שאלה...

[תמיד איתנו]

../images/Emo26.gif שאלה...

בוקר טוב...

רציתי לשתף אתכן/ם בתחושות שמעניין אותי אם גם אתן/ם לפעמים חשים בהן... לאחר האבדן, עולם הפרופורציות שלי השתנה. למדתי להבחין בין העיקר לטפל. עד כמה הבריאות חשובה לעומת הכסף , החומרנות והמותרות... לכן, מספר פעמים כשאני נפגש עם אנשים שמשוויצים בפני על כך שקנו מכונית יקרה , שעון רולקס או עברו לגור בבית פרטי ומצפים ממני לשמוע וואוו....אני כל כך לא מתרשם... בשבילי היה הכי הכי אידאלי לגור בבית קטן לאכול אוכל בסיסי ולא לאבד את הילד שאיבדתי... לאחר האבדן, בו חווינו מקרוב את המוות של ילדנו, אני טוען כי הבריאות הכי חשובה וכל השאר בא מעצמו. האם אתן/ם מזדהים? האם גם בעינכן/ם הייתן/ם נותנים הכל כדי להחזיר את הגלגל לאחור רק לא לאבד את שאיבדתן/ם? אשמח לקבל את תגובותיכן/ם שיהיה לכולכן/ם המשך יום מוצלח... ממני, תמיד איתנו

 

[נצאב]

העיקר הבריאות

כן גם אני חשה בדיוק כמוך. ההבנה האמיתית של כמה חשובה הבריאות התחילה אצלי הרבה קודם לצערי. כשרואים בן משפחה סובל ושום כסף בעולם לא יכול להציל אותו מבינים טוב מאוד שהבריאות מעל הכל. לצערנו בכל רגע אנחנו עשויים לאבד אותה, ולאבד כל דבר אחר שיש לנו (לא עלינו). או לחלופין בכל רגע יכול לקרות משהו מפתיע וטוב שלו אנו מקווים. לכן חשוב מאוד להנות מכל רגע בחיים, כי אפשר לדעת מתי זה יפסק. יש לי אישית קצת בעיה עם המשפט "הכל כדי להחזיר את הגלגל לאחור רק לא לאבד את שאיבדתן/ם?". כמובן שלא רציתי לאבד את העובר אם היה עובר תקין. אבל אני בעצם איבדתי אותה בכוונה. נתתי לה למות ברחם. חיכיתי חודשיים וחצי עד שהיא הלכה. יכולתי בעיקרון לבצע ניתוח קיסרי וללדת אותה ב- 800 גר´ נניח. אבל אז מי יודע איך היו נראים החיים שלי היום. ושלה אם היו? מי יודע אם היית שורדת, ואיך היו נראים חייה. מפחיד אותי לחשוב על זה. האם מישהו מבין אותי? אשמח לתגובות.

 

[זוהרה מצליחה החודש]

תמיד איתנו יקר

אחרי אסון כזה מקבלים פרופורציות בחיים, בכל דבר. הרבה דברים שהיו פעם במקום גבוה בסדר העדיפויות שלנו זזו למקום אחר. למדתי להעריך הרבה יותר דברים טובים בחיי ולהבין שאינם מובנים מאליהם. "יש" לא כואב לרוב, מה שכואב הוא "אין" או "אין מיש" (להיפך מיש מאין). כולנו חווינו "יש" כל כך גדול, כל כך משמעותי שכה כמהנו ונכספנו אליו. חווינו אובדן גדול של ה "יש" הזה, שמשפיע על כל סדרי עולמנו, ובהרבה דברים מבדל אותנו מאחרים, גם אם הם קרובים לנו ביותר. אני מקווה שנבורך שוב, מבלי לעשות ויתורים קשים על דברים חשובים אחרים והלוואי והחיים היו פשוט יותר פשוטים. היום, הניסוחים שלי לא משו.. אבל מקווה שהבנת את כוונתי.

 

[שלומית 0710]

תמיד איתנו-

אכן- הבריאות היא החשובה מכל! בריאות נפשית ופיזית כאחד! לא פעם אמרתי שאני מוכנה לגור באוהל ובלבד שיהיו לי ילדים! מה לא הייתי מוכנה לעשות בכדי להחזיר אלי את ביתי שנפטרה בגיל חצי שנה בגלל לידה מוקדמת? מה לא הייתי מוכנה לעשות להחזיר את כל עוברי שהפסיקו להתפתח ועוברי האחרים שלפתע לא נראה דופק במכשיר האולטרא סאונד? לעיתים אדם מרגיש צורך לרכוש לעצמו דברים שישפרו את איכות חייו- זה חלק מהנורמליות- ןגם אם אינם משפרים את איכות חייו הם גורמים לו אושר ברמה כזו או אחרת. גם זה חלק מהנורמליות. אולי כשאנו מתחילים להנות מהרכישות הללו זהו סימן שאנו "חוזרים לחיים"?

 

[morinbar]

שוב קלעת בול../images/Emo45.gif

לא משנה עד כמה מצבנו הכלכלי טוב, הרכב החדש, ללא משכנתא על הראש, מקום עבודה קבוע וכו´ וכו´ וכו´ הייתי מחליפה ה כ ר ל תמורת מור, הכול. הייתי מוכנה למכור את נשמתי - אך אף אחד לא שאל, הודיע או התריע, כך השתנו חיינו ואבדנו את תמימותנו. בריאות, בריאות ושוב בריאות- אאחל לכולנו (ואושר, והצלחה- אך העיקר שיקירנו ישובו אלינו) אמן ואמן

 

[יעל של עדי]

בעיה

אני מסכימה עם חלק מהדברים באופן עקרוני אבל עם חלק יש לי בעיה. נכון שלא הזמנתי את מותה של עדי בבטני, היום לפני 5 שנים, ואז את ההתהלכות איתה בבטני עוד שבוע. יחד עם זאת, היום יש לי את נעמה. ועליה לא הייתי מוותרת. אז מה עושים ומה מרגישים עם זה? האם נכון לומר שהייתי מחזירה את הגלגל אחורה רק לא לאבד את עדי - ואז מה זה אומר על נעמה? בעיה קשה שאנחנו מנסים להתמודד איתה. דבר נוסף, אני חושבת שבן זוגי ואני למדנו הרבה על עצמינו מהאבדן, ואולי זו מעין צוואה של עדי. וגם הספר שכתבתי, שאולי עזר לכמה אנשים, אולי גם זה משמעותי, וגם זאת מעין צוואה. אפשר לומר את זה? בקיצור, אני חושבת שהדברים אינם שחור ולבן. נכון שבאופן עקרוני, הייתי מעדיפה לוותר על החוויה הזאת אבל זה לא ממש פשוט. יעל