../images/Emo26.gifפינת אור - ניצבים וילך ../images/Emo36.gif
בפרשה משמעויות רבות של השורש ש-ו-ב: "וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. ... כִּי יָשׁוּב יְהוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ עַל-אֲבֹתֶיךָ." (דברים ל) "וַהֲשֵׁבֹתָ" ש-ו-ב, גוף שני, עבר, הפעיל, שעם ו' ההיפוך הופך לעתיד. המשמעות היא כמו לשים על ליבך את הדברים האלה (הברכה והקללה). "וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ" השורש ש-ו-ב קשור גם לחזרה לדרך הטוב. לפעמים הביטוי הוא לשוב אל ה' (כמו כאן) ולפעמים לשוב מדרך רעה ("לְבִלְתִּי-שׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָע" - יחזקאל יג,כב) ממשמעות זו בא הביטוי לחזור בתשובה. (ולא מהמילה תשובה, answer, שגם היא כמובן מן השורש שוב אבל אינה המקור. חזרה בתשובה אינה מלווה בהכרח בתשובות). "וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ" - ושב כאן משמש כפועל יוצא ומשמעותו להשיב. וכך גם בפסוקים נוספים כמו ירמיהו ל,יח: "כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי-שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב..." חז"ל פעמים רבות "מנצלים" מקרים כאלה ודורשים דרשות משלהם: "...ושב ה' אלהיך את שבותך. 'והשיב' לא נאמר אלא 'ושב'. מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות." (בבלי מגילה כט ע"א) "כִּי יָשׁוּב ה'..." עוד משמעות של הפועל ש-ו-ב היא חזרה על פעולה מסוימת.
מצוות הַקְהֵל מתקיימת "...מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת." (דברים לא,י) בדומה לדברים שהזכרנו כאן, גם בפסוק זה מפרש ראב"ע שהכוונה היא בתחילת השנה השביעית. (בניגוד להלכה. עפ"י התושב"ע הכוונה היא בתחילת השנה השמינית דווקא).
"...הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם, מַמְרִים הֱיִתֶם עִם-יְהוָה, וְאַף כִּי-אַחֲרֵי מוֹתִי." (דברים לא, כז) משפט כזה (הן... אף כי...) בנוי באחד מהמבנים של קל-וחומר בתנ"ך. הביטוי "אף כי" משמעותו כמו "על אחת כמה וכמה".
"וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים..." גזרת ל"ה התחלפה כאן בל"א כמו " וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ..." (בראשית מב,לח) (עפ"י "דעת מקרא"). אבל גם בגזרת ל"א הצורה מוזרה, והיה צ"ל וקָרְאָה! בדעת מקרא מובאת מילה דומה: "...וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, וְחָטָאת עַמֶּךָ." (שמות טז,ל), אם כי שם יש גם פירושים אחרים. צורה זו של גזרת ל"א שכיחה בלשון חז"ל (הא' נחה כמו אצלנו): "במה אישה יוצאה, ובמה אינה יוצאה? לא תצא אישה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן... ואם יָצָאתְ, אינה חייבת חטאת." (משנה שבת ו,א) "...רבי יוסי אומר: אם באת רשות לעני באמצע, אינן" (משנה פאה ו,ט) ובירושלמי מופיע פעמים הביטוי "והתורה קראת": "תני חזקיה: 'לא תשחט על חמץ דם זבחי' - התורה קראת אותו זבחי" (ירושלמי פסחים פרק ה' הלכה ד') שבת שלום!