נועם הבמבה
New member
../images/Emo28.gifAll About Her
היי בנות. אתן בעצם מכירות אותי, אני לא חדשה בפורום. אבל, כתבתי פיק ואני לא רוצה שתדעו מי אני
לפי מצב התגובות אני אחליט אם לספר או לא בסוף 
זה פיק, די קצר. עוד לא גמור לחלוטין. חלק ראשון: "אני לא יכולה ככה יותר!" היא בכתה אל תוך כתפו של אחיה הגדול, הארי. "תרגעי, יהיה בסדר" הוא הרגיע אותה, נושק לראשה. הם עמדו בכניסה לביתו של הארי, או יותר נכון בכניסה לביתם של הארי וחבריו, מקפליי. על גבה של אמבר היה תלוי תיק גב, לא מלא במיוחד ועינייה היו מלאות דמעות. הארי הוביל את אמבר לשבת על הספה והתיישב לצידה. "עכשיו תספרי לי בדיוק מה קרה." הוא אמר, מנסה להבין מה קרה. "אני לא יכולה יותר לגור שם, זה טרור." היא אמרה ומשכה באפה. הארי סימן לה להמשיך. "מאז שמייק עבר לגור איתנו, איתי ועם אמא, הוא לקח את תפקיד הגבר במשפחה, הוא כל הזמן אומר לי מה לעשות, איך לעשות, מתי ולמה! אני בת עשרים, לא בת שנתיים!" היא צעקה והארי רק הינהן מעודד אותה לפרוק את מה שעל ליבה. "אני פשוט לא יכולה יותר, לקחתי כמה דברים ופשוט הלכתי" היא אמרה, בקול שקט יותר. "הודעת לאמא שהלכת? למרות הכל, זאת לא אשמתה, את לא יכולה להדאיג אותה ככה." הארי אמר ואמבר ידעה שהוא צודק. לפי מבטה האשם הארי הצליח לנחש את התשובה. "אני אתקשר לאמא מחר בבוקר, היא בטח ישנה עכשיו כמעט שתיים עשרה." היא אמרה. "אוקיי, אז בואי נעשה לך סיור בביתך החדש!" הארי קרא וקם על רגליו, מניף את אגרופו באוויר, גורם לאמבר לגחך. "תודה." היא חיבקה אותו והוא החזיר לה חיבוק. "הכל בשביל אחותי הקטנה." הוא אמר ושפשף את ראשה כמו שעשה לה תמיד כשהיו ילדים. "אתה יודע שאני שונאת את זה!" קראה אמבר, מנסה להתנגד, אך הוא היה חזק ממנה. "אז אלו השירותים של הקומה הראשונה, ופה נמצאים החדרים שלי, של דאגי ושל טום" הארי אמר והצביע אל עבר דלתות שונות שהיו בקומה הראשונה. "בקומה השנייה נמצא החדר של דני וחדר האורחים שיהיה החדר שלך." אמר הארי והתחיל לעלות במדרגות. כשהארי הזכיר את השם דני ליבה של אמבר החל לפעום. אמבר בת עשרים והארי חגג לפני כחודש את יום הולדתו העשרים וארבע. אל מקפליי הארי הצטרף כשהיה בן שמונה עשרה ואמבר הייתה בת ארבע עשרה, כבר מאז היא מכירה את כל הבנים. למרות פער הגילאים הם הצליחו להסתדר די טוב וכולם הכירו את אמבר, אהבו אותה ודאגו לה. היא הייתה כמו האחות הקטנה של כולם. אמבר ראתה בדני, קצת יותר מידיד אך זה תמיד נראה לה כדבר שמעולם לא יוכל להתקיים. עכשיו, כשהיא בת עשרים, והוא בן עשרים וארבע בקרוב, הכל נראה לה טיפה יותר הגיוני ואפשרי. "זה החדר שלך." הארי אמר ופתח את דלת החדר. אמבר נכנסה והוא אחריה. "זה, זה שלי?" היא נראתה המומה, בבית אמה חדר האורחים היה נראה שונה לגמרי, חדר פשוט, בעל מיטה, שולחן כתיבה וכיסא. "קצת שונה מהבית, הא אמי?" הארי שאל וצחקק. הארי, משפחתה וכל מכריה של אמבר נהגו לקרוא לה לפעמים אמי. "קצת." אמבר צחקה גם היא. אמבר ירדה לחדרו של הארי ולקחה משם חולצה שהגיעה לה כמעט עד קו הברכיים. היא עלתה אל חדר האורחים שעכשיו היה החדר שלה וסגרה את הדלת. היא לבשה את החולצה ונכנסה אל המיטה. היא נרדמה במהירות. לקראת השעה שלוש בבוקר דלת הבית נפתחה. "זה היה אחד הערבים המצחיקים בחיי!" דאגי נכנס אל הבית והצהיר. "כן הארי, חבל שלא באת." דני פנה אל הארי שישב על הספה בסלון מזפזפ בערוצי הטלוויזיה בשעמום. "איפה טום?" הארי שאל כאשר ראה רק את דני ודאגי. "הוא מחנה את האוטו." דני ענה. "טוב, נראה לי שאני אלך להתקלח ולישון." אמר דאגי ופיהק. "להתקלח?!" שאלו הארי ודני. לאחר שניה טום נכנס אל הבית. כנראה הוא שמע מבחוץ את דבריו של דאגי והגיב בצורה דומה. "כן כן, למה אתם כל כך מופתעים?" שאל דאגי בכאילו פליאה. "כי אתה מתקלח פעם בעשור דאג." הארי צחק. "נכון, אבל עכשיו אני מזיע כמו חמור שרץ מסביב ללונדון חמישים פעם בזמן שתקועים לו נעצים בכפות הרגליים והוא לבוש בסוודר ביום הכי חם בשנה." דאגי הסביר. "תיאור מלבב!" טום אמר. "חמור יכול ללבוש סוודר?" דני שאל וכל הארבעה צחקו. הבנים התפזרו כל אחד לחדרו והארי בכלל שכח משהותה של אמבר אצלם בבית ולא הודיע על כך לבנים. דני עלה במדרגות הבית, סוחב את רגליו בכבדות. הוא נכנס לחדרו פושט את בגדיו ומושך מכנס טרנינג מאולתר מתוך הארון ולובש אותו. הוא נכנס מתחת לשמיכה וניסה להרדם, אך היה לו קר. בכל זאת, אמצע החורף בלונדון. הוא ידע שבארון בחדר האורחים יש שמיכות והוא יצא מן המיטה והלך אל חדר האורחים. הוא פתח את הדלת ולמולו נגלתה אמבר, ישנה בשלווה מקופלת בתוך עצמה, כנראה בגלל הקור. דני חייך למראה אמבר הישנה, היא נראתה כל כך מתוקה. הוא הוציא שתי שמיכות מהארון, אחת לקח לעצמו ובשנייה כיסה את אמבר. הוא יצא מן החדר, סוגר את הדלת בשקט אחריו. היא פקחה את עיניה, היא שכבה בחדר לבדה. השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, שבע בבוקר, אך היא ידעה שלא תוכל לחזור לישון. היא גררה את עצמה מהמיטה אל השירותים. הדלת לחדרו הייתה פתוחה מעט. היא ראתה אותו מוטל על המיטה הזוגית, מתפרס על כולה. הוא היה במכנס טרנינג בלבד ושמיכות מעליו. אמבר קפאה, בוהה בו, נושכת את שפתה התחתונה. כמה שהיא רצתה להיות שם לידו. היא התקרבה, נכנסה אל החדר. היא הביטה בו, היו לו פני מלאך. מנומשות כמובן. היא הרימה את ידה בהיסוס במטרה לגעת אך מיד נסוגה לאחור ויצאה מן החדר. היא הלכה אל החדר האמבטיה, משאירה את הדלת פתוחה אחריה. היא עמדה, נשענת על הכיור מביטה בבאותה. נערה דקיקה, בעלת נמשים על אפה, עיניים ירוקות ושיערה הבלונדיני מבולגן משינה. ליד הכיור עמדה לה מברשת שיניים בודדה ולידה משחה. היא לקחה את אצבעה ומרחה עליה משחה, מנסה לאלתר לעצמה מברשת שיניים זמנית. היא החלה לפתוח את המגירות. היא מצאה פלסטרים, סכיני גילוח, קרמים למיניהם, אפטרשייב... עד שמצאה את מבוקשה, מברשת השיער. היא הוציאה אותה מן המגירה, היו עליה כמה מתלתליו של דני. היא העבירה את המברשת על שיערה, מסרקת אותו בעדינות. היא אספה את שיערה לקוקו גבוהה בעזרת גומיה שמצאה באחת המגירות ויצאה מן השירותים. בדרך, היא שוב חלפה על פני חדרו של דני, הוא לא שינה את תנוחתו. היא הביטה בו קצרות וחלפה על פניו, חוזרת אל חדרה. היא הוציאה מתיקה מכנס טרנינג אפור וחולצת טריקו ארוכה, כחולה. היא התלבשה, נועלת את נעלי האולסטאר המרופטות השחורות שלה ולובשת את מעילה. היא פתחה את המקרר בתקווה למצוא משהו אכיל, אך אפילו חלב לקפה לא היה. אמבר חתכה חתיכה מעיתון הבוקר שנח ליד הדלת וכתבה פתק לבנים שיצאה. היא יצאה מן הבית, לוקחת את המפתח מתחת לשטיחון. היא התחילה ללכת ללא כיוון מוגדר. לאחר כשעה וחצי אמבר נכנסה הביתה עם שקיות קניות בידיה והניחה אותן על השולחן, מתחילה לפרוק אותן. היא הוציאה חלב מאחת השקיות, קפה מצנצנת הקפה שעמדה על השיש והכינה לעצמה כוס קפה. היא החזיקה את הכוס החמימה בין ידיה ועלתה לקומה העליונה, לחדרה. היא פתחה את התיק שלה והוציאה משם חפיסת סיגריות ומצית. היא לקחה את הסגריות, המצית, וכוס הקפה ויצאה מן הדלת שהייתה בחדרה אל המרפסת. היא הניחה את כוס הקפה על השולחן שניצב שם, מדליקה את הסיגריה ונשענת על המעקה, בוהה. היא התיישבה על הכיסא, ביחד אחת סיגריה וביד השניה כוס הקפה שלה. היא ישבה שם זמן רב. אלו היו ההנאות הקטנות שלה, הסיגריה וכוס קפה של הבוקר. דני שמע רחשים שהעירו אותו, הוא קם והתחיל לחפש מה מקור הרעשים. הוא יצא אל המרפסת מגלה את אמבר יושבת ומעשנת. כוס ריקה וחפיסת סיגריות עם מצית היו על השולחן. היא לא הבחינה בו והוא בהה בה. היא הייתה כל כך יפה. "את באה לפה הרבה?" דני החליט לגלות את עצמו, לקח כיסא והתיישב לצידה, צוחק. "היי." היא השיבה בלחש עם חיוך.
היי בנות. אתן בעצם מכירות אותי, אני לא חדשה בפורום. אבל, כתבתי פיק ואני לא רוצה שתדעו מי אני
זה פיק, די קצר. עוד לא גמור לחלוטין. חלק ראשון: "אני לא יכולה ככה יותר!" היא בכתה אל תוך כתפו של אחיה הגדול, הארי. "תרגעי, יהיה בסדר" הוא הרגיע אותה, נושק לראשה. הם עמדו בכניסה לביתו של הארי, או יותר נכון בכניסה לביתם של הארי וחבריו, מקפליי. על גבה של אמבר היה תלוי תיק גב, לא מלא במיוחד ועינייה היו מלאות דמעות. הארי הוביל את אמבר לשבת על הספה והתיישב לצידה. "עכשיו תספרי לי בדיוק מה קרה." הוא אמר, מנסה להבין מה קרה. "אני לא יכולה יותר לגור שם, זה טרור." היא אמרה ומשכה באפה. הארי סימן לה להמשיך. "מאז שמייק עבר לגור איתנו, איתי ועם אמא, הוא לקח את תפקיד הגבר במשפחה, הוא כל הזמן אומר לי מה לעשות, איך לעשות, מתי ולמה! אני בת עשרים, לא בת שנתיים!" היא צעקה והארי רק הינהן מעודד אותה לפרוק את מה שעל ליבה. "אני פשוט לא יכולה יותר, לקחתי כמה דברים ופשוט הלכתי" היא אמרה, בקול שקט יותר. "הודעת לאמא שהלכת? למרות הכל, זאת לא אשמתה, את לא יכולה להדאיג אותה ככה." הארי אמר ואמבר ידעה שהוא צודק. לפי מבטה האשם הארי הצליח לנחש את התשובה. "אני אתקשר לאמא מחר בבוקר, היא בטח ישנה עכשיו כמעט שתיים עשרה." היא אמרה. "אוקיי, אז בואי נעשה לך סיור בביתך החדש!" הארי