../images/Emo26.gif../images/Emo41.gifעשיתי את זה../images/Emo41.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif
הלכתי לפגישה הראשונה שלי ב - 0A. מי שלא יודע - זה אגודה של אכלני יתר כפייתיים אנונימיים. (תיכנסו לבלוג של ענת OA ותבינו במה מדובר). הגעתי לפני הזמן והיה לי נורא נורא קשה להתקרב למקום, אז עשיתי "אמבושון" קטן ליד איזה בית בסביבה, מכווצת כולי, מקווה שאף אחד לא יבין לאן השמנה הזאת מתכוונת בעצם להגיע... מאוחר יותר גיליתי עוד 2 שעשו בדיוק אותו דבר והסתתרו באיזה מקום קרוב, ובהגיע השעה היעודה הגיחו כולם מהמחבוא שלהם ופתחו איש איש את הדלת... אני נכנסתי אחרונה מביניהם, אך עדיין בסך הכל הרביעית או החמישית. אחר כך החלו לזרום עוד אנשים פנימה. הרגע הזה של כיפוף ידית הדלת היה קשה ביותר. נתקפתי חרדה איומה - מה אם יהיה שם מישהו שאני מכירה או שמכיר אותי? מה אם אתחיל לגמגם למרות שאין לי חרדה חברתית, רק טיפה ביישנות... אבל כולם קיבלו אותי בכזה חום ואהבה, ששמורה כנראה רק לקבוצות תמיכה מסויימות. אנשים ברכו אותי, הציעו לי הסברים על מה שמתרחש שם, הזמינו אותי להתקשר אליהם ולהיתמך בהם - אתם לא יודעים כמה שאני המומה שעשיתי את זה בכלל... טוב, תראו, המלחמה במחלה הזאת, שנקראת אכילה כפייתית, היא לא פשוטה בכלל. ויש להם שם כמה קבוצות עם נושאים שונים. אני צריכה ללכת עוד כמה פעמים כדי להחליט איזה סוג קבוצה מתאים לי, אבל נראה לי שאני הולכת לאמץ לעצמי "משפחה" חדשה, ובטח אמצא גם חברים לצרה, שהרי אף אחד שלא היה בסרט הזה לא יכול להבין על מה מדברים שם. כולם שם מדברים באותה שפה ממש! וזה מופלא! הרבה זמן חלמתי לעשות את זה וזה היה בהישג יד אבל כל פעם היו תירוצים אחרים. וזהו, הרופאה שצעקה עלי שלשום, שאינה מוכנה עוד לטפל בי, היתה הטריגר שגרם לי לקחת את עצמי בידיים ולעשות את המעשה. אני מאוד נרגשת. מקווה שאתמיד ואלך לשם, ואעשה מה שהם מציעים. אולי פעם אחת בחיים שלי אני אדע גם לקבל ולא רק לתת
החזיקו לי אצבעות שפעם אחת בחיים שלי משהו יסתדר לי!!! החזיקו לי מעמד, כי זה הולך להיות תהליך אינטנסיבי ומייגע, שדורש השתתפות של כמה פעמים בשבוע בפגישות ומלא טלפונים של תמיכה ביום, ודורש גם קשר יומיומי הדוק עם המאמן שלך... בקיצור, באמת תיכנסו לבלוג של ענת OA ותבינו שם הכל. זה ביומנים אישיים, לא בבלוג טי וי. זהו, שיהיה לכולנו לילה נפלא, והמון המון אהבה והצלחה לכולנו בכל אשר נלך!!! אוהבת ומחבקת, בוזי
הלכתי לפגישה הראשונה שלי ב - 0A. מי שלא יודע - זה אגודה של אכלני יתר כפייתיים אנונימיים. (תיכנסו לבלוג של ענת OA ותבינו במה מדובר). הגעתי לפני הזמן והיה לי נורא נורא קשה להתקרב למקום, אז עשיתי "אמבושון" קטן ליד איזה בית בסביבה, מכווצת כולי, מקווה שאף אחד לא יבין לאן השמנה הזאת מתכוונת בעצם להגיע... מאוחר יותר גיליתי עוד 2 שעשו בדיוק אותו דבר והסתתרו באיזה מקום קרוב, ובהגיע השעה היעודה הגיחו כולם מהמחבוא שלהם ופתחו איש איש את הדלת... אני נכנסתי אחרונה מביניהם, אך עדיין בסך הכל הרביעית או החמישית. אחר כך החלו לזרום עוד אנשים פנימה. הרגע הזה של כיפוף ידית הדלת היה קשה ביותר. נתקפתי חרדה איומה - מה אם יהיה שם מישהו שאני מכירה או שמכיר אותי? מה אם אתחיל לגמגם למרות שאין לי חרדה חברתית, רק טיפה ביישנות... אבל כולם קיבלו אותי בכזה חום ואהבה, ששמורה כנראה רק לקבוצות תמיכה מסויימות. אנשים ברכו אותי, הציעו לי הסברים על מה שמתרחש שם, הזמינו אותי להתקשר אליהם ולהיתמך בהם - אתם לא יודעים כמה שאני המומה שעשיתי את זה בכלל... טוב, תראו, המלחמה במחלה הזאת, שנקראת אכילה כפייתית, היא לא פשוטה בכלל. ויש להם שם כמה קבוצות עם נושאים שונים. אני צריכה ללכת עוד כמה פעמים כדי להחליט איזה סוג קבוצה מתאים לי, אבל נראה לי שאני הולכת לאמץ לעצמי "משפחה" חדשה, ובטח אמצא גם חברים לצרה, שהרי אף אחד שלא היה בסרט הזה לא יכול להבין על מה מדברים שם. כולם שם מדברים באותה שפה ממש! וזה מופלא! הרבה זמן חלמתי לעשות את זה וזה היה בהישג יד אבל כל פעם היו תירוצים אחרים. וזהו, הרופאה שצעקה עלי שלשום, שאינה מוכנה עוד לטפל בי, היתה הטריגר שגרם לי לקחת את עצמי בידיים ולעשות את המעשה. אני מאוד נרגשת. מקווה שאתמיד ואלך לשם, ואעשה מה שהם מציעים. אולי פעם אחת בחיים שלי אני אדע גם לקבל ולא רק לתת
ישר כוח על המגילה שרשמת לי לא תארתי לעצמי שתכעסי עלי סהכ הייתי עייף וניסיתי לעזור אני ממש חסר אונים מול החרדות האלה אז אולי תזרקי לי מילה טובה במקום להפציץ אותי עם כל מה שרשמת אוהב אותך וזקוק לך איביזה