שעשועי תרגום

[1haam]

../images/Emo26.gif שעשועי תרגום

Mirror, mirror on the wall, who's the fairest of them all?​

 

[1haam]

לחצתי 'שלח' מוקדם מדיי

מירה, מירה על הקיר מי הכי פיירית בכל העיר? (פייר, אני מה-זה מאוכזבת)

 

[1haam]

אמא לא הכירה/ את יונתן שפירא

שיר יפה, קליט ונחמד

אבל למה - למה?! - הֶכּירה? כולם יודעים לקנפג, אבל לא יודעים לבטא הִכּירה?? לפעמים יש לי תחושה שהעברית כתובה בדיו על נייר שהושם במים (עכורים?) והיא הולכת ומתמוססת ונמרחת על הנייר עד לבלי-הכר. במלחמה - היום לפני 40 שנה - ניצחנו. ובקרב על העברית?

 

[דורית1045]

גל"צ הכריזו מלחמה על שירים שבהם העברית אינה

תקנית אולי זה יזיז משהו הם הבטיחו לא להגזים ולשמור על "ראש פתוח", אבל את ה"הכירה" הזה וחבריו הודיעו חד-משמעית שלא ישמיעו אצלם

 

[1haam]

אם כך, קלעתי לדעת גדולים?

לא ידעתי על מלחמת גל"צ בפורעים... ודאי לא על התייחסותם המפורשת לשיר הזה. אז לא הכל אבוד |תקווה|

 

[פרציפלוכא]

לא מדויק

אברי גלעד העלה את הרעיון הזה. לא נראה לי שהוא התקבל באופן גורף. את יונתן שפירא עדיין משמיעים שם, עם הטעות, אם כי איה כורם, הזמרת, מקפידה לתקן את הטעות בהופעותיה. ולדעתי, עם כל הכבוד לקרב על העברית, החלטה כזאת הופכת כמעט כל שיר לבלתי אפשרי להשמעה.

 

[דורית1045]

לא ידעתי. חשבתי שזו החלטה שנתקבלה שם. חבל

 

[פרציפלוכא]

לא בטוח שחבל

כמעט בכל שיר בעברית, בעיקר אלה מהשנים האחרונות, אפשר למצוא טעויות. כשלמדתי עריכה נתנו לנו תרגיל כזה - לבחור שיר ולמצוא בו לפחות חמש טעויות. זה לא היה ממש מסובך.

 

[henor]

אז כנראה למדנו אצל אותה מרצה...

 

[1haam]

אם היא מתקנת בהופעותיה, זה כבר טוב

ובאשר לאיסור בהשמעה, אפשר להתחיל כמו בסיגריות: להזהיר לפני ההשמעה שבשיר המסוים יש כך וכך טעויות ולמנות אותן. זה לפחות יגביר את המודעות וישמש דרבון כלשהו למבצעים לבדוק את עצמם לפני ההקלטה הסופית באולפן. אולי אפילו ייעזרו בעורך/ת לשון, ר"ל...

 

[פרציפלוכא]

אני לא בטוחה שזה רעיון טוב

הזמרים של היום לא מקפידים על דגשים ועל השמטתם למשל, בעיקר כי בשפת הדיבור כמעט אף אחד לא מקפיד. אם נתחיל לתקן בכל פעם שזמר שר "בבתי קפה" עם דגש בב' השני לא נצא מזה.

 

[1haam]

כששרו קֵן-תפילותיי במקום קַן-תפילותיי

אמרנו, מילא, לא נגזים בדרישות. עכשיו יש "הֶכּירה אותו בְּבֵּית-קפה". וספר הספרים, מה יהא עליו? יישמע כמו שפה זרה. חבל. ילדינו/נכזינו ישברו את שיניהם, מן הסתם, בקוראם בתנ"ך - הוא שפת אימם.(אימה אחזתני

)

 

[1haam]

הקן הראשון בצירה, השני - בפתח

 

[יפתח ב]

האם תפקיד האמנות לחנך את העם?

