דיון: זיקת הנוער לתחום

[0 דרורוש 0]

ללי,

בעניין הפורום אני מוכן לענות לך במסרים אישיים. זה כבר משהו שונה. אני לא חושב שיש לייחס לפורום חשיות, ולא לראות בו כמיצג של התנועה. (אני שם בגלל מספר מצומצם מאד של אנשים, ולהנאתי)

 

[ללי שוברת שתיקה]

דרור

שים לב שדוקא את הפן האישי אני מחבבת ולכן הדגשתי, שחוץ ממנו ( מכיוון שהוא אישי ולגיטימי והכי כייפי ופרטי כמובן) שאר התגובות היו.... אני חושבת שהפורום כן צריך לייצג ואם לא מקפידים של על ה - הדר אז איפה כן יקפידו? והרי הכותבים בו ברובם מדריכים או בוגרים. אני חושבת שזה היה יכול להיות פורום מנוף לתנועה, חבל שזה לא כך. בכל מקרה, זו קצת סטייה מהנושא.

 

[0 דרורוש 0]

אני מסכים איתך בעניין רעיון הפורום

אבל שם, וכרגע, זה משהו אחר- לכן הצעתי שנדבר במסרים.

 

[ללי שוברת שתיקה]

בלי לחץ

דיברתי על הפורום באופן כללי וממש לא בקשר אליך. אין צורך במסרים, למרות שהתיבה שלי תמיד פתוחה.

 

[בישי89]

ללי....

בקשר לפורום בית"ר לצערי מניסיון זה מאבק חסר תקווה אני לא בטוחה שרוב חברי הפורום או מנהלי הפורום בכלל מעוניינים לשנות את המצב הקיים.... בקשר לתנועות נוער שעושות למען זיכרון השואה אני לא מסכימה איתך הבעיה של זיכרון השואה נובעת בעיקר מנוער שנהיה אדיש לשואה ולכן דווקא הנוער הוא זה שצריך ליזום פעולות ומעשים למען זיכרון השואה גם לדורות הבאים (אפילו שישנם דיי הרבה בעיות בהכנסת השואה לתנועות נוער).

 

[ללי שוברת שתיקה]

בישי

בקשר למה שכתבת למטה... פינת הנצחה קבועה במעוז, רעיון חיובי וחשוב, בהחלט דרך " לטפטף" את הנושא.הענקת האחריות לחניכים רעיון מצויין וגם עידוד לשימוש בתכנים אישיים. הייתי ממליצה לעשות עוד פינות חשובות במעוז, אבל זה כבר לא הנושא שלנו פה (פינת הנצחה ולימוד על מלחמות ישראל וכו...) כל פעולה? לא יודעת אם בכל פעולה, צריך למצוא את האיזון. הייתי שמחה לדעת שכולם ימשיכו לבוא לפעולות שבכל אחת מהן מדברים על הנושא, אבל אני בספק, אז אולי פעם בחודש, אבל להתמיד! בהחלט אפשר שהחניכים יעבירו את הקטע הזה. בקשר לצעירים, אולי ( אולי) להם לא צריך לעשות את זה בכל פעם, אבל אני בטוחה שקיר זכרון במעוז, יעשה את העבודה במידה רבה. הם יחשפו לזה בצורה קבועה, אומנם לא אקטיבית, אבל זה גם בסדר לדעתי.בהחלט חשוב להזהר עם הקטנטנים, כי יש לנו אחריות כלפיהם כשהם בתנועה.

 

[בישי89]

חשבתי על פעם בחודש....

כשחושבים על זה יותר, זה באמת נשמע יותר הגיוני

 

[ללי שוברת שתיקה]

עוד מחשבות בנושא...

פעם בחודש זה אומר כ - 10 פעולות, בהתחשב בחופשים, ביטולים וכו... אפשר להכין איזו תכנית שנתית קטנה לכל שכבה, רעיון מרכזי או משהו כזה שילווה את הקבוצה במהלך השנה ולא בהכרח אוסף מקרי של מידע, שהוא כמובן חשוב, אבל אני מנסה לבנות איזו תכנית. משתתפי הקורסים- יחוייבו להכין פרוייקט קטן או כתנאי קבלה או במהלך הקורס. פשוט משתפת אתכם ברעיונות שעולים לי...

