strange woman

New member
../images/Emo26.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo36.gif

פעם, לפני כמה שנים, הייתי מתה. וזה היה טוב. לא היו לי רגשות. לא אהבתי. לא שנאתי. לא חיפשתי חום. לא רציתי כלום. היה לי טוב. היום המצב כאילו הידרדר. פתאום, אני מרגישה. פתאום אני קיימת. פתאום אני חיה. זה היה יכול להיות טוב, אם זה לא היה כל כך רע. פתאום אני צריכה חברים, פתאום אני צריכה להרגיש רצויה, צריכה חיבוק לפעמים, צריכה מישהו לדבר איתו. מסתבר שכשהייתי מתה, היה לי טוב. הייתי צריכה רק את עצמי, וגם זה לא תמיד....
 

ה מוזה

New member
לא סיפרו לך שלחיות זה הכי כואב?

כן.. להיות חי-מת זו בריחה זו לא רעה מכאב שם בשחור ובקור הלב מת . וכשהלב מת הוא כבר לא כואב הוא לא מייחל הוא לא משתוקק הוא לא מתאכזב הוא לא נשבר לרסיסים . שם בשחור ובקור הדמעות לא שורפות לא חורצות בלחי חריצים של כאב הדמעות שם שותקות לא זועקות לא צועקות לא לוחשות רק שותקות . שם בשחור ובקור אין נשמה בוכיה על אובדן אין געגוע שחונק את הגרון ושורף את קנה הנשימה עד שאין אוויר לנשימה שם בשחור ובקור לא נושמים שם בשחור ובקור את רצונות אין משאלות אין חלומות אין על מה לבכות . אבל שם בשחור ובקור גם אין את רגעי האושר שמורידים דמעה של שמחה שם בשחור ובקור גם אין את הסיפוק לראות קצה חלום מתקרב שם בשחור ובקור גם אין את החום שעוטף אותך כשמישהו אהוב מחבק שם בשחור ובקור גם אין את החיוך שעולה מול רגע אחד נדיר כמו להרגיש אהוב שם בשחור ובקור גם אין את אותה נשימה שמרעידה באושר עילאי ובהנאה שם בשחור ובקור גם אין אהבה עצמית גם אין סליחה ואין מילה אחת טובה אז עכשיו תחליטי - איפה את מעדיפה להיות ?
 
למעלה