Rowdy Girl
New member
../images/Emo27.gifפאנפיק../images/Emo37.gif../images/Emo151.gif
פיספסתם?? לא ידעתם? לא ראיתם? לא שמעתם?
פרק שני
פרק שלישי
פרק רביעי [בשביל הפרק הראשון הכנסו לאחד הלינקים] סקייטר בוי פרק 5 אחרי שאכלנו מקדונלדס הסעתי אותנו חזרה לבית הספר. כשיצאנו מהמכונית ראיתי אנשים צופים ומדברים עלינו. החלטתי להתעלם מהם. הלכתי ללוקר כדי לקחת כמה דברים לכיתה עם מאט שהולך אחריי. "תודה על הארוחת צהריים. אממ אני חושב שאני אראה אותך כבר בסביבה." "חכה, אין לנו שיעור ביחד עכשיו?" "כן." "אז... מכיוון ששנינו הולכים באותה דרך, אנחנו לא יכולים ללכת ביחד?" "אם את רוצה" "מגניב. איפה הלוקר שלך?" "ממש כאן." הוא חייך מצביע על אחד שהיה לא רחוק משלי. "אז תביא את הדברים שלך." חייכתי בחזרה היה ממש מביך בדרך לכיתה. לא ידענו מה להגיד אחד לשני, זה היה כאילו לא יכלנו להיות עצמינו עם כולם מסביבנו. כשהגענו לכיתה אמרתי לו ביי והתיישבתי עם החברות שלי בזמן שהוא ישב עם שלו. זה היה כשהצרות התחילו. "היי לורי, מה את עושה עם הבחור הזה?" ליסה שאלה "איזה בחור?" שאלתי "את יודעת המוזר הזה." ג'ולי לחשה "לא אני לא מכירה שום בחור מוזר" "הסקייטר הזה שיושב שם" ליסה הצביעה "הו מאט, סתם רק מדברים" "למה את רוצה לדבר איתו?" ליסה שאלה בגועל "בגלל שאני לא מחבבת אותך, אני נהנת לבלות איתו." "בבקשה בנות אל תתווכחו." ג'ולי אמרה "לא אני מצטערת ג'ולי אבל נשבר לי שאנשים שופטים אותי רק בגלל שאני מעודדת. עכשיו אני הולכת לשבת שם. איפה שאנשים יתייחסו אלי כמו שאני ולא כמו רכוש של נבחרת הפוטבול." אמרתי בכעס אוספת את הדברים שלי ומתיישבת בצד השני של החדר הרחק מהבנות אבל לא רוצה להביך את מאט אז החלטתי לשבת לבד." בסוף היום לא יכלתי לחכות להגיע הביתה ולהרגע. לא האמנתי שבחרתי את מאט על הבנות. אני חושבת שזה היה הדבר הנכון לעשות. נמאס לי מהאופן שבו הן מתייחסות לאנשים. במהירות הלכתי ללוקר ושמתי את הדברים שלי מכיוון שאני לא צריכה אותם עד השיעור הבא. כשסגרתי את הלוקח והסתובבתי כדי ללכת למכונית שלי ראיתי את מאט עם שני החברים שלו מחייכים אלי. "היי מאט." "היי אלה החברים שלי ג'יימס וצ'ארלי." "היי בנים." "היי." "אני לא מאמין למה שעשית בכיתה." צ'ארלי אמר "לא ביג דיל, רציתי לעשות את זה כבר מזמן." "זה אומר שאת הולכת לפרוש מהקבוצה?" ג'יימס שאל "אני לא יודעת. זאת אומרת אני אוהבת את זה אבל אני לא בטוחה שאני אצליח לעשות את זה כשאני לא מדברת עם חצי מהקבוצה" אחרי הכל לעודד זה קבוצת עבודה." "למה לא באת לשבת איתנו בכיתה?" מאט שאל "לא רציתי להביך אותך." "לא אכפת לנו." ג'יימס חייך "אני אזכור את זה פעם הבאה כשאני אהיה בוויכוח." "תקשיבי אנחנו הולכים לעיר את רוצה לבוא?" צ'ארלי שאל "אם זה בסדר עם כולם." כולם הנידו את הראש. "טוב אני מנחשת שאני אבוא." "יופי בגלל שאת הטרמפ." מאט גיחך "יא תודה. בואו כולם תכנסו." רק כשעזבנו את חניית בית הספר הבחנתי שהבנות צפו בהכל. חייכחתי אליהן והסעתי את הבנים לעיר. זה היה כל כך כיף עם הבנים. התגעגעתי לצאת לבלות בחוץ. הבנים היו נהדרים, אם רק הבנות יכלו לראות את זה כל הבעיות היו נפתרות. זה לא הולך לקרות נכון? אולי אני צריכה לפרוש מהקבוצה. "אם את לא נהנת אנחנו יכולים ללכת." מאט אמר "לא אני נהנת. פשוט חשבתי.. סליחה." "או מיי גאד, מעודדת שמסוגלת לחשוב." "מה הבעיה שלך עם מעודדות?" "רק שהן תקועות, מטומטמות, והן חושבות שהן טובות יותר מכולם." "תראה רק בגלל שאני מעודדת זה לא אומר שאני כל הדברים האלה. אם היית מכיר אותי היית יודע את זה. היה נחמד לבלות איתכם בנים אבל עדיף שאני אלך." "חכי לורי אני לא..." "יופי מאט." צ'ארלי אמר "אני והפה הגדול שלי" "נראה שמישהו הולך להתנצל בגדול פה." ג'יימס אמר "אני יודע. מה אם היא לא תדבר איתי שוב?!" "אני בטוחה שהיא כן. היא אולי מעודדת אבל היא לא אחת מהן." "אני צריך את העזרה שלך אם אני מתכנן להשאיר אותה חלק מהחיים שלי." "כמה זמן אתה דלוק עלייה? "שנתיים ואני יודע שאם משהו ייקרה בינינו, אני בטח אהרוס אותו." "נעזור לך אל תדאג." "תודה בנים." נתראה ביום חמישי [= אל תשכחו להגיב
פיספסתם?? לא ידעתם? לא ראיתם? לא שמעתם?