 

[בישי89]

הרעיון של לדבר על השואה פעם בחודש

היה יותר כדי לתת לחניכים את האפשרות לחקור בעצמם ולמצוא חומר על השואה ואז להעביר אותו לשאר השכבה... לפחות כך זה התחיל מבחינתי רעיון התוכנית זה רעיון טוב אבל אני פשוט דואגת שזה יתחיל להיות יותר מידי מכני והחניכים יאבדו עיניין

 

[0 דרורוש 0]

רעיונות טובים אבישג וללי

אבישג, חלק מהדברים בעייתיים במקצת. כשתתחילו להדריך ולהבין את הכללים של מערכי תלת, ומערכים שנתיים תביני את הבעיות שנוצרות. אפשר לפתח את הרעיונות ועוד מקומות ולהגיע באמת לתוצאות. דברי איתי- נקדם את הרעיונות שלנו מול ההנהגה.

 

[בני הרשקוביץ]

רעיונות מצויינים ומבורכים

אבל אני לא בטוח שאפשר ליישם. אם כל החניכים היו מקשה אחת (כמוכם) המערכת היתה רצה בקלות. כל תנועה עם הרעיונות שלה ולפעמים דגשים אחרים. בכללית ישנם תנועות שנושא השלום הכי חשוב, תנועה אחרת נושא ארץ ישראל הכי חשוב, תנועה אחרת נושא הדת החשוב. נושא השואה חוצה כל המחנות אבל זה לא נושא העיקרי. יש לייחד נושא זה במינון נכון שלא ימעיס על כולם. אולי בזמנים מסויים בשנה. חניכים בכיתות י"א ש"מסע פולין" מרחף לפני או אחרי נושא זה כרגע הכי חשוב. אני מקווה שתצליחו בברכה

 

[ללי שוברת שתיקה]

כמובן

צריך למצוא את האיזון, לכן אני חושבת שפינת זכרון " אקטיבית" יכולה להיות משהו מועיל. היא תדרוש תשומת לב במינון נמוך יחסית אך נוכחותה יהיה משמעותי. כמו כן, הרעיון של " אימוץ " ( לא אוהבת האמת את המינוח הזה כל כך ) גם יכול לתפוס לדעתי בשכבות הבוגרות. הצעירים תמיד יוכלו להצטרף אליהם.

 

[בישי89]

שיחה בצ'אט?

רעיון אחד שעולה בדעתי הוא לארגן שבכל סניף יהיה קיר הנצחה. מקום בו החניכים יעלו חומרים אישיים (פרטיים משפחתיים, שירים או קטעי כתיבה משלהם וכד'...), קיר עם מידע על השואה שיהיה נגיש תמיד. לארגן שתמיד יהיה מישהו שאחראי שהקיר יהיה מסודר ותמיד עם כמות חומר מספקת. רעיון הקיר בא בעיקר כדי לשלב את רעיון השמחה והתקווה שבתנועת נוער לרעיון הכאב שבשואה (והרי אלו הם שני העקרונות עליהם קמה המדינה, הכאב שבשואה והתקווה במדינה ובעתיד). עוד רעיון, לארגן את "פינת ההנצחה". פעם בשבוע, כל פעם חניך אחר יעמוד מול כולם בסוף הפעולה ויגיד בכמה מילים משהו קטן על השואה (עוד פיסת מידע על השואה שהחניך צריך לחקור בבית ולמצוא). - בשכבות הקטנות יותר זה יכול להיות ממש משהו קטן ובשכבות הגדולות יותר איפה להגדיל את זה לרבע שעה על מקום מסויים שהיה בשואה או על משהו בשואה שלא מדברים עליו מספיק וכו'... שוב אני אחזיר את רעיון ה"אמץ ניצול", נראה לי שצריך לקחת אותו יותר ברצינות, רעיון מדהים מבחינתי. שלכל ניצול יהיו כשלושה ארבע חבר'ה שידאגו לו, יארחו לו חברה מידי פעם, יבדקו שיש לו כל מה שצריך, יארגנו את הזכרונות שלו וכד'.... הבעיתיות היחידה שלי בשילוב זיכרון השואה עם תנועות נוער הם השכבות הצעירות שביסודי. הרבה מאוד הורים לא מעוניינים שילדיהם ידעו הרבה על השואה בגיל הזה בגלל שהם מפחדים מטראומות וצלקות שזה עלול להותיר.... לשלב את השואה בתוך תנועות נוער עלול לייצור הסתייגויות רבות מצד ההורים.

