יש לי לענות לך כמה דברים, אבל ששי בצהריים -
ואני עסוקה "קצת". בקליפת אגוז אגיד, שגעגועים לילושון קטון שצמוד לך לווריד, זה לא כמו געגועים לילדים גדולים (אמרה שתאומיה בני 18), שממילא לא מתראים בתכיפות כזאת. בתי שנסעה לקנדה אומרת שמעולם לא דיברה איתי כל כך הרבה בטלפון כמו עכשיו כשהיא רחוקה. עכשיו אנחנו מדברות בסקייפ כמעט כל יום, ולא כך היה כשגרה בת"א (נכון שהיו באים אלי למושבה אחת לשבועיים-שלושה....). הסקייפ חשוב לי לא רק בגלל בתי אלא גם בגלל יונתן בנה, שמשמו בא הכינוי שלי, כי בבית זה כינוי החיבה שלו. .....ואני חשבתי ש"יוניון" זו איזו תרופת פלא ( סטייל ויאגרה) שהצעירים מכירים, ואני - מה לי ולזה. בגלל זה שאלתיי. יללה, הולכת לאפות.