../images/Emo27.gifהחלפות../images/Emo37.gif
והשבוע: אלון ונופר הוניגמן שם: אלון הוניגמן גיל: 51 עיסוק: סמנכ"ל שירות ב"תדיראן Carrier" תחביבים: ספורט, טיולי ג'יפים שם: נופר הוניגמן גיל: 16 וחצי עיסוק: תלמידת י"א בתיכון מכבים רעות, מדריכה בתנועת נוער וכתבת נוער ב"מעריב לנוער" תחביבים: מוזיקה, ריקוד, ספורט הבחירות של אבא ספר: "המטרה"- ספר שהגדיר את דרכי המקצועית בתחום התעשייה והניהול. התחברתי מאוד למודל שהוצג בספר, ויישמתי אותו בצורה מושלמת בעבודתי לאחר שקראתי את הספר כמה פעמים. סרט: "שיער"- הסרט מייצג תקופה בארצות הברית על כל היבטיה, והעוצמה שלו מאוד הרשימה אותי. דיסק: "The Carpenters"- הצמד שר מוזיקה נעימה שחוצה סגנונות ותקופות. הסיפור על האחות שחלתה ונפטרה מאנורקסיה ריגש אותי מאוד. טלוויזיה: "טירונות"- הנושא הוצג בצורה אותנטית והחזיר אותי לתקופת השירות הצבאי בגולני. היה לי קל להתחבר לדמויות, לסגנונות הפיקוד ולאווירה הכללית. הביקורות של נופר "המטרה"- האמת, הספר הזה עשה לי קצת כאב ראש. יש בו מושגים כמו כושר ייצור, תזרים מזומנים, תפוקה, מלאי, תנודות סטטיסטיות ועוד אלפי מושגים שלא חשבתי שאי פעם אכיר. אם לנסח את זה במשפט אחד - הספר די כתוב ב"מבוגרית". זהו ספר על מנהל מפעל שנכנס לצרות, ויש לו שלושה חודשים להגדיר מחדש את המטרה שלו ולעשות שינוי שיציל את המפעל. למרות שהיו המון דברים שהיה לי קשה להבין ולדמיין (בכל זאת, מדובר על מפעל ייצור מתוחכם), עדיין יש כמה דברים שתמיד אפשר ללמוד מהספר הזה: האחד - אם באמת רוצים לעשות שינוי, זה אפשרי, צריך רק לקחת סיכונים; והשני - לפעמים כשאנחנו עושים משהו, אנחנו מאבדים את המטרה שבגללה בעצם התחלנו. כשהכל מתפקשש, צריך לנסות לחשוב מהי המטרה. זה אולי לא יהפוך את הדרך ליותר קלה, אבל בטח ליותר ברורה. תעשו לעצמכם תזכורת לקרוא את הספר הזה עוד 15 שנה. "שיער"- בשתי מילים: איזה סרט! הקלאסיקה הזאת, שמספרת על חייהם של חבורת היפים בשנות ה60- ועל צעיר אחד, קלוד הופר בוקבסקי (!s me'That), שרגע לפני הגיוס זוכה לטעימה מהחיים האלה, תמיד תהיה עדכנית. יש כמובן את העלילה, שמייצגת את דילמת ההתגייסות והרצון לחופש, שאופייניים לכל תקופה, אבל מעבר לזה, מה שעשה את הסרט הזה הוא ללא ספק השירים המדהימים שעדיין תקועים לי בראש והריקודים המדהימים שנעשו בהפקה המונית ומטורפת. הסרט מעורר המון מחשבה על הצורך של כולנו בחופש, שאותו בעצם מייצג השיער. פשוט כיף לראות, עד הסוף העצוב והטרגי. למי שלא ראה, חובה לרוץ לספריית הDVD- הקרובה ולראות, ואם אפשר, לקנות את הפסקול! "The Carpenters"- להקה שלדעתי בכיף יכולה להיכנס להיכל הלהקות הקלאסיות של שנות ה70-60-. השירים מאוד מזכירים להקה אחרת שכן נמצאת שם, הלא היא אבבא: שירים קלילים, קליטים, רומנטיים ומרגשים. מה שבאמת מרגש הוא הסיפור של הלהקה, שהיתה מורכבת מאח ומאחות צעירים ויפים, והתפרקה בגלל מותה של הסולנית מאנורקסיה. אלה אמנם לא השירים שהייתי שמה בפלייליסט הקבוע שלי, אבל למי שאוהב שירים ישנים וקאנטרי-פופ קליל ונחמד, בהחלט מומלץ לנסות את ה"גולד קולקשן" של הלהקה הזאת, שיצא דווקא לא מזמן. אני ממש אהבתי ונהניתי להקשיב, אבל אם זה קצת דומה לאבבא, אל תגידו שלא הזהרתי. "טירונות"- עד כמה שהסדרה הזאת היא ישראליות לשמה, היה לי טיפה קשה להתחבר לכל הסצינות בנגמ"שים, באימונים ובמארבים. הבנתי כמה שזה רציני ודומה למציאות, אבל זה לא קרוב למציאות שאני נמצאת בה. למרות הכל יש איזושהי תחושה של קרבה לאותם צעירים שרק התגייסו לצבא, שזה בעצם המקום שאנחנו נהיה בו בקרוב. אלה שהפיקו אותה הצליחו להכניס את כל החלקים של החברה הישראלית - העולים החדשים, הקיבוצניקים, משפחות קשות יום, משפחות שכולות, וזאת רק ההתחלה. זה רק המחיש כמה שהצבא זה כור ההיתוך של המדינה, והוא בעצם יותר מהכל אנחנו. נראה לי שכשאחזור מהטירונות, אני אשב לראות את הסדרה הזאת מההתחלה ועד הסוף, וזה בטוח יהיה יותר משמעותי מעכשיו. הכתבה המלאה בגליון מעריב לנוער של השבוע
והשבוע: אלון ונופר הוניגמן שם: אלון הוניגמן גיל: 51 עיסוק: סמנכ"ל שירות ב"תדיראן Carrier" תחביבים: ספורט, טיולי ג'יפים שם: נופר הוניגמן גיל: 16 וחצי עיסוק: תלמידת י"א בתיכון מכבים רעות, מדריכה בתנועת נוער וכתבת נוער ב"מעריב לנוער" תחביבים: מוזיקה, ריקוד, ספורט הבחירות של אבא ספר: "המטרה"- ספר שהגדיר את דרכי המקצועית בתחום התעשייה והניהול. התחברתי מאוד למודל שהוצג בספר, ויישמתי אותו בצורה מושלמת בעבודתי לאחר שקראתי את הספר כמה פעמים. סרט: "שיער"- הסרט מייצג תקופה בארצות הברית על כל היבטיה, והעוצמה שלו מאוד הרשימה אותי. דיסק: "The Carpenters"- הצמד שר מוזיקה נעימה שחוצה סגנונות ותקופות. הסיפור על האחות שחלתה ונפטרה מאנורקסיה ריגש אותי מאוד. טלוויזיה: "טירונות"- הנושא הוצג בצורה אותנטית והחזיר אותי לתקופת השירות הצבאי בגולני. היה לי קל להתחבר לדמויות, לסגנונות הפיקוד ולאווירה הכללית. הביקורות של נופר "המטרה"- האמת, הספר הזה עשה לי קצת כאב ראש. יש בו מושגים כמו כושר ייצור, תזרים מזומנים, תפוקה, מלאי, תנודות סטטיסטיות ועוד אלפי מושגים שלא חשבתי שאי פעם אכיר. אם לנסח את זה במשפט אחד - הספר די כתוב ב"מבוגרית". זהו ספר על מנהל מפעל שנכנס לצרות, ויש לו שלושה חודשים להגדיר מחדש את המטרה שלו