../images/Emo26.gif פינת אור ../images/Emo36.gif
אשתדל בסופ"ש להביא קצת ענייני לשון מן הפרשה:
מהו השורש של אף? בדומה למילה בַּת גם כאן נפלה נ'. לכן הניקוד הוא בפתח (אַף) ולא בקמץ, ולכן ברבים נוסף דגש (אַפִּים). התאורים של כעס בתנ"ך מבוססים הרבה על האף. לדוגמה: "כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי..." (דברים לב,כב). גם בפרשתנו יש תאור של כעס ע"י פועל הקשור לאף: "וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם, אֶת-יְהוָה; וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בָּכֶם, לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם." (דברים ט,ח), והנה כאן ניתן לראות את הנ' שנפלה.
לפעמים יש מילים שאנו רגילים למשמעות מסוימת שלהן, ולא חושבים על המשמעות האחרת. לפעמים צריך לחשוב על שורש המילה. בפרשה מספר משה על תפילתו: "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה כָּרִאשֹׁנָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי" (דברים ט,יח). השורש הוא נ-פ-ל, והמשעות היא שמשה נפל על פניו, כרע בתפילה, וכמובן שלא התנפל...
"כִּי יָגֹרְתִּי, מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם..." (דברים ט,יט) י-ג-ר: גם שורש זה נוטה בבניין קל כמו י-כ-ל. יָגֹר, יָגֹרְתִּי וכו'.
"כָּל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם יִהְיֶה: מִן-הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן-הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן--יִהְיֶה, גְּבֻלְכֶם." (דברים יא,כד) הכיוונים במקרא מבוססים על אדם העומד שפניו כלפי מזרח. עד לא מזמן כך גם סורטטו המפות. לכן: קדם (קדימה) = מזרח, תימנה (ימין) = דרום, הים האחרון = הים המערבי הוא הים התיכון. (היה הקדמוני = ים המלח). שבת שלום
אשתדל בסופ"ש להביא קצת ענייני לשון מן הפרשה:
