שיעור שבועי- תקציר א'

[mgb]

../images/Emo27.gifשיעור שבועי- תקציר א'../images/Emo37.gif

בס"ד

שיעור שבועי - ענייני חנוכה בהלכה ובהגדה

השיעור יחולק היום ל-2:

בחלק הראשון סוגיא בעניין: "הרואה נר חנוכה צריך לברך"

בחלק השני "בעניין נס פך השמן" ---------------------------------------------------

חלק ראשון

בגמ' (שבת כ"ג ע"א)נאמר כך: "אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר: הרואה נר חנוכה צריך לברך. אמר רב יהודה: יום ראשון הרואה מברך שתי ברכות והמדליק מברך שלוש ברכות מכאן ואילך המדליק מברך שציים והרואה מברך אחת וכו'.."

הר"ן במקום (על דפי הרי"ף) כתב: "ומסתברא דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק ולא הדליקו עליו בתוך ביתו ואינו עתיד להדליק הלילה. הא-לאו-הכי, לא. שלא מצינו יוצא במצווה, שיתחייב לחזור ולברך על הראיה" עכ"ל.

וכ"כ הרשב"א בסוגיא.

אבל המאירי כתב: "ומ"מ, מי שלא בירך ואינו עתיד לברך אלא שמדליקין עליו בתוך ביתו, יש פוטרין אותו מלברך. ולא יראה לי כן" עכ"ל. משמע מדבריו שסובר שאף מי שמדליקים עליו בביתו אם רואה נרות חנוכה חייב לברך.

וכן משמע מהמרדכי, שכתב: "דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, ושאין דעתו להדליק בעצמו. כגון אכסנאי(אורח) שלא שמע הברכה..."עכ"ל וצריך להבין במה חולקים ראשונים אלה בעניין. וכן צריך להבין כיצד יתרצו המאירי והמרדכי את קושיית הר"ן והרשב"א : היכן מצינו שמי שכבר יצא במצווה מסויימת חוזר ומברך? גם צריך להבין בדברי המרדכי שהביא ראייה לדבריו שאפילו מי שמדליקין עליו בביתו מ"מ צריך לראות (ולברך), מכך שרב יהודה אומר שביום הראשון מברך שתי ברכות ומכאן ואילך אחת. ואיך הוכיח מדברי ר' יהודה זאת. ואולי דווקא אם רואה יש לברך ואם לא ראה נר חנוכה, אינו חייב לברך. ולמה מחוייב לראות שוב. בספר "בגדי ישע" (על המרדכי) שואל גם למה המרדכי הביא ראיה מרב יהודה ולא מר' ירמיה שאמר במפורש שהרואה נר חנוכה צריך לברך.

ביאור הדברים

יש לחקור בשורש מצוות הדלקת נר חנוכה בדין הרואה נר חנוכה שצריך לברך:

האם החיוב לברך ברואה נר חנוכה הוא כעין גדר תשלומין; מי שלא קיים מצוות הדלקה בביתו ולכתחילה אין כאן אלא חיוב אחד-ההדלקה עצמה. רק שאם לא יכל להדליק תיקנו חכמים שיוכל לברך על הראיה. כן דעת ה"מחצית השקל" בדעת ה"מגן אברהם" סי' תרע"ו) *וע"ע תוס' סוכה ד"ה הרואה למה לא תקינו תשלומין גם לשאר מצוות.

צד שני, ניתן לומר שבאמת לכתחילה יש כאן רק שני חיובים - אחד להדליק וזאת על-מנת לפרסם את הנס והשני לברך כשרואה נר חנוכה כדי להודות על הנס. (זוהי דעת הב"ח סי' תרע"ו על-פי דעת מס' ראשונים) *כן מצינו דעת בעל ה"שאילתות" -רב אחאי גאון וז"ל: וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל כגון חנוכה ופורים, מחייב לברוכי "ברוך..אשר עשה ניסים לאבותינו ..בזמן הזה"; בחנוכה על שרגא בפורים על מקרא מגילה עכ"ל. יוצא מדבריו שאת ברכת "על הניסים" תיקנו כשרואה את הנר.

מכאן נבין את מחלוקת הראשונים דלעיל: (הר"ן והרשב"א מול מאירי והמרדכי) בנידון מי שהדליקו עבורו בביתו, אם חייב לברך "על הניסים" כשרואה נר חנוכה:

לר"ן ולרשב"א יש לומר שסוברים שיש חיוב אחד בלבד, היינו הדלקת הנר. לכן אם לא קיים מצווה זו תיקנו חכמים לברך כ"תשלומים" על ראיה. ממילא מובן שמי שכן הדליקו עליו בביתו יצא כבר חובת המצווה ואין חייב עוד לברך כשרואה נר חנוכה אחר.

