- פותח הנושא Me 4eVer
- פורסם בתאריך
../images/Emo99.gif
היפיפייה הנרדמת - חלק א´/ מרשיה בלור הדבר הכי מפתיע בכל הסיפור הזה, היא הצורה שבה הוא השתבש, אחותי הנציחה את הכל בכתב כך שאין לי מושג מה היה יכול לקרות. טוב, אני סתם משלה את עצמי, יש לי מושג ועוד איך הריי זאת בכל זאת אחותי שהנציחה את העניין והיא פשוט מוכרחה להתחרות איתי בכל דבר: בבגדים שלי (לקח לי זמן ארוך מאוד עד שאימצתי לי את הסגנון הגותי, והיא פשוט חיקתה אותי!) בהתנהגות שלי, היא אפילו צבעה את השער שלה כדיי להראות כמוני! אנחנו משפחה מרובת ילדות, כלומר, אין לנו הורים של ממש, אפשר לומר שלכל אחות היה מישהו שאימץ אותה ודאג לחינוך שלה, אני האחת לפניי הצעירה ביותר ולחינוכי דאגה לונה, היא הייתה יפה מאוד, טיפה אובססיבית לגביי זמן אני מודה, אבל היה לה המון סקס אפיל ונורא רציתי ללמוד את זה ממנה. בכל אופן, את אחותי הצעירה )והאחרונה( אימצה השמש, חמימה ככל שתהיה, טובה ככל שתהיה, פשוט לא סבלתי אותה! היא שנאה עצלנים ואני וחריצות פשוט לא מסתדרות, חוץ מזה אני לא סובלת כשמישהו נראה כל הזמן אותו הדבר, והיא פשוט לא השתנתה! טוב, מערכת השעות שלי בכל אופן הייתה משהו כזה: שעה ראשונה: דמיון מודרך, שעה שניה: הגשמת אשליות שעה שלישית: יצירת אשליות )לונה תמיד שמרה את הדברים הנחמדים יותר לסוף( שעה רביעית חמישית ושישית: טיפוח המראה והתחברות אל עצמך. לכולנו היו שש שעות לימודים כל יום, בסוף ששת השעות הללו היינו יכולות להסתובב כמה שבא לנו בחוץ ולהיפגש אחת עם השניה, אומר לכם את האמת, מרוב המפגשים האלה דיי התחמקתי, אהבתי להתבונן בסביבה וליצור אשליות ולראות איך בעליי חיים נופלים בהם, זה היה משעשע מאוד אף על פי שפלורה - אחותי הבכירה - נהגה לנזוף בי על כך, אבל פלורה הייתה משעממת יותר מהקשת שאימצה אותה )אף על פי שאני מוכרחה להודות שהיא הייתה יפה מאוד( בכל אופן, יום אחד היא צצה משום מקום חמש שניות אחריי שלונה שחררה אותי )"ואל תשכחי! כעס גורם לקמטים!" - היא תמיד הייתה אומרת את זה( ויחד עם כל השער המדהים שלה וטוגה המקסימה שהביאה לה הקשת )הקשת תמיד נתנה לה מתנות( היא אמרה לי "´לנידה" אני שונאת שקוראים לי ´לנידה!, השם המלא שלי זה אלמלילנידה, איך היא הייתה מרגישה אם הייתי קוראת לה ´לורה?, טוב בכל אופן, היא אמרה לי "´לנידה, יש לי הרגשה שאת מתחמקת מאתנו, את מסתירה משהו?" "כן פלורה יקירה, אני מגדלת חמש זוגות עיניים, רק אל תספרי לאף אחד" אני לא סובלת כשהיא מתנהגת בעליונות! היא הבכורה אבל בכל זאת יש גבול! "מצחיק מאוד" היא הניעה את שערה ושנאתי אותה באותו רגע על השער שלה "בכל אופן, אני ולוריין" אני חייבת לציין שלוריין היא הבאה אחריי פלורה והן תמיד מתכננות כל מיני דברים בלי לספר לנו, המאמץ של לוריין הוא המים שכמו לוריין חושב שהוא משהו מיוחד )לוריין סיפרה לנו פעם שהשמיים הם ההשתקפות של המים! איזו חוצפה!( אבל אני שוב סוטה מהנושא "החלטנו שכולנו צריכות להיפגש לפחות פעם בשבוע ולספר את מה שלמדנו" "אבל פלורה! מה יהיה על חמשת זוגות העיניים שלי!" אמרתי בזעם לא מדומה "´לנידה, כל השאר יודעות ומסכימות לכך" ואני תמיד האחרונה לדעת?" שאלתי במרירות "לא, עדיין לא סיפרנו לשילה על כך" שילה היא אחותי הצעירה ביותר, זאת שתמיד מחקה אותי... "היום יהיה המפגש הראשון שלנו" "איזה כיף לי" אמרתי ביובש "אני ולוריין - וכל השאר כמובן - חושבות שזאת הזדמנות נהדרת לשמוע מה עבר עלינו במשך אותו שבוע" היא התבוננה בי והוסיפה בזהירות "שילה התגעגעה אלייך" זהו זה! זה עבר לחלוטין את גבול הטעם הטוב! פלורה יודעת שאני מסוכסכת עם שילה! איך היא מעזה לדבר איתי עליה! כנראה שאמרתי את המשפט האחרון בקול רם מכיוון שפלורה הביטה בי במבט המום. "נמאס לי כבר ממכן! אתן תמיד מחליטות בשביל כל השאר!" אמרתי בכעס ועפתי משם בזעם, לאחר שנרגעתי התביישתי בעצמי כמובן, מזמן שלמדתי איך מתפוגגים ממקום ומופיעים במשנהו לא עפתי, זה ממש מביך. וכמובן שהופעתי למפגש. כשהגעתי לקרחת היער, התגלה בפניי מחזה מזעזע, כל תריסר אחיותיי, ישבו במעגל, הפנים שלהן היו מתוחות מאוד, ברגע שהתקרבתי קצת לשם הן התרוממו בבת אחת לוריין הייתה הראשונה שדיברה "איך את מעיזה לצעוק על פלורה?" העיניים שלה הראו בוודאות שהיא לא כועסת דווקא על כך הצעקה שלי, ככה אנחנו, חבורה של אחיות, לכל אחת יש את הכעסים הקטנים שלה, אבל באותו הרגע הייתי מוכנה שפלורה תצעק עליי ולא לוריין, לפחות לה יש את הזכות. "זה ממש לא עניינך אחות היקרה" השבתי לה בהתרסה.
היפיפייה הנרדמת - חלק א´/ מרשיה בלור הדבר הכי מפתיע בכל הסיפור הזה, היא הצורה שבה הוא השתבש, אחותי הנציחה את הכל בכתב כך שאין לי מושג מה היה יכול לקרות. טוב, אני סתם משלה את עצמי, יש לי מושג ועוד איך הריי זאת בכל זאת אחותי שהנציחה את העניין והיא פשוט מוכרחה להתחרות איתי בכל דבר: בבגדים שלי (לקח לי זמן ארוך מאוד עד שאימצתי לי את הסגנון הגותי, והיא פשוט חיקתה אותי!) בהתנהגות שלי, היא אפילו צבעה את השער שלה כדיי להראות כמוני! אנחנו משפחה מרובת ילדות, כלומר, אין לנו הורים של ממש, אפשר לומר שלכל אחות היה מישהו שאימץ אותה ודאג לחינוך שלה, אני האחת לפניי הצעירה ביותר ולחינוכי דאגה לונה, היא הייתה יפה מאוד, טיפה אובססיבית לגביי זמן אני מודה, אבל היה לה המון סקס אפיל ונורא רציתי ללמוד את זה ממנה. בכל אופן, את אחותי הצעירה )והאחרונה( אימצה השמש, חמימה ככל שתהיה, טובה ככל שתהיה, פשוט לא סבלתי אותה! היא שנאה עצלנים ואני וחריצות פשוט לא מסתדרות, חוץ מזה אני לא סובלת כשמישהו נראה כל הזמן אותו הדבר, והיא פשוט לא השתנתה! טוב, מערכת השעות שלי בכל אופן הייתה משהו כזה: שעה ראשונה: דמיון מודרך, שעה שניה: הגשמת אשליות שעה שלישית: יצירת אשליות )לונה תמיד שמרה את הדברים הנחמדים יותר לסוף( שעה רביעית חמישית ושישית: טיפוח המראה והתחברות אל עצמך. לכולנו היו שש שעות לימודים כל יום, בסוף ששת השעות הללו היינו יכולות להסתובב כמה שבא לנו בחוץ ולהיפגש אחת עם השניה, אומר לכם את האמת, מרוב המפגשים האלה דיי התחמקתי, אהבתי להתבונן בסביבה וליצור אשליות ולראות איך בעליי חיים נופלים בהם, זה היה משעשע מאוד אף על פי שפלורה - אחותי הבכירה - נהגה לנזוף בי על כך, אבל פלורה הייתה משעממת יותר מהקשת שאימצה אותה )אף על פי שאני מוכרחה להודות שהיא הייתה יפה מאוד( בכל אופן, יום אחד היא צצה משום מקום חמש שניות אחריי שלונה שחררה אותי )"ואל תשכחי! כעס גורם לקמטים!" - היא תמיד הייתה אומרת את זה( ויחד עם כל השער המדהים שלה וטוגה המקסימה שהביאה לה הקשת )הקשת תמיד נתנה לה מתנות( היא אמרה לי "´לנידה" אני שונאת שקוראים לי ´לנידה!, השם המלא שלי זה אלמלילנידה, איך היא הייתה מרגישה אם הייתי קוראת לה ´לורה?, טוב בכל אופן, היא אמרה לי "´לנידה, יש לי הרגשה שאת מתחמקת מאתנו, את מסתירה משהו?" "כן פלורה יקירה, אני מגדלת חמש זוגות עיניים, רק אל תספרי לאף אחד" אני לא סובלת כשהיא מתנהגת בעליונות! היא הבכורה אבל בכל זאת יש גבול! "מצחיק מאוד" היא הניעה את שערה ושנאתי אותה באותו רגע על השער שלה "בכל אופן, אני ולוריין" אני חייבת לציין שלוריין היא הבאה אחריי פלורה והן תמיד מתכננות כל מיני דברים בלי לספר לנו, המאמץ של לוריין הוא המים שכמו לוריין חושב שהוא משהו מיוחד )לוריין סיפרה לנו פעם שהשמיים הם ההשתקפות של המים! איזו חוצפה!( אבל אני שוב סוטה מהנושא "החלטנו שכולנו צריכות להיפגש לפחות פעם בשבוע ולספר את מה שלמדנו" "אבל פלורה! מה יהיה על חמשת זוגות העיניים שלי!" אמרתי בזעם לא מדומה "´לנידה, כל השאר יודעות ומסכימות לכך" ואני תמיד האחרונה לדעת?" שאלתי במרירות "לא, עדיין לא סיפרנו לשילה על כך" שילה היא אחותי הצעירה ביותר, זאת שתמיד מחקה אותי... "היום יהיה המפגש הראשון שלנו" "איזה כיף לי" אמרתי ביובש "אני ולוריין - וכל השאר כמובן - חושבות שזאת הזדמנות נהדרת לשמוע מה עבר עלינו במשך אותו שבוע" היא התבוננה בי והוסיפה בזהירות "שילה התגעגעה אלייך" זהו זה! זה עבר לחלוטין את גבול הטעם הטוב! פלורה יודעת שאני מסוכסכת עם שילה! איך היא מעזה לדבר איתי עליה! כנראה שאמרתי את המשפט האחרון בקול רם מכיוון שפלורה הביטה בי במבט המום. "נמאס לי כבר ממכן! אתן תמיד מחליטות בשביל כל השאר!" אמרתי בכעס ועפתי משם בזעם, לאחר שנרגעתי התביישתי בעצמי כמובן, מזמן שלמדתי איך מתפוגגים ממקום ומופיעים במשנהו לא עפתי, זה ממש מביך. וכמובן שהופעתי למפגש. כשהגעתי לקרחת היער, התגלה בפניי מחזה מזעזע, כל תריסר אחיותיי, ישבו במעגל, הפנים שלהן היו מתוחות מאוד, ברגע שהתקרבתי קצת לשם הן התרוממו בבת אחת לוריין הייתה הראשונה שדיברה "איך את מעיזה לצעוק על פלורה?" העיניים שלה הראו בוודאות שהיא לא כועסת דווקא על כך הצעקה שלי, ככה אנחנו, חבורה של אחיות, לכל אחת יש את הכעסים הקטנים שלה, אבל באותו הרגע הייתי מוכנה שפלורה תצעק עליי ולא לוריין, לפחות לה יש את הזכות. "זה ממש לא עניינך אחות היקרה" השבתי לה בהתרסה.
...
´פירה היא השלישית בגילה אצלנו, היא בדרך כלל מסוכסכת עם לוריין, דבר שלא מפתיע כיוון שהמאמצת שלה היא האש,, בדרך כלל מצאתי בה בת ברית, לכן ממש נעלבתי כאשר היא קראה "כנראה שחמישה זוגות עיניים גוזלים את השליטה העצמית של ´לנידה" ומיד לאחר מכן החלה צוחקת צחוק מתגלגל ולועג ולאחר כמה שניות כל אחיותיי היקרות נדבקו בו. כך עמדתי שם, כאשר סומק מציף את לחיי החיוורות )איי לונה שלי! כמה זמן שלקח לי להפוך ללבנה כמוך!( ושילה נעמדה על ידי , מחקה בלעג את העמידה הזקופה שלי, דבר שגרם להן להתפוצץ מחדש מרוב צחוק. לפתע כמה בני אדם לבושים כציידים החלו לעשות את דרכם אלינו, אחיותיי עדיין צחקו כאשר הם נעמדו, רועדים ומפוחדים מולנו אני מודה שלא הייתי צריכה לעשות את מה שעשיתי, אבל פשוט לא התאפקתי! כעס נורא פעפע בלבי ונתתי להם אשליה נוראה של המצבות של עצמם. הם נפלו על ברכיהם ופלורה אמרה לי נוזפת "´לנידה! איך את יכולה?" "לכו לעזאזל כולכן!" אמרתי בזעם "בוגדניות שכמותכן! על אחותכן אתן צוחקות ואילו על בני אדם שוטים ורועדים אתן מרחמות!?" פלורה התעלמה ממני ופנתה אל בני האדם "מה קרה?" היא שאלה בקול רך, כפי שהיא פונה בו אל בעליי חיים פצועים, ההשוואה כמעט גרמה לי לצחוק אבל לא רציתי להוכיח ל´פירה שהיא צודקת בנוגע לשליטה העצמית שלי "גבירותיי!" אמר האיש בקול המום וירא "הוד מעלתו מזמין אתכן למסיבת הולדתה של הנסיכה הקטנה" התחלתי לצחוק בקול רם, חד, מלא בלעג. "הוד מעלתו הגדול מזמין אותנו למסיבה דרך חמישה בני אדם מפוחדים ככלבלבים שוטים!" אמרתי בקול חד וצחקתי שוב, פשוט איבדתי כל שליטה על דבריי, זה אינו מתרחש בדרך כלל "אז בוודאי הוא רוצה שנברך את המפלצת הקטנה" אחיותיי לא צחקו עמי, ´פירה הבליעה חיוך ושלחה בי מבט של אהדה, ידעתי שאחטוף כהוגן מפלורה ´נו טוב´ חשבתי לעצמי ´אם כך אז עד הסוף´ "האם הוד מעלתו בטוח שהיפיפייה הקטנה היא מהוד מעלתה?" שאלתי וצחקתי בקול רם יותר, מלא ארס, מוציאה את כל התסכול שלי על השליחים האומללים, הצחוק הדהד בקרחת היער ופלורה העניקה לי מבט מיואש שלא הכאיב לי יותר מדי, היא הייתה מאז ומעולם דיי מיואשת ממני "אמור להוד מעלתו שנבוא" היא אמרה ברוך "כולנו" השליח פקח עיניים מבוהלות והביט בי ובפלורה חליפות ולבסוף מלמל "מחר אביא את ההזמנות" נחשו מי לא קיבלה הזמנה? כעסתי נורא, מעולם לא כעסתי ככה, הייתי רגילה שמקפחים אותי אבל זה היה מוגזם לחלוטין! תמיד היו הקיפוחים מלווים בהסברים הגיוניים אבל זה מוגזם לחלוטין ´את מבינה גבירתי, פשוט יש לנו רק כתריסר צלחות זהב´ שילכו כולם לעזאזל! אני אלך לשם ויהי מה! הכניסה הדרמטית שלי הייתה נקודת האור בכל הערב. כפי ששיערתי אחיותיי הוזמנו כדיי לברך את המפלצת הקטנה הקשבתי מעט לברכות שנעשו כביכול באופן ´ספונטני´ פלורה בירכה אותה ביופי, אחרת היא הייתה נראית לנצח כמו שזיף מיובש, לוריין בסבלנות, ´פירה ביוזמה, רגירדיה בסלחנות.... הייתי בטוחה שזה ימשך לנצח, לפי בקשת המלך כל ברכה לוותה בכמה מילות של שיר כאשר סיימה גילמניה את הברכה שלה (" שתהיי אהובה בכל הממלכה...") ידעתי שהגיע תורי... נכנסתי בתוך אשליה שיצרתי - סופת ברקים - נראתי יפיפייה בשמלה מהממת שלונה הביאה לי, ובבת אחת העלמתי את האשליה כשאני עומדת במרכז האולם. חמש עשרה שנה הן מספיק זמן להניח למפצת קטנה וטיפשה לחיות, כך החלטתי לפניי זה. התקרבתי לעריסה המפוארת וליטפתי את פניה של הקופה הקטנה בקצות האצבעות שלי, ודיברתי בלחש שהדהד בכל האולם. "הברכה שלי היא: בגיל חמש עשרה תעלה הנסיכה/ אל צריח הרב עוצמה/ שם תמצא את מותה/ על ידי לא פחות ולא יותר/ מאשר נול אריגה!" חייכתי לעבר פלורה המזועזעת בקרירות, היה ברור לי ש´פירה מקנאת בי על כך שהיא לא חשבה על זה בעצמה. מבט אחד בשילה גרם לי להבין שהייתי צריכה לברך את הנסיכה אחריי שכולן סיימו ולא בתורי. שילה הביטה בי בסיפוק, היא עמדה להופיע בין בני אדם בהופעת הבכורה שלה, וכעת היא תופיע בתור האחות הטובה. "אומנם אני לא יכולה לבטל את הקללה של אחותי" היא אמרה בקול דק והצביעה לעברי, זה היה שקר, אם היו מבקשים ממני יפה הייתי מבטלת את הקללה "אבל אני יכולה לרכך אותה, הנסיכה לא תמות, אלא רק תירדם למאה שנה ותישן שינה מתוקה" אני שונאת את השמאלציות הזאת, אני ממש מתביישת בשבילה "עד שנסיך יפה תואר יישק על שפתיה והיא תתעורר" המלכה המטומטמת החלה לבכות, לא מספק אותה שהמתוקה שלה תישן, היא רוצה לראות אותה מתחתנת וכו´... התאפקתי שלא להרביץ לשילה כאשר היא הבטיחה למלכה שהיא תדאג לכך שכל הממלכה תירדם יחד עם הנסיכה. נעלמתי באשליית סופה בזעם. "אבל הבטחתי!" "לא איכפת לי! את רמאית ובוגדת קטנה! זה מה שאת!" "פלורה!!!" שילה צרחה ופלורה העיפה אלינו מבט "זו היא לגמרי אחריותך שילה, בפעם הבאה תדאגי לא להבטיח מה שאת לא יכולה לקיים" "היא רק צריכה להוסיף משהו לקללה שלה וזה הכל!" אמרה שילה בכעס "את מקנאה בי בגלל שאותי אוהבים יותר!" נשכתי את שפתיי בכאב. והסכמתי, הייתה לי בררה אחרת? אני מוכרחה לסיים עכשיו, אבל אני לא רוצה להיות כמו שילה המפגרת שכתבה "המשך יבוא" זה דבר מטומטם, אז אניח פשוט אומר שהחלק השני עוד יגיע (מתישהו)
´פירה היא השלישית בגילה אצלנו, היא בדרך כלל מסוכסכת עם לוריין, דבר שלא מפתיע כיוון שהמאמצת שלה היא האש,, בדרך כלל מצאתי בה בת ברית, לכן ממש נעלבתי כאשר היא קראה "כנראה שחמישה זוגות עיניים גוזלים את השליטה העצמית של ´לנידה" ומיד לאחר מכן החלה צוחקת צחוק מתגלגל ולועג ולאחר כמה שניות כל אחיותיי היקרות נדבקו בו. כך עמדתי שם, כאשר סומק מציף את לחיי החיוורות )איי לונה שלי! כמה זמן שלקח לי להפוך ללבנה כמוך!( ושילה נעמדה על ידי , מחקה בלעג את העמידה הזקופה שלי, דבר שגרם להן להתפוצץ מחדש מרוב צחוק. לפתע כמה בני אדם לבושים כציידים החלו לעשות את דרכם אלינו, אחיותיי עדיין צחקו כאשר הם נעמדו, רועדים ומפוחדים מולנו אני מודה שלא הייתי צריכה לעשות את מה שעשיתי, אבל פשוט לא התאפקתי! כעס נורא פעפע בלבי ונתתי להם אשליה נוראה של המצבות של עצמם. הם נפלו על ברכיהם ופלורה אמרה לי נוזפת "´לנידה! איך את יכולה?" "לכו לעזאזל כולכן!" אמרתי בזעם "בוגדניות שכמותכן! על אחותכן אתן צוחקות ואילו על בני אדם שוטים ורועדים אתן מרחמות!?" פלורה התעלמה ממני ופנתה אל בני האדם "מה קרה?" היא שאלה בקול רך, כפי שהיא פונה בו אל בעליי חיים פצועים, ההשוואה כמעט גרמה לי לצחוק אבל לא רציתי להוכיח ל´פירה שהיא צודקת בנוגע לשליטה העצמית שלי "גבירותיי!" אמר האיש בקול המום וירא "הוד מעלתו מזמין אתכן למסיבת הולדתה של הנסיכה הקטנה" התחלתי לצחוק בקול רם, חד, מלא בלעג. "הוד מעלתו הגדול מזמין אותנו למסיבה דרך חמישה בני אדם מפוחדים ככלבלבים שוטים!" אמרתי בקול חד וצחקתי שוב, פשוט איבדתי כל שליטה על דבריי, זה אינו מתרחש בדרך כלל "אז בוודאי הוא רוצה שנברך את המפלצת הקטנה" אחיותיי לא צחקו עמי, ´פירה הבליעה חיוך ושלחה בי מבט של אהדה, ידעתי שאחטוף כהוגן מפלורה ´נו טוב´ חשבתי לעצמי ´אם כך אז עד הסוף´ "האם הוד מעלתו בטוח שהיפיפייה הקטנה היא מהוד מעלתה?" שאלתי וצחקתי בקול רם יותר, מלא ארס, מוציאה את כל התסכול שלי על השליחים האומללים, הצחוק הדהד בקרחת היער ופלורה העניקה לי מבט מיואש שלא הכאיב לי יותר מדי, היא הייתה מאז ומעולם דיי מיואשת ממני "אמור להוד מעלתו שנבוא" היא אמרה ברוך "כולנו" השליח פקח עיניים מבוהלות והביט בי ובפלורה חליפות ולבסוף מלמל "מחר אביא את ההזמנות" נחשו מי לא קיבלה הזמנה? כעסתי נורא, מעולם לא כעסתי ככה, הייתי רגילה שמקפחים אותי אבל זה היה מוגזם לחלוטין! תמיד היו הקיפוחים מלווים בהסברים הגיוניים אבל זה מוגזם לחלוטין ´את מבינה גבירתי, פשוט יש לנו רק כתריסר צלחות זהב´ שילכו כולם לעזאזל! אני אלך לשם ויהי מה! הכניסה הדרמטית שלי הייתה נקודת האור בכל הערב. כפי ששיערתי אחיותיי הוזמנו כדיי לברך את המפלצת הקטנה הקשבתי מעט לברכות שנעשו כביכול באופן ´ספונטני´ פלורה בירכה אותה ביופי, אחרת היא הייתה נראית לנצח כמו שזיף מיובש, לוריין בסבלנות, ´פירה ביוזמה, רגירדיה בסלחנות.... הייתי בטוחה שזה ימשך לנצח, לפי בקשת המלך כל ברכה לוותה בכמה מילות של שיר כאשר סיימה גילמניה את הברכה שלה (" שתהיי אהובה בכל הממלכה...") ידעתי שהגיע תורי... נכנסתי בתוך אשליה שיצרתי - סופת ברקים - נראתי יפיפייה בשמלה מהממת שלונה הביאה לי, ובבת אחת העלמתי את האשליה כשאני עומדת במרכז האולם. חמש עשרה שנה הן מספיק זמן להניח למפצת קטנה וטיפשה לחיות, כך החלטתי לפניי זה. התקרבתי לעריסה המפוארת וליטפתי את פניה של הקופה הקטנה בקצות האצבעות שלי, ודיברתי בלחש שהדהד בכל האולם. "הברכה שלי היא: בגיל חמש עשרה תעלה הנסיכה/ אל צריח הרב עוצמה/ שם תמצא את מותה/ על ידי לא פחות ולא יותר/ מאשר נול אריגה!" חייכתי לעבר פלורה המזועזעת בקרירות, היה ברור לי ש´פירה מקנאת בי על כך שהיא לא חשבה על זה בעצמה. מבט אחד בשילה גרם לי להבין שהייתי צריכה לברך את הנסיכה אחריי שכולן סיימו ולא בתורי. שילה הביטה בי בסיפוק, היא עמדה להופיע בין בני אדם בהופעת הבכורה שלה, וכעת היא תופיע בתור האחות הטובה. "אומנם אני לא יכולה לבטל את הקללה של אחותי" היא אמרה בקול דק והצביעה לעברי, זה היה שקר, אם היו מבקשים ממני יפה הייתי מבטלת את הקללה "אבל אני יכולה לרכך אותה, הנסיכה לא תמות, אלא רק תירדם למאה שנה ותישן שינה מתוקה" אני שונאת את השמאלציות הזאת, אני ממש מתביישת בשבילה "עד שנסיך יפה תואר יישק על שפתיה והיא תתעורר" המלכה המטומטמת החלה לבכות, לא מספק אותה שהמתוקה שלה תישן, היא רוצה לראות אותה מתחתנת וכו´... התאפקתי שלא להרביץ לשילה כאשר היא הבטיחה למלכה שהיא תדאג לכך שכל הממלכה תירדם יחד עם הנסיכה. נעלמתי באשליית סופה בזעם. "אבל הבטחתי!" "לא איכפת לי! את רמאית ובוגדת קטנה! זה מה שאת!" "פלורה!!!" שילה צרחה ופלורה העיפה אלינו מבט "זו היא לגמרי אחריותך שילה, בפעם הבאה תדאגי לא להבטיח מה שאת לא יכולה לקיים" "היא רק צריכה להוסיף משהו לקללה שלה וזה הכל!" אמרה שילה בכעס "את מקנאה בי בגלל שאותי אוהבים יותר!" נשכתי את שפתיי בכאב. והסכמתי, הייתה לי בררה אחרת? אני מוכרחה לסיים עכשיו, אבל אני לא רוצה להיות כמו שילה המפגרת שכתבה "המשך יבוא" זה דבר מטומטם, אז אניח פשוט אומר שהחלק השני עוד יגיע (מתישהו)
ej for all
New member
../images/Emo13.gif
זה ענק! יש לך את ההמשך של זה??
זה ענק! יש לך את ההמשך של זה??
