mcfly danna
New member
../images/Emo27.gifbrighter ../images/Emo37.gif
הגיע תורי לכתוב את הפיק שלי.... אז בקצרה ונשתדל בלי חפירה מיותרת.. אומנם זה לא ספר {
) כמו של כל הבנות שפירסמו (אהמבוטאהמ) , זה פיק קצר, בקושי 10 פרקים , העלילה מתרחשת יחסית מהר, ואממ...זהו מקווה שתאהבו..
פרק 1 - פרק 2 בהודעה הבאה... בוקר, העיר מלאה. ככה זה כשאת בלונדון העמוסה. "שיט! אני מאחרת!!" צעקה לעצמה היילי כשהתבוננה בשעונה "המורה הזאת עוד תרצח אותי בשנתי.." עברה במעברי חצייה במהירות, בלי לשים לב לצבעים, מדפדפת בתמונות של להקתה האהובה- מקפלי. כשעברה במעבר אחד, שמעה לפניה גלגלים רבים, כשהרימה ראשה לראות, ראתה אוטובוס אדום גדול נע במהירות אליה. היילי ניסתה לחצות את הכביש במהירות אך לפני ששמה לב, האוטובוס סטה ממקומו ודרס את רגלה של היילי. היא נשכבה על הרצפה, מכורבלת, כשרגלה צמודה לגופה. "אלוהים אדירים, שמישהו יקרא לאמבולנס" כמה דמויות קראו ברקע. לפתע דמות מעורפלת התקרבה אליה במהירות, היילי ניסתה להיזכר מאיפה הדמות מוכרת לה, אבל הכל היה מעורפל. "את בסדר?" שאלה הדמות בקול נעים. "כן, אני חושבת" מנסה שלא להוציא את כאבה על הדמות שבסך-הכל ניסתה לעזור לה. "ואיך קוראים לך?" הדמות נגעה בלחי של היילי. זה היה מגע נעים, חם כזה. "היילי" אמרה בקול צרוד. מאז היילי לא זכרה כלום. היא מצאה את עצמה בבי"ח כשלידה שוקולדים ופרחים ופתק קטן. "מקווים שאת בסדר היילי, נבוא כשתתעוררי, מקפלי" "מקפלי?!?" צרחה היילי והרגישה את הכאב העז ברגלה. "אוו!!" צווחה שנית, מחזיקה את רגלה כדי שאולי פחות תכאב. "היא קמה?" "היא התעוררה?" נשמעו קולות מבחוץ. לפתע נכנסה אחות עם שיער אדמוני ועיניים ירוקות, "יש לך אורחים" אמרה בגסות, כאילו שלא משלמים לה מספיק כדי שתהיה נחמדה למטופלים. היילי ציפתה להורים שלה כשפתאום היא רואה מולה את מקפלי , בראשו דני-הפייב שלה מהלהקה. "מקפלי!" קראה לעצמה בלי קול, מחזיקה ברגלה הכואבת. "היי, את בסדר?" אמר דני עם עניים נוצצות שכאלה. "אממ...כואב לי מאוד, אבל נחמד מצידכם שבאתם.." "מה נחמד מצדכם? לא יכולת להגיד משהו אחר?" חשבה לעצמה היילי בלב. "הדוקטור אמר שיש לך רגל שבורה, מחר הוא ידאג לך לגבס".באותו הרגע חשבה על המורה והורים.. מה הם יגידו על זה? "מצוין" אמרה היילי בחוסר הסכמה עם עצמה. "תקשיבו בנים, אני ממש לא יודעת מה אתם עושים פה, לא שזה לא טוב , זה מעולה.." החלה לבלבל את עצמה ואת החבורה. "שזה לא יטריד אותך עכשיו, את צריכה לנוח עכשיו" אמר הארי. "כן בנים, יאללה בואו, אל תדאגי, נבקר שוב" "תודה" אמרה היילי שבשקט. "שאני אתקשר להורים ש'ך?" אמרה האחות האדמונית, מורחת לק סגול שכמעט סינוור את