../images/Emo26.gifעושה חיים../images/Emo36.gif
בפעם השנייה שאוהד חיטמן חלה בסרטן, הוא פירפר בין חיים למוות: הכימותרפיה התישה אותו, השיער שלו נשר, ההקאות לא פסקו והעתיד נראה שחור מתמיד * למרות זאת הוא לא נכנע, והיום, אחרי שהבריא והוציא דיסק חדש, הוא חזר להיות אותו אוהד שמח ומצחיק * אלוהים שלי, רציתי שתדע מאת: יהודה שוחט למרות ההצלחה והפרגון של תחנות הרדיו לשירים מתוך אלבומו החדש, אל תחשבו שהחיים של אוהד חיטמן מלאים רק בדבש ובשושנים. "אני בוכה המון, בעיקר לאחרונה", הוא מודה בראיון מרגש למעריב לנוער. למה? "בגלל ההיסטריה שסביבי. שלושה ימים לפני הופעת הבכורה הגדולה לאלבום איבדתי את הקול. עברתי טיפולים, סטרואידים, עניינים. לא ישנתי, לא אכלתי, לא הצלחתי לתקשר עם העולם. מצאתי את עצמי מתקשר לאמא שלי ומתחיל לבכות לה. הלכתי ברחוב ומתחיל לבכות בלי לדפוק חשבון". אתה טיפוס רגיש. מה עוד גורם לך לבכות? "כשתלמיד חווה פריצת דרך או חולה עובר שינוי. בכי הוא כוח ואנשים לא קולטים את זה. כשחליתי בסרטן, מה שעזר לי להרגיש יותר טוב היה לצחוק עד שכואב או לבכות כמו תינוק". חיטמן לא סתם מדבר על תלמידים. כבר תקופה ארוכה שהוא מלמד מוזיקה בתיכון קריית שרת בחולון ובבית הספר המוזיקלי "סקאלה". "הדבר הכי מדהים זה שאתה רואה את הדור הבא של המוזיקה הישראלית, וזה דור מטורף מבחינת כישרון. יש לי את הזכות לעצב אותו, והאהבה שאני מקבל כשאני יוצא מהבועה בזכות התלמידים היא סוג של שפיות בשבילי". מה הכי מגדיר מבחינתך את הנוער הזה? "שהיום כולם רוצים להיות מפורסמים, לא להיות אמנים. אנשים לא מבינים את הצד הזה של חיי האמנות, שלא הכל צריך להיות מושלם. אני חי עם מתחים שלא חשבתי שאכיר. פתאום אין לך זמן לעצמך ולאנשים שאתה אוהב, זה פשוט מטורף. אנשים לא מבינים את המשמעות של העבודה, של האחריות, של לשמור על הקול. ללמד זה הדבר הכי חשוב שאני עושה בעולם. מבחינתי, זה שהייתי חולה עוזר לי לרפא אנשים אחרים באמצעות מוזיקה". יש לך בכלל זמן ללמד? "אני לעולם לא אפסיק ללמד. תראה למשל את עידו תדמור. הוא לא מפסיק ללמד, אף פעם! במקצוע הזה חשוב מאוד לצאת מהבועה". בין החיים למוות עד לפני שבע שנים הכיוון של חיטמן, שיחגוג בסוף החודש יום הולדת 31, נראה ברור וידוע. כבר בגיל שמונה הוא החל לנגן בפסנתר, המשיך ללמוד במגמת ג'ז בבית הספר האמנותי "תלמה ילין", לקח חלק בלהקת "צעירי תל אביב" שזכתה להצלחה בסוף שנות השמונים, התגייס ללהקה צבאית ומשם המשיך ללימודים באקדמיה למוזיקה שבירושלים. דווקא אחרי שחיטמן סיים לבנות את הבסיס למה שהיתה אמורה להיות תחילה של קריירה מפוארת התגלתה בגופו מחלת הסרטן. "לקח כמה חודשים עד שהבינו שיש לי מחלה בבלוטות הלימפה. הדבר הראשון שמרגישים הוא מוות, אחר כך