קורות חייו של סבא אריה

[ענת אדרת]

../images/Emo27.gifקורות חייו של סבא אריה

סבא אריה שלח אלי את קורות חייו, ברשותו, אני מעלה אותן לפורום, בהמשך אפשר יהיה לקרוא אותם ב"מאמרים". סבא אריה, תודה לך על שהסכמת להעלות את סיפורך ועדותך החשובה. אני מעלה על הכתב בגוף ראשון יחיד - כמו שאתה כתבת.

העדות היא גל-עד לשבני משפחתך שהושמדה בשואה.

ומוקדשת למשפחתך שהקמת בארץ ישראל.

 

[ענת אדרת]

../images/Emo27.gifקורות חייו של סבא אריה - א'

"איך ניצלתי" - תמצית מתוך "תולדות חיי" המוקדש לנכדים שלי נולדתי ב- 11/3/1940, בעיר שארלרוא (CHARLEROI) שבבלגיה. אבי מרסל ז"ל נולד בבוקרסט שברומניה ב- 1914, לאחר מלחמת העולם הראשונה סבתי רבקה נותרה אלמנה עם שישה ילדים, לאחר שסבי ארמן נפטר במחנה ריכוז רומני ב- 1916, החליטה להגר לארצות הברית, אך הם נותרו בעיר הנמל אנטוורפן (על הגבול הצפוני בין בלגיה והולנד) עקב סגירת ה"קוטא" - הגבלת הוויזות המאפשרות כניסה לU.S.A.ם היו חייבים להמתין 3-4 שנים לפתיחת "קוטא חדשה", מצבה של סבתי לא היה קל, לגדל שישה ילדים כשהכסף הולך ואוזל. בשנת 1939 נשא אבי לאישה את אימי סילביה שנולדה בעיר "פביניצי" שבפולין (1917). בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השניה נדדו איתי הוריי, שכן הייתי בן יחיד, אחותי נולדה בשנת 1942. נדדנו ממקום למקום תוך החלפת שם משפחתי ותעודות זהות מזויפות שסופקו ע"י המחתרת היהודית המקומית. שמי היה "פיארו" ושם משפחתי "ואן דרבק" שהוא שם "פלמי-הולנדי", אבי ידע על בוריה לדבר ולקרוא בשפה הפלמית.

 

[ענת אדרת]

../images/Emo27.gifקורות חייו של סבא אריה - ב'

אבי היה במקצועו רפד, אך לא יכל להתפרנס בזמן המלחמה ממקצועו. לכן הוא עבד במפעל ענק לפלדה, והיה קל להסתירו מפני ביקורת אנשי הגסטאפו. למרות הכל אבי נעצר בסוף שנת 1943, עד יום מותו הוא היה משוכנע שזו היתה הלשנה, הוא נשלח לכלא מקומי במשך שישה חודשים ולאחר מכן למחנה "אושוויץ". הודות לידע הבסיסי שלו בשפה הגרמנית ובמקצועו כרפד, הוא נשלח לעבודה עד לינואר 1945, הוא שוחרר ע"י הצבא האדום. ביום שנעצר אבי, ברחנו אמי, אני ואחותי התינוקת למקום מסתור שאמי הכינה על כל מקרה של צרה. כאן עזרה לנו המחתרת היהודית למצוא לנו מקום בטוח. הופרדתי מאמי ואחותי שנשלחו למקום אחר, ואני נשלחתי לכומר נוצרי מקומי.

 

[ענת אדרת]

../images/Emo27.gifקורות חייו של סבא אריה - ג'

בשלב זה נמצאתי תחת חסותה של מנהלת בית היולדות ונשיאת הצלב האדום האזורית שבנתיים הפך לבית חולים צבאי לטיפול בחיילים בלגים שנפצעו בקרבות בלימה לפלישה של הגרמנים. שם אושפז מר ג'אן לקוק (JEAN LECOCQ) שהחלים מפציעתו. לאחר שהסכים לפניה של האחות הראשית, סגנית המנהלת, ולאחר התייעצות עם אשתו הם לקחו אותי, ילד יהודי, והצילו את חיי. את אמי ואחותי ראיתי רק לאחר המלחמה. בבית משפחת לקוק הייתי בין השנים 1943 עד 1945 בעיירה קארניון. מר לקוק היה כורה פחם לפני המלחמה, לאחר שחרור מבית החולים הפך לסנדלר וכך התפרנס למחייתנו. זכור לי היטב כי הצגתי בפני אחרים כילד יתום, לא יהודי, אלא פליט הפצצות.