ולעשות שינוי שיציל את המפעל. למרות שהיו המון דברים שהיה לי קשה להבין ולדמיין (בכל זאת, מדובר על מפעל ייצור מתוחכם), עדיין יש כמה דברים שתמיד אפשר ללמוד מהספר הזה: האחד - אם באמת רוצים לעשות שינוי, זה אפשרי, צריך רק לקחת סיכונים; והשני - לפעמים כשאנחנו עושים משהו, אנחנו מאבדים את המטרה שבגללה בעצם התחלנו. כשהכל מתפקשש, צריך לנסות לחשוב מהי המטרה. זה אולי לא יהפוך את הדרך ליותר קלה, אבל בטח ליותר ברורה. תעשו לעצמכם תזכורת לקרוא את הספר הזה עוד 15 שנה. "שיער"- בשתי מילים: איזה סרט! הקלאסיקה הזאת, שמספרת על חייהם של חבורת היפים בשנות ה60- ועל צעיר אחד, קלוד הופר בוקבסקי (!s me'That), שרגע לפני הגיוס זוכה לטעימה מהחיים האלה, תמיד תהיה עדכנית. יש כמובן את העלילה, שמייצגת את דילמת ההתגייסות והרצון לחופש, שאופייניים לכל תקופה, אבל מעבר לזה, מה שעשה את הסרט הזה הוא ללא ספק השירים המדהימים שעדיין תקועים לי בראש והריקודים המדהימים שנעשו בהפקה המונית ומטורפת. הסרט מעורר המון מחשבה על הצורך של כולנו בחופש, שאותו בעצם מייצג השיער. פשוט כיף לראות, עד הסוף העצוב והטרגי. למי שלא ראה, חובה לרוץ לספריית הDVD- הקרובה ולראות, ואם אפשר, לקנות את הפסקול! "The Carpenters"- להקה שלדעתי בכיף יכולה להיכנס להיכל הלהקות הקלאסיות של שנות ה70-60-. השירים מאוד מזכירים להקה אחרת שכן נמצאת שם, הלא היא אבבא: שירים קלילים, קליטים, רומנטיים ומרגשים. מה שבאמת מרגש הוא הסיפור של הלהקה, שהיתה מורכבת מאח ומאחות צעירים ויפים, והתפרקה בגלל מותה של הסולנית מאנורקסיה. אלה אמנם לא השירים שהייתי שמה בפלייליסט הקבוע שלי, אבל למי שאוהב שירים ישנים וקאנטרי-פופ קליל ונחמד, בהחלט מומלץ לנסות את ה"גולד קולקשן" של הלהקה הזאת, שיצא דווקא לא מזמן. אני ממש אהבתי ונהניתי להקשיב, אבל אם זה קצת דומה לאבבא, אל תגידו שלא הזהרתי. "טירונות"- עד כמה שהסדרה הזאת היא ישראליות לשמה, היה לי טיפה קשה להתחבר לכל הסצינות בנגמ"שים, באימונים ובמארבים. הבנתי כמה שזה רציני ודומה למציאות, אבל זה לא קרוב למציאות שאני נמצאת בה. למרות הכל יש איזושהי תחושה של קרבה לאותם צעירים שרק התגייסו לצבא, שזה בעצם המקום שאנחנו נהיה בו בקרוב. אלה שהפיקו אותה הצליחו להכניס את כל החלקים של החברה הישראלית - העולים החדשים, הקיבוצניקים, משפחות קשות יום, משפחות שכולות, וזאת רק ההתחלה. זה רק המחיש כמה שהצבא זה כור ההיתוך של המדינה, והוא בעצם יותר מהכל אנחנו. נראה לי שכשאחזור מהטירונות, אני אשב לראות את הסדרה הזאת מההתחלה ועד הסוף, וזה בטוח יהיה יותר משמעותי מעכשיו. הכתבה המלאה בגליון מעריב לנוער של השבוע