אבל לדעת המאירי והמרדכי, כיוון שהם סוברים שיש במצוות נר חנוכה שני חיובים נפרדים האחד להדליק נר חנוכה -על מנת לפרסם את הנס והשני להודות על הנס. לכן גם אם מדליקים במקומו, בביתו נכון שחובת פירסום הנס נעשה ע"י בני ביתו, אבל חובת ההודאה על הנס לא קיים בכך באשר לא שמע את הברכה. לכן כאשר רואה נר חנוכה אחר- חייב לברך על מנת להודות לה' על הנס. עד כאן חלק ראשון

 

[mgb]

../images/Emo27.gifשיעור שבועי-תקציר ב'../images/Emo37.gif

חלק שני - "נס פך השמן"

הגמ' (שבת כ"א ע"א) שואלת שאלה: "מאי חנוכה?" מסביר רש"י שכוונת הגמ' לשאול על איזה נס משלל הניסים שה' עשה באותה תקופה אנו מציינים במצוות הדלקת נר החנוכה. וכמענה משיבה הגמ' על הנס המפורסם של פך השמן, נראה שוב את הברייתא: "מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון (תירגום: מהי חנוכה. ששנו חכמים: בכ"ה בכסליו ימי החנוכה שמונה הם שאסור להספיד בהם ואסור להתענות בהם) שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" עד כאן הברייתא

יש לשאול מספר שאלות על ברייתא זו; על שאלת הגמ' ועל התשובה מהברייתא. אך אנו נתמקד כעת על סיבת קביעת חז"ל לציון הנס על פך השמן: בו בזמן שלכאורה כל סיפור המלחמה ביוונים, המסירות הנפש של החשמונאים, ניסי נצחון המכבים במלחמה הבלתי-מובנת מבחינת יחסי הכוחות לא מצוינת כסיבת מצוות החנוכה. ובעיקר אנו רואים שנס פך השמן שעליו קבעו חז"ל את ימי החנוכה, אינו מוזכר כלל לא בתפילות ואילו מה שמצויין בתפילות הוא דווקא נס הנצחון! אלא שהגמ' ציטטה את הברייתא שעל נס פך השמן נקבעה מצוות הדלקת נר החנוכה והדבר מפליא, מדוע!!!

נסביר אולי יותר עמוק את שאלתנו: הרי באותה תקופה עם ישראל עמד בפני שבר וסכנה גדולה מאוד - פיסית ורוחנית! ונכון הוא היה גם נס פך השמן שראוי להזכירו ולציינו, אבל העיקר היה בנס שעם ישראל ניצל מהשמדה..

נחדד יותר: על פי ההלכה אם אין שמן טהור ואין כהנים טהורים מותר להדליק זמנית את נרות המנורה שבבית המקדש אף בטומאה, אז בכל מקרה לא היה כל כך נורא אם לא הצליחו להשיג שמן טהור כי סכנת המוות יותר עקרונית! לצורך ההסבר נביא מספר מקורות מעניינים מהתנ"ךועל ידם נזכה אי"ה להבין את פשר הדבר.

1) מסופר שכאחיו של יוסף מכרו אותו לאורחת הישמעאלים, נזדמנה קבוצת ישמעאלים שהיו נושאים בשמים וריחות טובים כמו שכתוב(בראשית פרק לז, פסוק כה): וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. ורש"י הסביר: וגמליהם נושאים וגו' - "למה פרסם הכתוב את משאם להודיע מתן שכרן של צדיקים שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע" שואל ר' חיים שמואלביץ זצ"ל: וכי זה מה שהיה חשוב ליוסף באותה שעה? הרי כולו בכי וצער על מה שאחיו עוללו לו, על הניתוק מבית אביו, על כך שמי יודע אם יזכה לראות שוב את אביו שהיה תלמידו המובהק וכו'.. מה איכפת ליוסף איזה ריח יש כעת; הוא שם לב בכלל לריח? עונה ר' חיים שנכון, כל מחשבותיו של יוסף היו על עצם המכירה ותוצאותיה, אבל ה' שגלגל את המהלך הזה שיוסף יימכר ויגיע למצרים בגלל סיבות שלפניו, רצה לרמוז ליוסף שלא שכח אותו; שעם כל הצער הוא מציץ עליו ומשגיח על כל מהלך המכירה. ונסביר במשל: ילד קטן היה צריך לעבור ניתוח, כל זמן שאפשר אביו היה לצידו - במיון, במחלקה, בחדר שהלבישו אותו בגדי חולה עד.. עד שבאו לקחת אותו לחדר ניתוח, כאן כבר הילד התחיל לבכות ולפחד.. אבל אין ברירה.. תוך כדי שהילד היה מושכב על המיטה בחדר הניתוחים ראה פתאום את פני אביו מחלון עגול ומייד נרגע.. או.. אבא פה.. אבא לידי.. אבא לא עזב אותי.. כך יוסף.. ה' רצה להראות לו שגם אם חייבים לבצע מהלך כואב, עדיין הוא לידו, איתו ומשגיח!