../images/Emo6.gif
כיפה אדומה / גדליה פויער כיפה אדומה ישבה על האמריקן קומפורט, מול הטלוויזיה צופה בג´רי ספירינגר ושותה וודקה ישר מהבקבוק. שקית של צ´יפס הייתה מונחת על המשענת לידה והמאפרה על השולחן הייתה מלאה מבדלי המלבורו לייט שלה. אמא של כיפה אדומה נכנסה לחדר עם סל מקש, בתוך הסל יש שני רימונים אקדח ושתי שקיות של הרואין. היא בעטה ברגליה של כיפה אדומה ואמרה "קומי פוסטמה, סבתא מחכה למשלוח ואת יודעת מה היא עושה כשהיא לא מקבלת את המשלוח בזמן." כיפה אדומה לקחה שלוק מהוודקה והרימה את המצית קרוב לפה אבל אימא שלה הייתה מוכנה ובעטה ביד שהחזיקה את המצית. כיפה אדומה משכה בכתפיה, בלעה את הוודקה תקעה גרפס וקמה. היא לבשה מיני אדום שבקושי כיסה לה את התחת ונעלה נעלי עקב עם עקבים של 15 סנטימטר היא משכה את הקפוצ´ון האדום על הראש ולקחה את הסל מאימא. כשכיפה אדומה הייתה ליד הדלת הזכירה לה אמה שלא לדבר עם אף אחד אפילו לא אם הוא ישאל אותה מה השעה כיפה אדומה טרקה את הדלת ויצאה לדרך. חמישה בלוקים מהבית של סבתא עצר לידה אופנוען עם קעקוע של זאב על הגב, מכנסי עור ומגפיים משופשפות. האופנוען ניגש אליה חסם את דרכה ושאל: "הי מותק כמה את לוקחת לשעה ?" כיפהל´ה ענתה לו בקול צרוד מסיגריות שהיא לא עובדת עכשיו ואם הוא לא עף לה מהעניים תוך שלש שניות היא לא אחראית לתוצאות. "זאב" הסתכל עליה במבט מזלזל, סוקר אותה מלמטה למעלה תוך התעכבות ארוכה על האמצע, תוך כדי שהוא שואל אותה "למה מה תעשי, תרביצי לי עם הסל ? ואו איזה פחד." כיפהל´ה לא ענתה לו, היא התכופפה והניחה את הסל ואז אמרה "אם הסל הזה לא היה הולך לסבתא, הייתי מרביצה לך איתו, אבל הוא כן וסבתא תכעס אז כנראה שאני אצטרך לעשות משהו אחר." היא הרימה את הברך שלה ודפקה לו אותה בביצים. הוא התקפל נפל על ברכיו תוך שהוא אוחז באשכיו. היא דפקה לו עוד ברך בראש והוא נפל על הרצפה. לסיום היא הרימה את העקב המחודד שלה ומעכה לו את היד שהגנה על החבילה. "זאב" איבד את ההכרה. כיפהל´ה הרימה את הסל והלכה אל האופנוע. לאחר שתי דקות היא חנתה ליד הבניין של סבתא. היא נכנסה למעלית לחצה על הכפתור של הפנטהאוז, ועלתה למעלה. הדלת של הפנטהאוז הייתה נעולה, היא לחצה על האינטרקום ואמרה סבתא זו כיפה אדומה. נשמע זמזום, היא דחפה את הדלת בידה ונכנסה. אל חדר השינה נשמעה הקריאה. כיפהל´ה הלכה אל חדר השינה שהיה במפלס השני, סבתא עמדה ליד המיטה לבושה כולה בעור שחור מחזיקה בשוט. על המיטה היה קשור ומכוסה עיניים גבר שכיפהל´ה לא הכירה, כיפהל´ה סקרה את סבתה במבט ושאלה "סבתא למה יש לך שוט כל כך ארוך? בשביל להצליף באידיוט הזה, ענתה סבתא. ומה הסיפור עם הציפורניים הארוכות האלה, שאלה כיפהל´ה? סבתא איבדה את הסבלנות, זה בשביל לשרוט את האידיוט הזה, תביאי לי את הסל. כיפהל´ה הרימה את הסל והביאה אותו לסבתא, סבתא הוציאה את האקדח, דרכה אותו כיוונה אותו על כיפהל´ה ואמרה "לפני שאת שואלת עוד שאלה מטומטמת, אני אענה לך כבר בעצמי- כדי להרוג אותך." וירתה בכיפהל´ה. יש לך משהו להגיד? היא שאלה את הצייד שהיה קשור למיטה. הוא מלמל משהו מבעד למחסום שעל פיו. סבתא הרימה את השוט, הצליפה בצייד, ועכשיו אם אנחנו כבר שואלים שאלות למה לך אין שום דבר גדול?
כיפה אדומה / גדליה פויער כיפה אדומה ישבה על האמריקן קומפורט, מול הטלוויזיה צופה בג´רי ספירינגר ושותה וודקה ישר מהבקבוק. שקית של צ´יפס הייתה מונחת על המשענת לידה והמאפרה על השולחן הייתה מלאה מבדלי המלבורו לייט שלה. אמא של כיפה אדומה נכנסה לחדר עם סל מקש, בתוך הסל יש שני רימונים אקדח ושתי שקיות של הרואין. היא בעטה ברגליה של כיפה אדומה ואמרה "קומי פוסטמה, סבתא מחכה למשלוח ואת יודעת מה היא עושה כשהיא לא מקבלת את המשלוח בזמן." כיפה אדומה לקחה שלוק מהוודקה והרימה את המצית קרוב לפה אבל אימא שלה הייתה מוכנה ובעטה ביד שהחזיקה את המצית. כיפה אדומה משכה בכתפיה, בלעה את הוודקה תקעה גרפס וקמה. היא לבשה מיני אדום שבקושי כיסה לה את התחת ונעלה נעלי עקב עם עקבים של 15 סנטימטר היא משכה את הקפוצ´ון האדום על הראש ולקחה את הסל מאימא. כשכיפה אדומה הייתה ליד הדלת הזכירה לה אמה שלא לדבר עם אף אחד אפילו לא אם הוא ישאל אותה מה השעה כיפה אדומה טרקה את הדלת ויצאה לדרך. חמישה בלוקים מהבית של סבתא עצר לידה אופנוען עם קעקוע של זאב על הגב, מכנסי עור ומגפיים משופשפות. האופנוען ניגש אליה חסם את דרכה ושאל: "הי מותק כמה את לוקחת לשעה ?" כיפהל´ה ענתה לו בקול צרוד מסיגריות שהיא לא עובדת עכשיו ואם הוא לא עף לה מהעניים תוך שלש שניות היא לא אחראית לתוצאות. "זאב" הסתכל עליה במבט מזלזל, סוקר אותה מלמטה למעלה תוך התעכבות ארוכה על האמצע, תוך כדי שהוא שואל אותה "למה מה תעשי, תרביצי לי עם הסל ? ואו איזה פחד." כיפהל´ה לא ענתה לו, היא התכופפה והניחה את הסל ואז אמרה "אם הסל הזה לא היה הולך לסבתא, הייתי מרביצה לך איתו, אבל הוא כן וסבתא תכעס אז כנראה שאני אצטרך לעשות משהו אחר." היא הרימה את הברך שלה ודפקה לו אותה בביצים. הוא התקפל נפל על ברכיו תוך שהוא אוחז באשכיו. היא דפקה לו עוד ברך בראש והוא נפל על הרצפה. לסיום היא הרימה את העקב המחודד שלה ומעכה לו את היד שהגנה על החבילה. "זאב" איבד את ההכרה. כיפהל´ה הרימה את הסל והלכה אל האופנוע. לאחר שתי דקות היא חנתה ליד הבניין של סבתא. היא נכנסה למעלית לחצה על הכפתור של הפנטהאוז, ועלתה למעלה. הדלת של הפנטהאוז הייתה נעולה, היא לחצה על האינטרקום ואמרה סבתא זו כיפה אדומה. נשמע זמזום, היא דחפה את הדלת בידה ונכנסה. אל חדר השינה נשמעה הקריאה. כיפהל´ה הלכה אל חדר השינה שהיה במפלס השני, סבתא עמדה ליד המיטה לבושה כולה בעור שחור מחזיקה בשוט. על המיטה היה קשור ומכוסה עיניים גבר שכיפהל´ה לא הכירה, כיפהל´ה סקרה את סבתה במבט ושאלה "סבתא למה יש לך שוט כל כך ארוך? בשביל להצליף באידיוט הזה, ענתה סבתא. ומה הסיפור עם הציפורניים הארוכות האלה, שאלה כיפהל´ה? סבתא איבדה את הסבלנות, זה בשביל לשרוט את האידיוט הזה, תביאי לי את הסל. כיפהל´ה הרימה את הסל והביאה אותו לסבתא, סבתא הוציאה את האקדח, דרכה אותו כיוונה אותו על כיפהל´ה ואמרה "לפני שאת שואלת עוד שאלה מטומטמת, אני אענה לך כבר בעצמי- כדי להרוג אותך." וירתה בכיפהל´ה. יש לך משהו להגיד? היא שאלה את הצייד שהיה קשור למיטה. הוא מלמל משהו מבעד למחסום שעל פיו. סבתא הרימה את השוט, הצליפה בצייד, ועכשיו אם אנחנו כבר שואלים שאלות למה לך אין שום דבר גדול?