קרא וקם על רגליו, מניף את אגרופו באוויר, גורם לאמבר לגחך. "תודה." היא חיבקה אותו והוא החזיר לה חיבוק. "הכל בשביל אחותי הקטנה." הוא אמר ושפשף את ראשה כמו שעשה לה תמיד כשהיו ילדים. "אתה יודע שאני שונאת את זה!" קראה אמבר, מנסה להתנגד, אך הוא היה חזק ממנה. "אז אלו השירותים של הקומה הראשונה, ופה נמצאים החדרים שלי, של דאגי ושל טום" הארי אמר והצביע אל עבר דלתות שונות שהיו בקומה הראשונה. "בקומה השנייה נמצא החדר של דני וחדר האורחים שיהיה החדר שלך." אמר הארי והתחיל לעלות במדרגות. כשהארי הזכיר את השם דני ליבה של אמבר החל לפעום. אמבר בת עשרים והארי חגג לפני כחודש את יום הולדתו העשרים וארבע. אל מקפליי הארי הצטרף כשהיה בן שמונה עשרה ואמבר הייתה בת ארבע עשרה, כבר מאז היא מכירה את כל הבנים. למרות פער הגילאים הם הצליחו להסתדר די טוב וכולם הכירו את אמבר, אהבו אותה ודאגו לה. היא הייתה כמו האחות הקטנה של כולם. אמבר ראתה בדני, קצת יותר מידיד אך זה תמיד נראה לה כדבר שמעולם לא יוכל להתקיים. עכשיו, כשהיא בת עשרים, והוא בן עשרים וארבע בקרוב, הכל נראה לה טיפה יותר הגיוני ואפשרי. "זה החדר שלך." הארי אמר ופתח את דלת החדר. אמבר נכנסה והוא אחריה. "זה, זה שלי?" היא נראתה המומה, בבית אמה חדר האורחים היה נראה שונה לגמרי, חדר פשוט, בעל מיטה, שולחן כתיבה וכיסא. "קצת שונה מהבית, הא אמי?" הארי שאל וצחקק. הארי, משפחתה וכל מכריה של אמבר נהגו לקרוא לה לפעמים אמי. "קצת." אמבר צחקה גם היא. אמבר ירדה לחדרו של הארי ולקחה משם חולצה שהגיעה לה כמעט עד קו הברכיים. היא עלתה אל חדר האורחים שעכשיו היה החדר שלה וסגרה את הדלת. היא לבשה את החולצה ונכנסה אל המיטה. היא נרדמה במהירות. לקראת השעה שלוש בבוקר דלת הבית נפתחה. "זה היה אחד הערבים המצחיקים בחיי!" דאגי נכנס אל הבית והצהיר. "כן הארי, חבל שלא באת." דני פנה אל הארי שישב על הספה בסלון מזפזפ בערוצי הטלוויזיה בשעמום. "איפה טום?" הארי שאל כאשר ראה רק את דני ודאגי. "הוא מחנה את האוטו." דני ענה. "טוב, נראה לי שאני אלך להתקלח ולישון." אמר דאגי ופיהק. "להתקלח?!" שאלו הארי ודני. לאחר שניה טום נכנס אל הבית. כנראה הוא שמע מבחוץ את דבריו של דאגי והגיב בצורה דומה. "כן כן, למה אתם כל כך מופתעים?" שאל דאגי בכאילו פליאה. "כי אתה מתקלח פעם בעשור דאג." הארי צחק. "נכון, אבל עכשיו אני מזיע כמו חמור שרץ מסביב ללונדון חמישים פעם בזמן שתקועים לו נעצים בכפות הרגליים והוא לבוש בסוודר ביום הכי חם בשנה." דאגי הסביר. "תיאור מלבב!" טום אמר. "חמור יכול ללבוש סוודר?" דני שאל וכל הארבעה צחקו. הבנים התפזרו כל אחד לחדרו והארי בכלל שכח משהותה של אמבר אצלם בבית ולא הודיע על כך לבנים. דני עלה במדרגות הבית, סוחב את רגליו בכבדות. הוא נכנס לחדרו פושט את בגדיו ומושך מכנס טרנינג מאולתר מתוך הארון ולובש אותו. הוא נכנס מתחת לשמיכה וניסה להרדם, אך היה לו קר. בכל זאת, אמצע החורף בלונדון. הוא ידע שבארון בחדר האורחים יש שמיכות והוא יצא מן המיטה והלך