הסיפור../images/Emo26.gif
טיפה אחרי טיפה, בזרם אחיד, נשפכו המים מתוך המפל אל האגם היפהפה שהוצב ממש באמצע היער. סנדרין, נערה פשוטה מכפר קטן ונידח, בעלת תלתלים שחורים ועיניים כחולות שעד היום הקסימו כל עובר אורח, הפרה את השקט המבורך של היער, בשירתה האהובה. כך היא עמדה על קצות אצבעות רגליה, באמצע האגם, משתדלת להסתכל מסביב בכל כמה דקות ולסרוק את הסביבה כדי לבדוק שלא יהיה אף אחד שיכול לראות את גופה הערום שלא התקלח כבר כמעט שבוע. אחרי מקלחת טובה, מצב הרוח של סנדרין תמיד משתפר. היא יצאה מתוך האגם, רטובה מכף רגל ועד ראש, וכיסתה את עצמה במהירות כדי לא לקפוא מקור. היא כבר הספיקה להוציא מראשה את רעש הצרחות, את מראות הדם והגופות שנזרקו אחד אחרי השני, ואת כל המלחמה הנוראית שהשתוללה בכפר שבו, עד לא מזמן, היא חיה. משאירה את ביתה, ידידיה, ומשפחתה מאחור, יצאה סנדרין, או ליתר דיוק-ברחה מתוך הכפר. רגשות האשמה רדפו אותה. היא קיוותה שלפחות המשפחה שלה תמצא מחסה, מחבוא, נס… "מי זה שם?" נשמע לפתע קול גברי ומאיים. סנדרין מיהרה לתפוס את התיק, והסתכלה מסביב. מתוך השיחים, רכוב על סוס שחור, יצא גבר עם זקן ארוך, שיער מבולגן, וכמה צלקות על הפנים. הוא היה ברברי. ברברי מאותה קבוצת ברברים, שקמה יום אחד, והרסה את הכפר. פניה של סנדרין הפכו לחיוורות. לא היה לה לאן לברוח. הדבר היחיד שהיה עליה, זה מגבת דקה. במחשבה מהירה, קפצה סנדרין אל תוך האגם, וצללה בלי להסתכל אחורה. היא הרגישה כאילו האגם בולע אותה. שערה ריחף בתוך המים הכחולים. בתוך המים הייתה לה תחושה של שליטה. אף אחד לא יכול לפגוע בה… סנדרין כבר לא יכלה יותר. היא הייתה חייבת להוציא את הראש. אבל שם בחוץ, מחכה לה האויב. הסוף. בברברי היא יכולה לנסות להילחם, אבל המים… המים יבלעו אותה בלי להרגיש. מכוסה במגבת בלבד, נחושה להילחם, יצאה סנדרין מתוך האגם. אבל הוא לא היה שם. סנדרין נשמה נשימות קצרות, התנגבה בחפיפות, ותוך דקות ספורות כבר הייתה לבושה.