../images/Emo12.gif
שלגיה - הסיפור האמיתי / תומר ברמן אז ככה. הייתי רוצה להבהיר לאותם ילדים שנדפקו והאמינו לאמהות המופרעות שלהם: זה לא נכון!!! ממש לא!!! אגדות הן זיוני שכל, לפחות חלקית, וזה מה שבאמת קרה: שלגיה בכלל לא היתה נסיכה. נכון, היא הסתובבה בארמון, אבל זה היה רק בגלל שהיא היתה מנקת-גללי-חזירים-מלכותית, למרות שהיא שמה זין על העבודה. שלגי היתה כוסית שלא מהעולם הזה, והיתה פתוחה לכל נסיך שעמד בדרישות )גודל, רוחב וכו´(. והיתה גם המלכה המרשעת, שבעצם לא היתה מרשעת, רק מכורה לפרוזאק וקצת סכיזופרנית. לאותה מלכה היתה מראה. לא מראה קסומה כמו בזיוני השכל של האמהות המופרעות, פשוט מראה רגילה. המלכה היתה ניגשת למראה כל יום ושואלת: "מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?" והמראה כמובן לא היתה עונה לה אבל המלכה היתה רואה בעיני רוחה פנים מחוצ´קנות שעונות לה: "הו, מלכה כוסית ורבת עוצמה, אין כוסית ממך בכל הממלכה, עיניים שלי!" יום אחד הלכה המלכה כהרגלה למראה ושאלה: "מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה... מה זה?! קמט?!" המלכה התעצבנה ורצה לכלות את זעמה בשלגיה המסכנה. שלגי ישר תפסה את החזייה והנעליים וברחה לחבר טוב שלה, גמד הומוסקסואל שחי בשיתוף עם ששה בני-זוג. וכך חיו להם שלגיה ושבעת הגמדים ההומוסאסואלים. אך מלכתנו, שעדיין היתה באטרף לחסל את שלגיה, קראה להאקר המראות המלכותי. בעזרת מכשירים שהוא חיבר למראה, וגם כמה מלוויני הריגול של ערב הסעודית, הוא הצליח לאתר את שלגיה בבית הגמדים. המלכה התחפשה לזקנה בלה שמוכרת תפוחים תמורת DSL, ויצאה לבית הגמדים. באותו יום הגמדים לא היו בבית והשאירו בו את שלגי לבדה. המלכה דפקה בדלת ושלגיה פתחה לה )יחי כפל-המשמעות(, לבושה בחוסר צניעות מחרפן. המלכה שאלה אותה: "רוצה תפוח יפה וטעים?" שלגיה חשבה לרגע ואמרה: "תפוח? נו טוווווווווווווווב, אם את מתעקשת..." היא נגסה בתפוח והתעלפה, בדיוק כשהמלכה הוציאה את הסכין. המלכה חייכה וחשבה לעצמה: "יופי שלגי, חסכת לי עבודה שחורה שבוודאי היתה מלכלכת לי את הסחבות." מה שהמלכה לא ידעה, ואף לא הגמדים, ששלגי סבלה ממחלת מין חשוכת מרפא שגרמה לה להתעלף בכל פעם שהיא נוגסת בתפוחים יפים וטעימים. ומכיון שלא ידעה זאת, לקחה את סחבותיה והלכה. לאחר מכן חזרו הגמדים ממפעל הקונדומים וראו את שלגיה, בלבוש מינימלי, מעולפת על הרצפה. הם היו מאוד עצובים ולא ידעו מה לעשות. לפתע נדלקה נורה מעל ראשו של חרמני המנהיג והוא אמר: "שמעתי פעם שנסיך נישק נסיכה והיא התעוררה. אולי אם נסיך ינשק את שלגיה היא תתעורר. עכשיו צריך למצוא נסיך שיעשה את זה. דגדגני ואימפוטנטי אתם באים איתי, נימפומני, הרפסי ופומפה אתם תלכו לכיוון השני, קטנטני אתה נשאר לשמור עליה." כעבור מספר שעות מצאו נימפומני, הרפסי ופומפה נסיך שיושב על פסי הרכבת ומחכה לסבתו הסנילית. הוא סיפר להם שסבתו יצאה בבוקר לטייל על פסי הרכבת, ומאז הרכבת של הצהריים היא לא חזרה. הגמדים סיפרו לו את כל הסיפור והנסיך קפץ על המציאה. הגמדים והנסיך הצטרפו לקטנטני וכל השאר והנסיך רכן מעליה ונישק אותה. לפתע היא החלה לזוז, ו... "איכס... י´מגעיל!" שלגיה פלטה את כל קיבתה, כולל התפוח, על הנסיך. וכל זה קרה רק בגלל שהנסיך אכל סלט שום לארוחת הצהריים. לאחר ששניהם התעוררו מעלפונם הם התאהבו אחד בשני. הם התחתנו כמעט מייד ורצו לחדרם כדי לממש את מצוות הנישואין. כעבור דקות ספורות שמעו המשרתים מבחוץ: "אאאאאא!!!!!!! למה זה לא עומד??? אכן, קוראים יקרים, נסיכנו היה אימפוטנט. וכך הם חיים באושר ועושר, לפחות הנסיך, עד עצם היום הזה.
שלגיה - הסיפור האמיתי / תומר ברמן אז ככה. הייתי רוצה להבהיר לאותם ילדים שנדפקו והאמינו לאמהות המופרעות שלהם: זה לא נכון!!! ממש לא!!! אגדות הן זיוני שכל, לפחות חלקית, וזה מה שבאמת קרה: שלגיה בכלל לא היתה נסיכה. נכון, היא הסתובבה בארמון, אבל זה היה רק בגלל שהיא היתה מנקת-גללי-חזירים-מלכותית, למרות שהיא שמה זין על העבודה. שלגי היתה כוסית שלא מהעולם הזה, והיתה פתוחה לכל נסיך שעמד בדרישות )גודל, רוחב וכו´(. והיתה גם המלכה המרשעת, שבעצם לא היתה מרשעת, רק מכורה לפרוזאק וקצת סכיזופרנית. לאותה מלכה היתה מראה. לא מראה קסומה כמו בזיוני השכל של האמהות המופרעות, פשוט מראה רגילה. המלכה היתה ניגשת למראה כל יום ושואלת: "מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?" והמראה כמובן לא היתה עונה לה אבל המלכה היתה רואה בעיני רוחה פנים מחוצ´קנות שעונות לה: "הו, מלכה כוסית ורבת עוצמה, אין כוסית ממך בכל הממלכה, עיניים שלי!" יום אחד הלכה המלכה כהרגלה למראה ושאלה: "מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה... מה זה?! קמט?!" המלכה התעצבנה ורצה לכלות את זעמה בשלגיה המסכנה. שלגי ישר תפסה את החזייה והנעליים וברחה לחבר טוב שלה, גמד הומוסקסואל שחי בשיתוף עם ששה בני-זוג. וכך חיו להם שלגיה ושבעת הגמדים ההומוסאסואלים. אך מלכתנו, שעדיין היתה באטרף לחסל את שלגיה, קראה להאקר המראות