2) כשדויד קיבל את רשותו של שאול לצאת ולהילחם בגוליית שחרף את שם ה' לקח איתו כידוע 5 חלוקי נחל וכו'..ודויד אומר לגוליית(שמואל א פרק יז,פסוק מ"ה) : "וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי, אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם ה' וכו'" לוקח דויד אבן אחת ומכריע באמצעותה את גוליית הרברבן.. ואיך היה צריך גוליית ליפול ולמות אם דויד היה לפניו? אחורנית, נכון? וה' "מסדר" כך שגוליית יפול ..קדימה.. : וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה. למה? מסביר רש"י: ויפל על פניו -" לא היה לו לפול אלא לאחוריו, שהרי על מצחו הוכה, אלא כדי שלא יצטער דוד לילך ולחתוך את ראשו, שנשתכר דוד עכשיו שתים עשרה אמות וזרתים, שקומתו שש אמות וזרת, נשתכר מלא קומה לאחוריו, ומלא קומה לפניו (במדרש תהילים)" לאחר שנפל גוליית רצה דויד לחתוך את ראשו ולהראות שמת האוייב ובכך גם לעודד את העם שהיה מדוכא מהפחד מתוצאות המלחמה וגם להבריח את הפלשתים. וה' "ריחם" על דויד שלא יילך הרבה ולכן הפיל את גוליית קדימה ולא לאחורנית על מה מדובר כאן? על הליכה של קילומטרים? על 12 אמות שהן כ-6 מטר בלבד! אלא , רצה ה' לרמז לדויד עם כל שמחת הניצחון הכללית של ישראל יש לי חיבה מיוחדת אליך שעשית זאת למען כבודי ושמי, לכן מגיע לך "בונוס קטן אישי ממני!"

3)כשה' מבטיח לאברהם(בראשית י"ג, י"ד): " וה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה." בזוהר הקדוש נאמר כך (בראשית דף קנ"ה ע"ב): "רבי אבא פתח ואמר ויי' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו' שא נא עיניך וראה וגו' וכי לפום חיזו דאברהם ירית ארעא ולא יתיר, עד כמה חמי ב"נ תלת פרסי או ארבע או חמש פרסי ואיהו אמר כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו' אלא כיון דארבע סטרין דעלמא חמי כל ארעא חמי, דהא ארבע סטרי דעלמא כללא דכל עלמא תו זקף ליה קודשא בריך הוא על ארעא דישראל " תרגום: רבי אבא פתח ואמר: וה' אמר אל אברם אחרי היפרד לוט מעמו וכו' שא נא עיניך וראה וכו' וכי רק לפי ראיית אברהם יירש את הארץ ולא יותר? עד כמה יכול אדם לראות -3 פרסאות, או ארבע או חמש פרסאות והוא(ה') אמר(שם י"ג ט"ו: "כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם" אלא, כיוון שארבע צדדים(4 רוחות השמיים) של העולם הראה לו(לאברהם), שהרי ארבעת הרוחות של העולם כוללות את כל העולם. בכך הקנה ה' לאברהם את כל ארץ ישראל" נשאלת השאלה, כדי לקנות את אר"י ה' חוסך מאברהם להסתובב על מקומו ופשוט להביט ב-4 כיווני רוחות השמיים ובמקום להסתובב ה' עושה נס ומראה לו את כל ארבעת הרוחות בבת אחת! וכל זאת למה? מה המאמץ הכל כך גדול שה' חסך מאברהם? אלא הכוונה כאן להראות שנכון שה' נותן לאברהם כמתנה את הארץ אבל רצה לתת בחביבות יתירה, בחיבה נוספת מעבר לכבייכול מחוייבות לקיים את ההבטחה לבניו שלך אברהם. המשך