ישנם מקרים שבהם הצורה התקנית והצורה השגויה מקובלות במידה דומה, ובהם אני יכול לקבל את העדפת הצורה התקנית. ישנם מקרים אחרים, שבהם תמלילן שיחבר שיר של יום-יום וינקוט את הצורה התקנית ייצור חיקוי גרוע וגרוטסקי של העברית המודרנית. הִכירה במרום הֶכירה - ניחא. אבל "בבית קפה" בבית רפה? אחד המבחנים של תמליל טוב הוא הצלחתו לחקות את הדיבור הרחובי בתוך סד מוסיקלי (ייתכנו כמובן גם תמלילים מסוגים אחרים, אבל רבים חותרים בדיוק לכך). כבר עשרות שנים שכמעט איש אינו מרפה את הבי"ת, ועכשיו נרפה אותה באמצעות השירים? ובמחילה מכבודך: השאלה "ספר הספרים, מה יהא עליו" היא דרמה שלא במקומה. העברית של ימינו, גם התקנית, רחוקה שנות אור משפת התנ"ך. יש בלשנים שמתעקשים לומר ששתי השפות אכן זרות זו לזו מספיק כדי להיקרא שתי שפות. כך או אחרת, אנחנו מצליחים לקרוא בתנ"ך הזה במידה חלקית אבל בלתי מבוטלת מאז שחודשה העברית, למרות מבנה המשפט השונה, המילים הארכאיות, היעדר הפיסוק המודרני, המחסור בסימני שאלה וקריאה, הטיות הפעלים והשמות השונות משלנו, וכו' וכו'. ומה שהוא מעבר לכוח השגתנו בוודאי אינו כזה בגלל הבדלים בטלים של ניקוד.

 

[נשדידאן]

../images/Emo45.gif נאה דרשת, יפתח. כל מילה בסלע.

 

[1haam]

שתיקה בתריי

 

[1haam]

והמשכיל בעת ההיא - ידם

ממילא לא אשנה כלום. ובאשר לדרמה - כל העולם במה, לא?

 

[דורית1045]

בעניין שפת התנ"ך אני אתך, אבל

בעניין שפת היומיום והניסיון להשתמש בשפה תקינה, פחות או יותר, בשירים, לא לגמרי. אפשר למצוא היום לא מעט אמהות שמקפידות על ב' רפה ושאומרות לילדים שלהם ש"חבל שאי-אפשר ללכת ערומים" זה שיר מאד יפה עם רעיונות מעניינים אבל לא כך הוגים את המילה ערומים. אני בכל-זאת לא רוצה שהילדות שלי ישמעו חיזוקים ברדיו לשגיאות שהן שומעות ברחוב. ובקיצור, כן, לאמנות יש גם תפקיד מחנך.

 

[1haam]

שמחתי באומרים לי "אני אתך"...

מי יודע, אולי תהיה פעם ועדת חקירה בעניין גוויעת העברית (כלומר, פוסט-מורטם על גוויית העברית...). ואולי לא.

 

[Boojie]

"גוויעת העברית"? יעני, לא הגזמנו?

אין שפה חיה יותר משפה שמשתנה. העברית (כמו כל שפה חיה אחרת) השתנתה בכל השנים שבהן הייתה שפה חיה, ודי להשוות בין שפת המקרא לשפת חכמים (ואם כבר מדברים, גם בשפת המקרא עצמה יש שפע וריאציות לאיות ולניקוד של אותן מילים עצמן). הרבה ממה שלומדים בשעורי הדקדוק הבסיסיים ביותר בבית הספר עוסק בתהליכים שעברו על השפה בפי משתמשיה: תהליכים של היטמעות והידמות ונדידת פונמות וטעם ושינויים באורך התנועה וכל הדברים ה"מחרידים" האלה שהיום אנחנו מכנים אותם בזלזול שכזה, "שפת הרחוב". המילה "הצטדק" מאויתת כך לא משום שכך אומרת השפה, אלא משום שלדוברים היה נוח יותר להגות אותה בשיכול אותיות ובשינוי ההגאים, וזו רק דוגמה אחת קטנה מתוך עשרות ומאות. ואגב, גם בכללי השפה התקניים כפי שהם מוגדרים על ידי האקדמיה חלו עשרות שינויים עם השנים, כפי שיודע כל מי שמנסה לעקוב אחר הכללים האלה לצורך תרגום/עריכה. אז לא שאני אומרת שצריך להכשיר את כל השרצים, אבל הדרמטיות היתרה הזאת באמת לא לעניין. שפה לא גוועת כשהיא משתנה בפי דובריה, בדיוק להפך.