שאלה מסקרנת מספר2

[קרנושה]

../images/Emo26.gifשאלה מסקרנת מספר2../images/Emo36.gif

כמה זמן לאחר הלידה ראיתם את ילדכם לראשונה? וכמה זמן לאחר הלידה נתנו לכם להחזיק ת´עולל בפעם הראשונה? (איזה משקל?)

 

[אפונת הגינה]

ראיתי אותם רק אחרי יומיים

ומיד נתנו לי להחזיק את רותם. את ארז נתנו לי להחזיק כשהוא יצא מטיפול נמרץ (עוד יום).

 

[קרנושה]

אהמממממממ

רק יום לאחר הלידה פגשתי אותם פנים מול פנים לראשונה... מכיוון שילדתי בנתוח קיסרי ומכיוון שהפגיה מאוד רחוקה ממחלקת יולדות... מה שכן בעלי הסריט לי אותם במסרטת וידאו וכך ראיתי אותם שעתיים לאחר הלידה....(אז עוד לא האמנתי שהם שלי בכלל)... לראשונה החזקתי אותם כעבור: את הבנות קיבלתי לידיי בגיל 3 שבועות פלוס מינוס...במשקל של קילו...בכל יום נתנו לי ילד אחר (להוציא פג מהאינקובטור דורש הכנה אצלהם).. את הבן קיבלתי ממש במקרה כשהיה בן חודש וחצי...ימים ושבועות התחננתי לאחוז בו קרוב אלי ולא הרשו לי (תמיד אמרו לי תחזיקי את הבנות כאילו שזה במקום בני)...ערב אחד בשיא הספונטניות כשילדי היה עוד מחובר לCIPAP וכל שאר האינסטלציה שאלה אותי אחת האחיות..."את רוצה להחזיק אותו"? נותרתי אילמת...."מה? אני יכולה"? ואז כעבור 15 שעה הכנה קיבלתי אותו לידיי ......אחד הרגעים הגדולים של חיי!! לעולם לא אשכח את האחות ההיא שברגע שיגרתי (משמרת אחת מיני רבות שלה) בשבילה הפכה רגע גדול של חיי!

 

[אמא של פז]

יום למחרת

הייתי אחרי ניתוח קיסרי והרדמה מלאה כך שרק למחרת בבוקר נתנו לי לראות את פז הדרך לפגיה היתה קשה ובפעם הראשונה שראיתי אותו לא האמנתי שנולד לי דבר כל כך קטן. הפעם הראשונה שהחזקתי אותו היה כמעט אחרי חודשיים במשקל 1300.(הוא נולד 700 גרם וירד ל-600.)

 

[אמא של עמרי]

תשובות

ראיתי אותו בחדר ניתוח כהראו לי אותו לזיהוי . וצלמו נחרט לי בזיכרון . ולמחרת (יממה אחרי)מאחר והייתי לאחר ניתוח ובעצמי חולה מאוד מרעלת קשה . בעלי הסיע אותי אליו עם כסא גלגלים . בתה"ש אין את השיטה של הקנגרו ופעם ראשונה שאחזתי בו היתה כשאחות נאלצה להחליף סדין באינקובטור וממש דחפה לי אותו בידיים בלי הכנה מוקדמת . ( כשהיה בן חודש מישקל 1200 לערך ) ובפעם האמיתית כשיקשתי להוציא אותו בפגיה מס´ 3 . הלבשתי אותו כבר היה 1600 לערך . ועד שסוף סוף זכיתי ובעלי לאחוז בו קצת ( מרשים רק 15 דק´ ) בדיוק לאחר שתי דקות היו צריכים שנצא מהפגיה לצורך " טיפול לא נעים " בפג אחר ולא הספקנו כלום והפשטנו אותו והחזרנו . מה שאני זוכרת כמדהים זה היה הריח , והמוזר שבמישקל שמתכוננים להרים " משהוא " .. ופתאום מרגישים אפס התנגדות כאילו מרימים נוצה - מדהים והיה לי נורא עצוב כי כשהחזרנו אותו במהירות הוא בכה !!! פשוט היה לו ולנו טוב וקילקלו לנו והוא הרגיש !