מגיע של ניחום האבלים ואז מתחילים להתמודד ולחיות. זה תהליך הפוך לגמרי". גם ההחלמה לא סיימה את אותה תקופה, מפני שרגע לפני שחיטמן נכנס להקליט את אלבומו הראשון הגיע האגרוף השני והקשה ביותר. "עשיתי ביקורת קבועה, ואז גילו שזה חזר", הוא מספר. "עשיתי משא ומתן עם הרופאה, כדי לתזמן את ההקלטות והוצאת הסינגלים מהאלבום לרדיו. בסופו של דבר האלבום יצא באיחור של שנה ממה שתכננתי". איך התמודדת עם החזרה של המחלה לחייך? "למרות שהטיפולים היו קשים והיו בחילות, הקאות ונשירת שיער נוראית, עברתי את זה יותר מהר מהפעם הראשונה. פשוט לא היה לי זמן להיות חולה". לא פחדת? "בכל תקופת המחלה זה קרה רק פעם אחת, בלילה אחד שבו הרופאים אמרו לי שאני בין החיים למוות". היו טענות שחשפת את המחלה כדי לזכות ביחסי ציבור לדיסק החדש. "שמעתי ביקורות כאלה, אבל באמת הרגשתי מטומטם להוציא אלבום שחצי ממנו, אולי אפילו יותר, מדבר ישירות על המחלה מבלי לחשוף ולדבר על זה. אני מקבל תגובות של אנשים ששירים כמו 'אלוהים אל תנסה אותי' ו'מתוך האפלה' נתנו להם כוח. הציניקנים יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל אני זה שמקבל 150 הודעות בפייסבוק ביום, ולפחות חמישית מהן קשורות למחלה. מבחינתי, אם אני נותן כוח לשלושים איש ביום, שיגידו עלי מה שרוצים. אתה יודע, גם בשנת 2008 יש אנשים שמתביישים במחלה שלהם".
הכתבה המלאה נמצאת בגליון מעריב לנוער של מחר- 12.3.08
בפעם השנייה שאוהד חיטמן חלה בסרטן, הוא פירפר בין חיים למוות: הכימותרפיה התישה אותו, השיער שלו נשר, ההקאות לא פסקו והעתיד נראה שחור מתמיד * למרות זאת הוא לא נכנע, והיום, אחרי שהבריא והוציא דיסק חדש, הוא חזר להיות אותו אוהד שמח ומצחיק * אלוהים שלי, רציתי שתדע מאת: יהודה שוחט למרות ההצלחה והפרגון של תחנות הרדיו לשירים מתוך אלבומו החדש, אל תחשבו שהחיים של אוהד חיטמן מלאים רק בדבש ובשושנים. "אני בוכה המון, בעיקר לאחרונה", הוא מודה בראיון מרגש למעריב לנוער. למה? "בגלל ההיסטריה שסביבי. שלושה ימים לפני הופעת הבכורה הגדולה לאלבום איבדתי את הקול. עברתי טיפולים, סטרואידים, עניינים. לא ישנתי, לא אכלתי, לא הצלחתי לתקשר עם העולם. מצאתי את עצמי מתקשר לאמא שלי ומתחיל לבכות לה. הלכתי ברחוב ומתחיל לבכות בלי לדפוק חשבון". אתה טיפוס רגיש. מה עוד גורם לך לבכות? "כשתלמיד חווה פריצת דרך או חולה עובר שינוי. בכי הוא כוח ואנשים לא קולטים את זה. כשחליתי בסרטן, מה שעזר לי להרגיש יותר טוב היה לצחוק עד שכואב או לבכות כמו תינוק". חיטמן לא סתם מדבר על תלמידים. כבר תקופה ארוכה שהוא מלמד מוזיקה בתיכון קריית שרת בחולון ובבית הספר המוזיקלי "סקאלה". "הדבר הכי מדהים זה שאתה רואה את הדור הבא של המוזיקה הישראלית, וזה דור מטורף מבחינת