 

[ענת אדרת]

../images/Emo27.gifקורות חייו של סבא אריה - ד'

המשפחה הסתכנה לא מעט בכך שהם נתנו לי בית חם ובטוח, הם היו מודעים לכך שאם יתפסו אותם אחת דינם מוות ככל היהודים. אחד השכנים היה ידוע כמשתף פעולה עם הגרמנים, ולא פעם הזהירו אותי שלא לדבר איתו (שנים מאוחר יותר נודע לי שאנשי מחתרת מקומית סגרו איתו את החשבון...). המשפחה השתדלה לדאוג לכל מחסורי עד כמה שהיה ניתן בזמן המלחמה. הייתה להם בת אחת, ובי, הם ראו בן של ממש. עד היום אני קורא לה "אחותי" והיא קוראת לי "אח". אני הייתי הסנדק לבן הראשון שלה. אני זוקף לזכותם של משפחת לקוק את העובדה שאני חי במדינת ישראל, נשוי ואב לבן ובת, וסב לחמישה נכדים. על מעשה זה, העניק להם "יד ושם" תואר "חסידי אומות העולם". בחגיגת בר המצווה של בני, הגיעה גברת לקוק יחד עם אבי לשדרת "חסידי אומות העולם" בירושלים, שם היא נטעה עץ על שמה ועל שם בעלה. סבא אריה.

 

[lutz2]

סבא אריה היקר,

סיפור מרגש אני עברתי גם לא מעט אך לא בצורה שאתם עברתם, יש לי שאלה ,האם אתה תיעדתה את הסיםור ביד -ושם? אני הייתי ביום שישי שעבר באולפן ההקלטה בגבעתיים ושם לפני מצלמת וידיאו ראוינתי,אם אתה רוצה אני יכול לתת לך את מס הטלפון של המראיין ותיצור איתו קשר,יהודב

 

[סבא אריה]

לפני 4שנים עשיתי הקלטת

כן כן לפני 4 שנים הקלטתי ביד ושם הסיפור שלי וגם קבלתי עתק. אם אני לא תועה החוקר היה פרופסור דן מכמן היסטוריון ראשי של יד ושם בתודה סבא אריה

 

[ציפורה נאמן]

תודה לך סבא אריה

על ששיתפת אותנו בספורך. זה היה מאד מרגש. אני ילידת 46 ומודה לגורלי הטוב שנולדתי לאחר המלחמה. אך בהיותי בת חודשיים וחצי היה פוגרום בקלצ'ה ולמרות שאינני זוכרת הרי הפחד והכאב צרובים בנימי נפשי עד היום. שתזכה לחיים טובים וארוכים נחת מנכדיך ושוב תודה על הסיפור המרגש צפורה נאמן לבית קופלוביץ

 

[הציוני השפוי]

בהחלט מרתק ומרגש../images/Emo24.gif

 

[talia olav]

לסבא אריה,

תודה על הבאת ספורך המעניין והמרגש. ותודה כמובן גם לענת שהביאה את הדברים. אשמח לקרוא את הפרקים הבאים בסיפור: * איך נוצר האיחוד המחודש עם משפחתך לאחר המלחמה? * כיצד ומתי הגעתם לישראל?

 

[סבא אריה]

שלום לך טליה

אני מודה לך על המילים החמות שלך . לגבי איחוד המשפחה אני מעדיף לשמור את זה למשפחתי עקב סיבות שלא רוצה לדבר עליהם . חס וחלילא אינני כואס אפשר להבין אותי בכבוד רב סבא אריה

 

[שוני בנוני]

../images/Emo140.gifלטליה!!!../images/Emo140.gif

אני מאוד שמחה על ההתייחסות וההבנה שלך כלפי סבא אריה (סבא שלי) תודה שוני בנוני!!!!!

 

[בני הרשקוביץ]

תודה לסבא אריה וכמובן לענת

מתאים לאוסף המאמרים של הפורום. במאמר יש מקום לתמונה. שלח גם תמונה ונארגן למאמר. בברכה

 

[הענאלע]

סבא אריה, מרגש הסיפור שלך.

מאחלת לך הרבה בריאות ונחת מהמשפחה שזכית להקים בארץ. ןלך ענת, תודה שהבאת את קורותיו לכאן.

 

[deebeebee]

../images/Emo51.gif

 

[סבא אריה]

חברים שלום ולך ענת

אין לי מילים כידי להודות לך עשית דבר שאני פחדתי לעשות למה לא יודע רק מילה אחד בשמם של בני משפחתי שנספו בשואה ולזכר ששת מילוני יהודים שאינם יותר תודה ארון צרלס סבא אריה

 

[סבא אריה]

שרון שלום לך מתוקה שלי

שרוני שלום לך מתוקה תודה לך ,כי למעשה את המשוררת של המשפחה הגב ,חמשת הנכדים הם : אלעד(13 ) ,שרון(13 ) ,איתי(11) ,גנית ולידר (8 ) סבא אריה

 

[זאב ארליך]

סבא אריה כל הכבוד

סיפור מרגש. עד מאה ועשרים.

 

[אנימו]

לסבא אריה- תודה על הסיפור. חייב אדם

לעסוק בתיעוד יציאתו מן התופת וקורות יקיריו שלא זכו בכך. כמי שעולם התיעוד האישי קרוב ללבי ולעסוקי, מחזקת את ידיך.

 

[סבא אריה]

לסאנסאי זאב ארליך

שלום חברים סאנסאי (מסטר ביפנית ) זאב ארליך הוא מורה אומנות לחימה בסיגנון "אייקידו " הוא מכיר אותי מהפורום אומנות לחימה שזה הובי שלי וגם מתאמן -ג'ודו ,קראטה - זאב אני מודה לך ועל דעגה יום אחד נפגש בלי נדר בכבוד רב סבא אריה