 

[מיכל שמ]

תגובה

אני ילדתי אותן ביום שישי בבוקר בניתוח וראיתי אותן רק במוצאי שבת כשאיזה חבר טוב שלי בא לבקר אותי וסחב אותי מבלינסון לשניידר בכסא גלגלים. הדרך הייתה פשוט סיוט!!! כשהגעתי לשם מיד הציעו לי להחזיק אותן -אבל אני פחדתי!!! פסיכית!!! ולכן את רתם הגדולה יותר החזקתי רק למחרת ואפילו כבר האכלתי אותה .את הדס לקח לי עוד יום או יומיים - כי שוב פחדתי !!! הקטע הוא שבגלל שפחדתי נורא להחזיק אותן אחותי החזיקה את רתם אפילו עוד לפני!!! וזה עובר כל כך מהר!!! מיכל

 

[מיכל שמ]

תיקון קל!!!!

ראיתי אותן תוך כדי הניתוח כי זה היה בהרדמה מקומית והרופאה שלי ניתחה אותי. ומפני שליוותה אותי בכל ההריון וגם לפניו, היא התרגשה כמעט כמוני. היא הראתה לי אותן ברגע שהוציאה אותן ואחרי שניקו אותן הביאו לי אותן לנשיקה ואח"כ לקחו אותן לפגיה ואז מגיעים לתגובה הקודמת שלי. מיכל

 

[אמא של אורי]

כמה שעות אחרי!

ילדתי בלידה רגילה (1800 ק"ג) ומיד כשיצא המילדת לקחה אותו ואמרה: נשיקה לאמא, נתתי לו נשיקה ואז לקחו לי אותו, ורק לאחר כמה שעות הלכתי לראות אותו ויום למחרת רק החזקתי.

 

[דורית ובניה]

ראיתי אותו כמה שעות אחרי הלידה

נתנו לי להחזיק את עומר לראשונה רק כשהגיע למשקל קילו וזה היה בערך חודשיים אחרי לידתו.

 

[ורד של שירה]

אני ראיתי את שירה בניתוח, מיד אחרי

הניתוח הראו לי אותה לשנייה, היא הייתה עטופה במלא שמיכות, היא היתה אדומה ונפוכה כולהץ האמת שלא שמתי לב בכלל לכמה שהיא קטנה היא היתה נראית לי גדולה. כנראה שהראש מתוכנת לגודל שאמור להיות לתינוק שנולד וזה מה שראיתי באותה שנייה. הניתוח היה ביום ראשון ולפגייה הלכתי בפעם הראשונה רק ביום שלישי (ההתאוששות מהניתוח היתה לי ממש קשה) הפגישה הראשונה היתה לי מאוד קשה, עמדתי ליד האינקובטור ובכיתי, לא קלטתי שהדבר הקטן הזה ששוכב ומחובר לכל המכשירים היא הבת שלי. היה לי ממש קשה. בפעם הראשונה החזקתי אותה אחרי שבוע כשהשתחררתי מהבית חולים, בעלי עשה לה קנגרו כבר מהיום השני בערך.

 

[אינה של יערה]

לשנייה אחת, מייד אחרי הלידה...

לא היו לי שום ציפיות בתחום הזה, ופתאום המיילדת המדהימה דליה מראה לי גור שימפנזה צורח וכועס ואומרת "תראי, הנה הבת שלך!!". ואני המומה לגמרי, רציתי תינוק, לא קופיף, "זו?! זו הבת שלי?!!!" זה היה ביום רביעי בערב. ביום חמישי בצהריים הסכימו לנתק אותי לרבע שעה מהמגנזיום ובעלי גלגל אותי לפגייה, שבתה"ש נמצאת למזלי לא רחוק מהמחלקה. היה שם משהו זערורי על הגרילר, עם שיער בלונדיני וידיים בעובי האצבע שלי. בעלי התאהב במבט ראשון, לי לקח קצת יותר. להחזיק אותה לא נתנו לי עד 1200 גרם, בגיל 4 שבועות ו-5 ימים. יום לאחר מכן היתה התפרצות של זיהום בפגייה ולאף אחד לא היה ראש לתת לי לעשות לה קנגורו. אבל בבית לא הורדתי אותה מהידיים...