המלכותי. בעזרת מכשירים שהוא חיבר למראה, וגם כמה מלוויני הריגול של ערב הסעודית, הוא הצליח לאתר את שלגיה בבית הגמדים. המלכה התחפשה לזקנה בלה שמוכרת תפוחים תמורת DSL, ויצאה לבית הגמדים. באותו יום הגמדים לא היו בבית והשאירו בו את שלגי לבדה. המלכה דפקה בדלת ושלגיה פתחה לה )יחי כפל-המשמעות(, לבושה בחוסר צניעות מחרפן. המלכה שאלה אותה: "רוצה תפוח יפה וטעים?" שלגיה חשבה לרגע ואמרה: "תפוח? נו טוווווווווווווווב, אם את מתעקשת..." היא נגסה בתפוח והתעלפה, בדיוק כשהמלכה הוציאה את הסכין. המלכה חייכה וחשבה לעצמה: "יופי שלגי, חסכת לי עבודה שחורה שבוודאי היתה מלכלכת לי את הסחבות." מה שהמלכה לא ידעה, ואף לא הגמדים, ששלגי סבלה ממחלת מין חשוכת מרפא שגרמה לה להתעלף בכל פעם שהיא נוגסת בתפוחים יפים וטעימים. ומכיון שלא ידעה זאת, לקחה את סחבותיה והלכה. לאחר מכן חזרו הגמדים ממפעל הקונדומים וראו את שלגיה, בלבוש מינימלי, מעולפת על הרצפה. הם היו מאוד עצובים ולא ידעו מה לעשות. לפתע נדלקה נורה מעל ראשו של חרמני המנהיג והוא אמר: "שמעתי פעם שנסיך נישק נסיכה והיא התעוררה. אולי אם נסיך ינשק את שלגיה היא תתעורר. עכשיו צריך למצוא נסיך שיעשה את זה. דגדגני ואימפוטנטי אתם באים איתי, נימפומני, הרפסי ופומפה אתם תלכו לכיוון השני, קטנטני אתה נשאר לשמור עליה." כעבור מספר שעות מצאו נימפומני, הרפסי ופומפה נסיך שיושב על פסי הרכבת ומחכה לסבתו הסנילית. הוא סיפר להם שסבתו יצאה בבוקר לטייל על פסי הרכבת, ומאז הרכבת של הצהריים היא לא חזרה. הגמדים סיפרו לו את כל הסיפור והנסיך קפץ על המציאה. הגמדים והנסיך הצטרפו לקטנטני וכל השאר והנסיך רכן מעליה ונישק אותה. לפתע היא החלה לזוז, ו... "איכס... י´מגעיל!" שלגיה פלטה את כל קיבתה, כולל התפוח, על הנסיך. וכל זה קרה רק בגלל שהנסיך אכל סלט שום לארוחת הצהריים. לאחר ששניהם התעוררו מעלפונם הם התאהבו אחד בשני. הם התחתנו כמעט מייד ורצו לחדרם כדי לממש את מצוות הנישואין. כעבור דקות ספורות שמעו המשרתים מבחוץ: "אאאאאא!!!!!!! למה זה לא עומד??? אכן, קוראים יקרים, נסיכנו היה אימפוטנט. וכך הם חיים באושר ועושר, לפחות הנסיך, עד עצם היום הזה.
../images/Emo3.gif
זהבה ושלושת הדובים / שחר מחפוד לפני הרבה שנים ביער קסום חיו אבא דוב, אמא דובה ושלושת הגורים. הם היו עושים כיף חיים ותמיד היו מאושרים עד שביום קייץ בהיר אחד, הגיעו ליער כמה מסתננים הם לא חשדו בכלום, כיוון שהיו משחקים.. אז פלשו להם לבית אותם חוצנים. לאחר שראו בדקו וחקרו. באותה מהירות הם נעלמו. מרוצים אך עייפים חזרו החמישה במעלה ההר מעבר לחורשה בינות העצים ומגרש המשחקים הסתתרה בקתתם של משפחת הדובים ראשונה הגיעה אמא דובה ופתחה את הדלת ומנגד עיניה עמדה זו החצופה ... מציאות שכזו לא עלתה במוחה.. אך היא לא ידעה שיש עוד באמתחתה.. לאחר כמעא הגיע אבא דוב.. סוחב על גבו את שלושת ילדיו.. על סף הדלת התגלה לעיניהם המחזה... שאותו אמא דובה ניסתה להעלים ולכסה.. או אז אמא דובה ניגשה למטבח... וראתה שמצלחתה האוכל ברח הגיע אבא דוב במהרה אחריה ולתדהמתו גם את צלחתו רוקנו למפרע שלושת הדובים הגיעו בריצה וגילו שגם צלחתם נשארה ריקה אמא דובה כך קראה בקול נרגש מי זה הפוחז שכך חיסל את המגש? אבא דוב בקול חנוק מדמעות מי אכל את מהצלחת שלי וגמר לי את הירקות דוב בכור כך ניגש המום לא מאמין שבצלחתו נשאר כלום דוב אמצעי בעקבותיו פוער פה ומפשפש בכליו ודוב קטן זה האחרון מגיע עצוב אך עם מעט תיאבון אמא דובה כך ממררת בבכי מי עשה זאת כך בביתי ודוב קטן, פתאום נהיה כה עצבני ! אמא, תעזבי את הדייסה , "דפקו" את הדי.וי.די...
זהבה ושלושת הדובים / שחר מחפוד לפני הרבה שנים ביער קסום חיו אבא דוב, אמא דובה ושלושת הגורים. הם היו עושים כיף חיים ותמיד היו מאושרים עד שביום קייץ בהיר אחד, הגיעו ליער כמה מסתננים הם לא חשדו בכלום, כיוון שהיו משחקים.. אז פלשו להם לבית אותם חוצנים. לאחר שראו בדקו וחקרו. באותה מהירות הם נעלמו. מרוצים אך עייפים חזרו החמישה במעלה ההר מעבר לחורשה בינות העצים ומגרש המשחקים הסתתרה בקתתם של משפחת הדובים ראשונה הגיעה אמא דובה ופתחה את הדלת ומנגד עיניה עמדה זו החצופה ... מציאות שכזו לא עלתה במוחה.. אך היא לא ידעה שיש עוד באמתחתה.. לאחר כמעא הגיע אבא דוב.. סוחב על גבו את שלושת ילדיו.. על סף הדלת התגלה לעיניהם המחזה... שאותו אמא דובה ניסתה להעלים ולכסה.. או אז אמא דובה ניגשה למטבח... וראתה שמצלחתה האוכל ברח הגיע אבא דוב במהרה אחריה ולתדהמתו גם את צלחתו רוקנו למפרע שלושת הדובים הגיעו בריצה וגילו שגם צלחתם נשארה ריקה אמא דובה כך קראה בקול נרגש מי זה הפוחז שכך חיסל את המגש? אבא דוב בקול חנוק מדמעות מי אכל את מהצלחת שלי וגמר לי את הירקות דוב בכור כך ניגש המום לא מאמין שבצלחתו נשאר כלום דוב אמצעי בעקבותיו פוער פה ומפשפש בכליו ודוב קטן זה האחרון מגיע עצוב אך עם מעט תיאבון אמא דובה כך ממררת בבכי מי עשה זאת כך בביתי ודוב קטן, פתאום נהיה כה עצבני ! אמא, תעזבי את הדייסה , "דפקו" את הדי.וי.די...