 

[mgb]

../images/Emo27.gifשיעור שבועי-תקציר ג'../images/Emo37.gif

4)כשבת פרעה יורדת לרחוץ ביאור, רואה תיבה ובתוכו נער בוכה. היא מזהה שהתינוק מילדי העברים. לוקחת אותו ומנסה להשיג מיניקת אבל.. אין התינוק רוצה לינוק מאשה לא יהודיה..אחותו הניצבת להשגיח תופה בנעשה ומציעה לבתיה(שמות ב' ז-ח): "ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. ח וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד." ומרים רצה לקרוא ליוכבד אם משה..ומה מציעה לה בת פרעה(שם, ט'): "ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי, אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ; וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ" נאמר על כך במדרש(שמות רבה פ"א כ"ה): "אמר רבי חמא ב"ר חנינא: לא דיין לצדיקים שמחזירים להם אבידתן(=משה) אלא שנוטלים שכר.. הקב"ה החזיר לה את בנה ונתן לה שכרה" נשאלת השאלה - אמא שמחזירים לה את בנה מעניין אותה באותה שעה שגם משלמים לה על כך? הרי זה היה נס שלא הרגה אותו כמצוות אביה ועוד, הרי היא היתה נביאה וידעה שישועת עם ישראל היא החשובה לאין שיעור מהשכר שבתיה מוסיפה לה עם החזרתו של משה.. אלא , רצה הקב"ה להראות לה שנכון שאין לשכר חשיבות בפנ יעצמו אל הארת פנים ברגע זה היא החשובה, ה' מראה שגם בשעה הקשה היא זוכה לחיוך א-לוקי בנוסף!

יש עוד דוגמאות אבל נסתפק בכך ונחזור לענייננו המקורי:

ה' מבטיח לנו שלעולם לא יכלה עם ישראל ולעולם לא תישכח התורה: (מלאכי ג' ו') "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי; וְאַתֶּם בְּנֵי-יַעֲקֹב, לֹא כְלִיתֶם." - עם ישראל לא יכלה לנצח! (דברים ל"א, כ"א) "וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ.." - התורה נצחית ולעד! ודאי שה' היה עושה ניסים שהיוונים לא ישמידו את עם ישראל לא פיסית ולא רוחנית אבל ה' רצה להראות שהוא נוהג בנו יותר משורת הדין כמו שאומרים שעם בן אמיתי האבא עושה מעבר למה שהוא חייב כאב, אבל עם בן חורג האב עושה את המוכרח בלבד! כאן רצה ה' להראות את האהבה שלו לעם ישראל, ל"הודות" על מסירות הנפש שלהם לשמר את התורה בטהרתה, ולכן גם אם לא חייבים שמן טהור למצוות הדלקת נרות המנורה ה' בכל זאת עשה נס שיימצא פך קטן - רמז קטן - להראות את החיבה! ולכן אנו מציינים דווקא את הנס הזה עם הפך שמן ולא את הניצחון המלחמתי ובכלל (תהילים כ"ב, כ"ט): " כִּי לה' הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל, בַּגּוֹיִם". בכך אנו מראים שאנו לעולם ניזכור את החיבה של ה' לעמו בכך שה' "לא היה חייב" לעשות נס נוסף שלא הכרחי, ועל כך קבעו חז"ל את מצוות הדלקת נר החנוכה.

תודה רבה למשתתפי השיעור - יזכו לשפע ברכות ממקור הברכות

 

[אליה לא מתנתק]

בעניין הדלקת נר חנוכה...

ראיתי בספר `מעשה ארג` של הרה"ג הרב אריה גמליאל שליט"א מה שהוא כותב שם דברים מדהימים, הוא מנתח שם את כל הדעות של הגמ` ראשונים ואחרונים בדין ההדלקה וכל ענייני החיוב וכו` אגב, יש לו שם תשובה ארוכה מאוד (170 דף לערך...) בעניין כשרות העירוב כיום... שווה להשיג את הספר. (הספר לא נמכר בחנויות! הוא חולק חינם לישיבות וכוללים ע"י המחבר!)

 

[mgb]

תודה רבה על המידע,בביתו ניתן להשיג?

 

[mgb]

נצל"ש מגיע מזל"ט הפורום בן חודש!

 

[אליה לא מתנתק]

מזל"ט!

צור איתי קשר במסרים לגבי הספר...