היילי. "כן.." אמרה, מביטה פרצוף כועס כלפי האחות. "תתקשרי, למה את מחכה?" אמרה האחות, כשבלון מסטיק מילה את פניה היפות. היילי החליטה להניח לזה, יכול להיות שהיא תצטרך לבלות איתה הרבה יותר זמן משחשבה... "אני לא מאמין!! אני תיכף בא היילוש" צעק אבא בטלפון, לפי מה שהיילי הבינה, הם יבואו אליה עצבניים במיוחד, היא צריכה להכין את עצמה נפשית לצעקות. "אני לא מאמין, איך יכולת להתנהג בחוסר זהירות שכזאת?" הצעקות צרמו לאוזנייה של היילי, אבל היא הבינה את הדאגה. "טוב, ג'וזף תן לילדה שלנו לישון, היא צריכה לנוח קצת.." כששניהם עזבו את החדר, היילי התחילה להפנים את מה שקרה לה, והיא נזכרה במבטים החמודים שהתחלפו ביינה לבין דני. "מה זה המבטים האלה בינך לבין היילי?" שאל טום את דני כשיצאו מהבית-חולים , "מה? לא היה שום מבט" אמר דני והסמיק. לחיו היו אדומות כעגבנייה. "דני, נראה לי שיש לי רעיון איך להשיג אותה" אמר דאגי בחיוך שטני. "מי אמר שאני רוצה להשיג אותה?" אמר דני בהתגוננות. טום הסתכל על דני ואז על הארי ודאגי ואמר "תן לילד לדבר, אח"כ תפעל כרצונך". כשדאגי סיפר לדני על התכנית, דני התחיל לדמיין את הכל בעניים נוצצות, בדיוק כמו שהיו לו כשראה את היילי בבית-החולים. "דני? כדור הארץ לדני?" שאל הארי בליגלוג כשהעביר את ידו מהר מול פניו של דני "מה?מה?" אמר דני מבוהל. כולם צחקו, הם הבינו שדניל'ה יש קראש קטן, והיה ברור שלהיילי יש קראש עליו. ביום למחרת חברה של היילי הגיעה, ברוק והיילי שיתפה אותה בכל הפרטים, חוץ מהפרט שהתחלפו כמה מבטים בינה לבין דני. "מה?!?!" צווחה ברוק כשלפתע הגיעו אחות ועשו "שקט" עם האצבע. "סליחה, סליחה, טיפה התלהבתי , אז מה?" היילי צחקה. בנתיים הבנים התקרבו אל בית-החולים ודני התחיל להיות לחוץ. "מה אם זה לא יצליח? מה אם היא תגיד לא? מה אם אני לא אגיד כלום?" "תשמע דני, אתה עוד גבר צעיר, כל החיים לפנייך, תנסה , תגיד מילא אם לא תאהב, מה שלא נראה לי הגיוני הפסד שלה" אמר הארי כאילו היה בן 40 לפחות., וכולם התחילו לצחוק. "אוקי, אז אתה זוכר את סיפור הרקע שלך?" שאל דאגי, גאה בעצמו שחשב על דבר כזה. "כן, אתמול נסענו לשיט ואתם טבעתם ואני ניצלתי" אמר דני בציניות. "לא!!" אמר דאגי, כאילו דני התכוון לכל מילה ברצינות. "זה לא צחוק! אני אלרגי למים!!" צחק דאגי. דני עלה במהירות במדרגות הישר לחדרה של היילי. "אוקיי דני, לנשום, הכל בסדר". כשהגיע היילי חיבקה אותו חזק, ושניהם ידעו שזה חיבוק של יותר מחיבה, רק לא ידעו שהשני מרגיש ככה. "איפה שאר הבנים?" שאלה היילי. דני נשם עמוק. ~פרק הבא בהודעה הבאה...~
הגיע תורי לכתוב את הפיק שלי.... אז בקצרה ונשתדל בלי חפירה מיותרת.. אומנם זה לא ספר {
פיק ממש חמוד , תקראו 3>