../images/Emo11.gif
סינדרלה / תומר ברמן פרולוג: לפני שנים רבות חיו זוג מטורפים עם בתם הכוסית סינדרלה. יום אחד לקח הבעל המטורף גרזן ורצח את אשתו המטורפת, וסינדרלה המסכנה נותרה ללא אם. במקום אחר בעיר חי מדען יחד עם אשתו ושתי בנותיו הכוסיות. הוא היה עורך ניסויים כימיים במרתף. יום אחד, בזמן שערך ניסוי, הוא שם יותר מדי אצטון והניסוי התפוצץ. בפיצוץ המדען נהרג ושתי בנותיו הכוסיות הפכו למוטציות. כעבור כשבוע נשא אביה המטורף של סינדרלה לאשה את אלמנתו של המדען. האם החורגת של סינדי טיפחה את בנותיה המוטציות, ואילו את סינדרלה זנחה והכריחה אותה לעשות את עבודות הבית. יום אחד רצה הנסיך להתחתן. הוא אירגן מסיבה במועדון לילה יוקרתי והזמין את כל הכוסיות בממלכה. אחיותיה המוטציות של סינדי לבשו בגדים חושפניים והלכו למסיבה, אבל לסינדי לא הרשו ללכת. סינדי היתה עצובה מאוד, ומפני שלא היתה לה מה לעשות בבית, היא יצאה החוצה לטייל ברחוב. היא טיילה כמה שעות, ובזמן שעברה בצומת המרכזי היא שמעה קול: "הלו, יש לך שקל?" היא הסתובבה וראתה שרמוטה זקנה בבגדי סאדו-מאזו. סינדי נתנה לה שקל, והזקנה שאלה אותה: "למה את עצובה?" סינדי סיפרה לה הכל והזקנה אמרה לה: "את יודעת, בצעירותי הייתי מלכת חיי הלילה של העיר." לאחר מכן נתנה לה הזקנה שמלת מיני חושפנית וחזייה מזכוכית. סינדי התכוונה ללכת כשהזקנה קראה לה: "את צריכה להחזיר לי את המיני והחזייה עד 3 בלילה!" סינדי לבשה את המיני והחזייה השקופה והלכה למסיבה. בפנים, על במה, היא ראתה את אחת מאחיותיה המוטציות מורידה את בגדיה מול הקהל. "מופע חשפנות הא?" חשבה לעצמה. "נראה מה יהיה לנסיך להגיד עליי..." היא עלתה על הבמה והורידה את המיני. כולם מחאו כפיים כשהיא נשארה עם החזייה השקופה. הנסיך עלה לבמה ואמר לה: "בואי נמצא מקום מבודד..." הם ירדו מהבמה ומצאו פינה חשוכה. הנסיך כבר פתח את החזייה, כשלפתע: גונג!!! גונג!!! גונג!!! השעון צלצל 3 פעמים. סינדי רצה החוצה מייד, אבל החזייה נשארה בידיו של הנסיך. לאחר שלא מצא אותה בכל המועדון, הכריז הנסיך: "הנערה שהחזייה תעלה עליה, תהיה כלתי!" וכך הלך הנסיך ומדד בעצמו את החזייה על כל אחת מנערות הממלכה. הוא מאוד נהנה, אך את כלתו לא מצא. כעבור כחודש הגיע הנסיך לביתה של סינדי. אמה החורגת הביאה לפניו את בנותיה המוטציות, אבל החזייה היתה גדולה עליהן. הוא פנה ללכת, כשלפתע רצה אליו סינדי בלבוש מינימלי. הוא מדד עליה את החזייה, והיא התאימה לשדיה הגדולים. "זוהי כלתי!" קרא הנסיך בשמחה. החתונה נערכה למחרת. כל משפחתה של סינדי הוזמנה, וגם האצילים ופשוטי העם. סינדי לא לבשה שמלה לבנה כנהוג, אלא לבוש תחתון בלבד, ואת חזיית הזכוכת השקופה. הם שתו מהיין (יין לבן כמובן!), והכומר עמד להשיא אותם. אבל אז, משומקום, רץ אליהם אביה המטורף של סינדי עם גרזן, ובמהלומה אחת פיצח את ראשו של הנסיך. אפילוג: אביה של סינדי הושלך לכלא יחד עם בתו. הם הואשמו ברצח בדם קר. כל האסירים עשו סיבוב אצל סינדי, ואביה התאבד במהלומת גרזן.
סינדרלה / תומר ברמן פרולוג: לפני שנים רבות חיו זוג מטורפים עם בתם הכוסית סינדרלה. יום אחד לקח הבעל המטורף גרזן ורצח את אשתו המטורפת, וסינדרלה המסכנה נותרה ללא אם. במקום אחר בעיר חי מדען יחד עם אשתו ושתי בנותיו הכוסיות. הוא היה עורך ניסויים כימיים במרתף. יום אחד, בזמן שערך ניסוי, הוא שם יותר מדי אצטון והניסוי התפוצץ. בפיצוץ המדען נהרג ושתי בנותיו הכוסיות הפכו למוטציות. כעבור כשבוע נשא אביה המטורף של סינדרלה לאשה את אלמנתו של המדען. האם החורגת של סינדי טיפחה את בנותיה המוטציות, ואילו את סינדרלה זנחה והכריחה אותה לעשות את עבודות הבית. יום אחד רצה הנסיך להתחתן. הוא אירגן מסיבה במועדון לילה יוקרתי והזמין את כל הכוסיות בממלכה. אחיותיה המוטציות של סינדי לבשו בגדים חושפניים והלכו למסיבה, אבל לסינדי לא הרשו ללכת. סינדי היתה עצובה מאוד, ומפני שלא היתה לה מה לעשות בבית, היא יצאה החוצה לטייל ברחוב. היא טיילה כמה שעות, ובזמן שעברה בצומת המרכזי היא שמעה קול: "הלו, יש לך שקל?" היא הסתובבה וראתה שרמוטה זקנה בבגדי סאדו-מאזו. סינדי נתנה לה שקל, והזקנה שאלה אותה: "למה את עצובה?" סינדי סיפרה לה הכל והזקנה אמרה לה: "את יודעת, בצעירותי הייתי מלכת חיי הלילה של העיר." לאחר מכן נתנה לה הזקנה שמלת מיני חושפנית וחזייה מזכוכית. סינדי התכוונה ללכת כשהזקנה קראה לה: "את צריכה להחזיר לי את המיני והחזייה עד 3 בלילה!" סינדי לבשה את המיני והחזייה השקופה והלכה למסיבה. בפנים, על במה, היא ראתה את אחת מאחיותיה המוטציות מורידה את בגדיה מול הקהל. "מופע חשפנות הא?" חשבה לעצמה. "נראה מה יהיה לנסיך להגיד עליי..." היא עלתה על הבמה והורידה את המיני. כולם מחאו כפיים כשהיא נשארה עם החזייה השקופה. הנסיך עלה לבמה ואמר לה: "בואי נמצא מקום מבודד..." הם ירדו מהבמה ומצאו פינה חשוכה. הנסיך כבר פתח את החזייה, כשלפתע: גונג!!! גונג!!! גונג!!! השעון צלצל 3 פעמים. סינדי רצה החוצה מייד, אבל החזייה נשארה בידיו של הנסיך. לאחר שלא מצא אותה בכל המועדון, הכריז הנסיך: "הנערה שהחזייה תעלה עליה, תהיה כלתי!" וכך הלך הנסיך ומדד בעצמו את החזייה על כל אחת מנערות הממלכה. הוא מאוד נהנה, אך את כלתו לא מצא. כעבור כחודש הגיע הנסיך לביתה של סינדי. אמה החורגת הביאה לפניו את בנותיה המוטציות, אבל החזייה היתה גדולה עליהן. הוא פנה ללכת, כשלפתע רצה אליו סינדי בלבוש מינימלי. הוא מדד עליה את החזייה, והיא התאימה לשדיה הגדולים. "זוהי כלתי!" קרא הנסיך בשמחה. החתונה נערכה למחרת. כל משפחתה של סינדי הוזמנה, וגם האצילים ופשוטי העם. סינדי לא לבשה שמלה לבנה כנהוג, אלא לבוש תחתון בלבד, ואת חזיית הזכוכת השקופה. הם שתו מהיין (יין לבן כמובן!), והכומר עמד להשיא אותם. אבל אז, משומקום, רץ אליהם אביה המטורף של סינדי עם גרזן, ובמהלומה אחת פיצח את ראשו של הנסיך. אפילוג: אביה של סינדי הושלך לכלא יחד עם בתו. הם הואשמו ברצח בדם קר. כל האסירים עשו סיבוב אצל סינדי, ואביה התאבד במהלומת גרזן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.