 

[מור של תומר ומיה]

שלושה שבועות וארבעה ימים ו15 שעות

אחרי הלידה - החזקתי את מיה בפעם הראשונה. ואני לא אשכח את הרגע הזה לעולם! מיה שקלה אז 1.4 קילו ושכבה בזרועותי עם "זנב" של צינורות וחוטים משתלשל ממנה - אבל באותו רגע הרגשתי סוף סוף שאני באמת אמא שלה! ראיתי אותה (או חלק ממנה) כבר בלידה - אבל היא היתה אז כחולה ולא נושמת וכל-כך פצפונת - פשוט מבהיל! באותו רגע נשברתי - הייתי בטוחה שהיא לא תשרוד ... ואז מרוב דמעות כבר לא ראיתי כלום.

 

[שרהודיה]

תשובות

הפעם הראשונה שראיתי את הודיה היתה בפעם הראשונה שנתנו לי לרדת מהמיטה להרבה זמן (היתי אחרי נתוח קיסרי..) וראיתי אותה 12 שעות אחרי הלידה.. אבל היה אסור לגעת בה כי היא היתה באינקובטור טיפול נמרץ. ולהחזיק אותה היה כשהיא היתה בת 3 ימים, כשהיא היתה באינקובטור רגיל ואפשר היה להוציא אותה קצת ולשים אותה על הידיים

הודיה נולדה יחסית גדולה 2.235 ק"ג (היתה לי סכרת הריונית.. אז לפחות הודיה לא נולדה קטנה..) אחרי הלידה המשקל שלה ירד ל1.800

 

[שרהודיה]

סליחה.. בעצם גם אני ראיתי אותה

מיד אחרי הלידה/נתוח, אבל זה היה ממש לשנייה.. שלכן בעיני זה לא נחשב

 

[anat30g]

8 שעות אחרי

8 שעות אחרי הלידה נתנו לי לקום. הלכתי לפגיה וראיתי אותם. דודו היה באינקובטור פתוח אז יכולתי לגעת בו בנוחות רבה יותר, את נתנאל ליטפתי דרך העיגולים. את נתנאל נתנו לי להחזיק כעבור יום, את דוד רק כעבור שלושה ימים.

 

[אמא של נוריאל]

ראיתי אותו בפעם הראשונה,

מיד כשיצאתי מההתאוששות, בתמונה. זה שרות שהפגיה עושה לאמא שיולדת בקיסרי. במציאות ראיתי אותו כמעט 24 שעות אחרי הלידה וזה היה שוק בשבילי. איכשהוא בתמונה הוא נראה בסדר, ובמציאות הוא היה כ"כ רזה וגרום. היו לו אצבעות גפרורים....אני כמעט השתווצתי. לגעת בו גם נחשב? כי את זה נתנו לי מיד כשבאתי - בתוך האינקובטור, לגעת בו קצת. להחזיק אותו נתנו לי 3 ימים אחרי הלידה, כשהוא יצא החדר טיפול נמרץ. רחצה ראשונה היתה שבוע אחרי הלידה.

 

[ענבל30]

כמעט כמוך, קרן ../images/Emo8.gif

גם אני ראיתי את רומי יום לאחר הלידה... הייתי אחרי קיסרי, ושלחתי את אמא שלי שתצלם את רומי בוידאו ותחזור להראות לי... בגלל שרומי היתה "גדולה" (2020 גר´) אמא שלי חזרה עם אחות מהפגיה, עריסה, ו... רומי... ואת הרגע הזה, שבו נפגשנו לראשונה - אמא שלי צילמה בוידאו... אני עונה למרות שרומי היתה פגה גדולה (יחסית לרוב הפגים פה...

) ובילתה רק 5 ימים בממלכת הקטנטנים... רק יום אחד באינקובטור...