כישרון. יש לי את הזכות לעצב אותו, והאהבה שאני מקבל כשאני יוצא מהבועה בזכות התלמידים היא סוג של שפיות בשבילי". מה הכי מגדיר מבחינתך את הנוער הזה? "שהיום כולם רוצים להיות מפורסמים, לא להיות אמנים. אנשים לא מבינים את הצד הזה של חיי האמנות, שלא הכל צריך להיות מושלם. אני חי עם מתחים שלא חשבתי שאכיר. פתאום אין לך זמן לעצמך ולאנשים שאתה אוהב, זה פשוט מטורף. אנשים לא מבינים את המשמעות של העבודה, של האחריות, של לשמור על הקול. ללמד זה הדבר הכי חשוב שאני עושה בעולם. מבחינתי, זה שהייתי חולה עוזר לי לרפא אנשים אחרים באמצעות מוזיקה". יש לך בכלל זמן ללמד? "אני לעולם לא אפסיק ללמד. תראה למשל את עידו תדמור. הוא לא מפסיק ללמד, אף פעם! במקצוע הזה חשוב מאוד לצאת מהבועה". בין החיים למוות עד לפני שבע שנים הכיוון של חיטמן, שיחגוג בסוף החודש יום הולדת 31, נראה ברור וידוע. כבר בגיל שמונה הוא החל לנגן בפסנתר, המשיך ללמוד במגמת ג'ז בבית הספר האמנותי "תלמה ילין", לקח חלק בלהקת "צעירי תל אביב" שזכתה להצלחה בסוף שנות השמונים, התגייס ללהקה צבאית ומשם המשיך ללימודים באקדמיה למוזיקה שבירושלים. דווקא אחרי שחיטמן סיים לבנות את הבסיס למה שהיתה אמורה להיות תחילה של קריירה מפוארת התגלתה בגופו מחלת הסרטן. "לקח כמה חודשים עד שהבינו שיש לי מחלה בבלוטות הלימפה. הדבר הראשון שמרגישים הוא מוות, אחר כך מגיע של ניחום האבלים ואז מתחילים להתמודד ולחיות. זה תהליך הפוך לגמרי". גם ההחלמה לא סיימה את אותה תקופה, מפני שרגע לפני שחיטמן נכנס להקליט את אלבומו הראשון הגיע האגרוף השני והקשה ביותר. "עשיתי ביקורת קבועה, ואז גילו שזה חזר", הוא מספר. "עשיתי משא ומתן עם הרופאה, כדי לתזמן את ההקלטות והוצאת הסינגלים מהאלבום לרדיו. בסופו של דבר האלבום יצא באיחור של שנה ממה שתכננתי". איך התמודדת עם החזרה של המחלה לחייך? "למרות שהטיפולים היו קשים והיו בחילות, הקאות ונשירת שיער נוראית, עברתי את זה יותר מהר מהפעם הראשונה. פשוט לא היה לי זמן להיות חולה". לא פחדת? "בכל תקופת המחלה זה קרה רק פעם אחת, בלילה אחד שבו הרופאים אמרו לי שאני בין החיים למוות". היו טענות שחשפת את המחלה כדי לזכות ביחסי ציבור לדיסק החדש. "שמעתי ביקורות כאלה, אבל באמת הרגשתי מטומטם להוציא אלבום שחצי ממנו, אולי אפילו יותר, מדבר ישירות על המחלה מבלי לחשוף ולדבר על זה. אני מקבל תגובות של אנשים ששירים כמו 'אלוהים אל תנסה אותי' ו'מתוך האפלה' נתנו להם כוח. הציניקנים יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל אני זה שמקבל 150 הודעות בפייסבוק ביום, ולפחות חמישית מהן קשורות למחלה. מבחינתי, אם אני נותן כוח לשלושים איש ביום, שיגידו עלי מה שרוצים. אתה יודע, גם בשנת 2008 יש אנשים שמתביישים במחלה שלהם".