../images/Emo26.gif סליחות ../images/Emo36.gif
כל יום, הוא יום לחשבון נפש, אך יום כפור הוא היום בו מקובל לעשותו. כל יום אני בוחנת את מעשיי, שואלת את עצמי אם יש מקום לשיפור, אם יש מקום לעשייה נוספת למען המשפחה הפרטית שלי, לאנשים סביבי ולחברה בכלל. לא בכל אני יכולה לומר שאני תורמת במלוא מובן המילה, לא תמיד יכולה או מסוגלת לתרום, אך עצם המחשבה היא המשחררת אותי מהרגשות של טעויות או חוסר עשייה. בכל יום ובכל זמן כשאני יודעת שעשיתי מעשה שיש בו פגיעה במישהו אחר, אני מבקשת סליחה, לוקחת אחריות, יש כאלה שמתפספסים לי... כאן ועכשיו אני רוצה לבקשה סליחה, לנסות לכפר על מעשים שעשיתי בשוגג ולא מתוך כוונת זדון. אני יודעת שלא כולם מגיעים לכאן לקרוא, אני יודעת שייתכן ויהיו כאלו שסליחתי לא תגיע אליהם, אך בכל זאת משחררת אותה ברחבי הרשת... ס ל י ח ה, אם פגעתי, אמרתי, עשיתי, פעלתי, לקחתי, שללתי והעלבתי מישהו, מתישהו ובכלל. לסיום, אני רוצה להביא משהו יפה, שאני שומרת אצלי לעתות שכאלה... ל כ ת ו ב ב ח ו ל - היה היו שני חברים שחצו את המדבר. בנקודה מסוימת לאורך המסלול היה להם ויכוח לאיזה כיוון לפנות ואחד סטר לשני על פניו. פניו של האדם שנסטר היו אדומות, הוא נפגע מאוד ובלי לומר דבר כתב על החול – "היום חבר שלי סטר לי על פני". הם המשיכו ללכת והגיעו לנווה מדבר. היה חם והם החליטו לרחוץ במים. המים בנוה המדבר היו קרירים ונעימים וגם מתעתעים, זה שנסטר על פניו החל לטבוע. חברו שחה אליו ומשה אותו מהמים. אחרי שנרגע מהזעזוע ישב וחקק באבן – "היום חבר שלי הציל את חיי". התיישב לידו חברו ושאל – "למה אחרי שסטרתי לך על הפנים כתבת בחול ולמה עכשיו את כותב באבן?". חברו חייך אליו ואמר: "כשאנחנו נפגעים מחבר עלינו לכתוב זאת בחול כדי שרוחות הסליחה ימחקו את הכאב מלבנו. כאשר משהו נפלא ונהדר קורה בחיינו עלינו לחקוק זאת באבן ולזכור זאת תמיד בלבנו... במקום בו הרוח לא יוכל למחוק את הזיכרון. למדו גם אתם, לכתוב על החול ולחקוק באבן.
כל יום, הוא יום לחשבון נפש, אך יום כפור הוא היום בו מקובל לעשותו. כל יום אני בוחנת את מעשיי, שואלת את עצמי אם יש מקום לשיפור, אם יש מקום לעשייה נוספת למען המשפחה הפרטית שלי, לאנשים סביבי ולחברה בכלל. לא בכל אני יכולה לומר שאני תורמת במלוא מובן המילה, לא תמיד יכולה או מסוגלת לתרום, אך עצם המחשבה היא המשחררת אותי מהרגשות של טעויות או חוסר עשייה. בכל יום ובכל זמן כשאני יודעת שעשיתי מעשה שיש בו פגיעה במישהו אחר, אני מבקשת סליחה, לוקחת אחריות, יש כאלה שמתפספסים לי... כאן ועכשיו אני רוצה לבקשה סליחה, לנסות לכפר על מעשים שעשיתי בשוגג ולא מתוך כוונת זדון. אני יודעת שלא כולם מגיעים לכאן לקרוא, אני יודעת שייתכן ויהיו כאלו שסליחתי לא תגיע אליהם, אך בכל זאת משחררת אותה ברחבי הרשת... ס ל י ח ה, אם פגעתי, אמרתי, עשיתי, פעלתי, לקחתי, שללתי והעלבתי מישהו, מתישהו ובכלל. לסיום, אני רוצה להביא משהו יפה, שאני שומרת אצלי לעתות שכאלה... ל כ ת ו ב ב ח ו ל - היה היו שני חברים שחצו את המדבר. בנקודה מסוימת לאורך המסלול היה להם ויכוח לאיזה כיוון לפנות ואחד סטר לשני על פניו. פניו של האדם שנסטר היו אדומות, הוא נפגע מאוד ובלי לומר דבר כתב על החול – "היום חבר שלי סטר לי על פני". הם המשיכו ללכת והגיעו לנווה מדבר. היה חם והם החליטו לרחוץ במים. המים בנוה המדבר היו קרירים ונעימים וגם מתעתעים, זה שנסטר על פניו החל לטבוע. חברו שחה אליו ומשה אותו מהמים. אחרי שנרגע מהזעזוע ישב וחקק באבן – "היום חבר שלי הציל את חיי". התיישב לידו חברו ושאל – "למה אחרי שסטרתי לך על הפנים כתבת בחול ולמה עכשיו את כותב באבן?". חברו חייך אליו ואמר: "כשאנחנו נפגעים מחבר עלינו לכתוב זאת בחול כדי שרוחות הסליחה ימחקו את הכאב מלבנו. כאשר משהו נפלא ונהדר קורה בחיינו עלינו לחקוק זאת באבן ולזכור זאת תמיד בלבנו... במקום בו הרוח לא יוכל למחוק את הזיכרון. למדו גם אתם, לכתוב על החול ולחקוק באבן.