 

[סיכותנעוצות על הלב]

אני חושבת...../images/Emo71.gif

שפעילות אחת מעולה מקיים משרד החינוך בכל שנה - משלחת כיתות י"א למחנה אושוויץ בפולין. זוהי חוויה שלא תשכח ממוחם של רוב התלמידים,האמינו לי.

 

[gold dragonit]

נוער

הזיכרון והמודעות זה לא משהו שאפשר לכפות על הנוער (אני בטור נוער יודעת). יש אנשים שמתעניינים ויש שלא, יש שמייחסים לזה חשיבות רבה ויש שלא. תמיד יהיו אלה שיזכרו, ידעו, ילמדו ויתעניינו....אך זה בא מרצון ולא מכפיה

 

[בישי89]

וצריך שתמיד יהיה מי שיזכיר

לזכור את השואה זה לא כמו לראות טלוויזיה, יש כאלה שאוהבים ויש כאלה שלא. לזכור זו שליחות. מודעות זה לא עיניין של כפייה בכלל, זה עיניין של ללמד את הדורות שאחרינו, שזיכרון השואה לא ימות ביחד עם ניצולי השואה. "תמיד יהיו את אלה שיזכרו" אם אלה שזוכרים לא יזכירו אחרים, אני לא בטוחה עד כמה את צודקת. חשוב שכל אדם באשר הוא אדם (יהודי, נוער, ילד, איש...) צריך לדעת ולזכור בזכות מה הוא חי כרגע על אדמת א"י ובעזרת אותו זיכרון עבר לבנות את העתיד. להגיד שיש נוער שלא מתעניין בשואה זה כמו להגיד שיש אדם שלא מעניין אותו מה היה לו בילדות ובכוונתו לשכוח את כל הזכרונות שלו... אי אפשר להתכחש לעבר, זה חלק מאיתנו, חשוב להבהיר את זה לנוער שחושב שהשואה זה משהו שאפשר לבטל פשוט כי "זה לא מעניין אותי". אי אפשר לכפות משהו על הנוער, אבל אם אפשר לשכנע נוער לעשות יותר, אם אפשר להזכיר לנוער ולהזיז משהו בתוך הנשמה שלהם, אני אעשה כל שביכולתי כדי לעשות זאת.

 

[ענת אדרת]

התרגשתי ממה שכתבת אבישג

התרגשתי כי כמזכירה באוניברסיטה אני פוגשת את בני הנוער שהפכו לסטודנטים ובכל פעם שאני רואה סטודנט/ת שחסרים לו/ה מושגים מההיסטוריה שלנו, או שאפילו לא רוצים לשמוע על העבר כי הוא רחוק מהם, זה כואב לי, כי זה היה צריך להעשות כשהם היו נערים, נכון שאפשר ללמוד ולהפתח בכל גיל, אבל ככל שהזמן עובר, האדם מקשיב פחות ופתוח פחות. גם אני לא חושבת שכפיה זו הדרך, בשום דבר, אבל כל פעולה, ואפילו הפעולה הקטנה ביותר שקשורה להנצחה, היא כמו זרע בנפשו של הילד/נער/בחור אי אפשר לדעת איך זה יגע בו, ואיך אחר כך זה ישפיע עליו, לפחות לא להרגיש שזה מרוחק ממנו. אני מאמינה בעשיה, אשמח אבישג אם תסכימי לצלם תמונות מהפעילות שיזמת, אני בטוחה שזה יתן רעיונות למדריכים נוספים. בהצלחה וכל הכבוד!