אל חדר האורחים. הוא פתח את הדלת ולמולו נגלתה אמבר, ישנה בשלווה מקופלת בתוך עצמה, כנראה בגלל הקור. דני חייך למראה אמבר הישנה, היא נראתה כל כך מתוקה. הוא הוציא שתי שמיכות מהארון, אחת לקח לעצמו ובשנייה כיסה את אמבר. הוא יצא מן החדר, סוגר את הדלת בשקט אחריו. היא פקחה את עיניה, היא שכבה בחדר לבדה. השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, שבע בבוקר, אך היא ידעה שלא תוכל לחזור לישון. היא גררה את עצמה מהמיטה אל השירותים. הדלת לחדרו הייתה פתוחה מעט. היא ראתה אותו מוטל על המיטה הזוגית, מתפרס על כולה. הוא היה במכנס טרנינג בלבד ושמיכות מעליו. אמבר קפאה, בוהה בו, נושכת את שפתה התחתונה. כמה שהיא רצתה להיות שם לידו. היא התקרבה, נכנסה אל החדר. היא הביטה בו, היו לו פני מלאך. מנומשות כמובן. היא הרימה את ידה בהיסוס במטרה לגעת אך מיד נסוגה לאחור ויצאה מן החדר. היא הלכה אל החדר האמבטיה, משאירה את הדלת פתוחה אחריה. היא עמדה, נשענת על הכיור מביטה בבאותה. נערה דקיקה, בעלת נמשים על אפה, עיניים ירוקות ושיערה הבלונדיני מבולגן משינה. ליד הכיור עמדה לה מברשת שיניים בודדה ולידה משחה. היא לקחה את אצבעה ומרחה עליה משחה, מנסה לאלתר לעצמה מברשת שיניים זמנית. היא החלה לפתוח את המגירות. היא מצאה פלסטרים, סכיני גילוח, קרמים למיניהם, אפטרשייב... עד שמצאה את מבוקשה, מברשת השיער. היא הוציאה אותה מן המגירה, היו עליה כמה מתלתליו של דני. היא העבירה את המברשת על שיערה, מסרקת אותו בעדינות. היא אספה את שיערה לקוקו גבוהה בעזרת גומיה שמצאה באחת המגירות ויצאה מן השירותים. בדרך, היא שוב חלפה על פני חדרו של דני, הוא לא שינה את תנוחתו. היא הביטה בו קצרות וחלפה על פניו, חוזרת אל חדרה. היא הוציאה מתיקה מכנס טרנינג אפור וחולצת טריקו ארוכה, כחולה. היא התלבשה, נועלת את נעלי האולסטאר המרופטות השחורות שלה ולובשת את מעילה. היא פתחה את המקרר בתקווה למצוא משהו אכיל, אך אפילו חלב לקפה לא היה. אמבר חתכה חתיכה מעיתון הבוקר שנח ליד הדלת וכתבה פתק לבנים שיצאה. היא יצאה מן הבית, לוקחת את המפתח מתחת לשטיחון. היא התחילה ללכת ללא כיוון מוגדר. לאחר כשעה וחצי אמבר נכנסה הביתה עם שקיות קניות בידיה והניחה אותן על השולחן, מתחילה לפרוק אותן. היא הוציאה חלב מאחת השקיות, קפה מצנצנת הקפה שעמדה על השיש והכינה לעצמה כוס קפה. היא החזיקה את הכוס החמימה בין ידיה ועלתה לקומה העליונה, לחדרה. היא פתחה את התיק שלה והוציאה משם חפיסת סיגריות ומצית. היא לקחה את הסגריות, המצית, וכוס הקפה ויצאה מן הדלת שהייתה בחדרה אל המרפסת. היא הניחה את כוס הקפה על השולחן שניצב שם, מדליקה את הסיגריה ונשענת על המעקה, בוהה. היא התיישבה על הכיסא, ביחד אחת סיגריה וביד השניה כוס הקפה שלה. היא ישבה שם זמן רב. אלו היו ההנאות הקטנות שלה, הסיגריה וכוס קפה של הבוקר. דני שמע רחשים שהעירו אותו, הוא קם והתחיל לחפש מה מקור הרעשים. הוא יצא אל המרפסת מגלה את אמבר יושבת ומעשנת. כוס ריקה וחפיסת סיגריות עם מצית היו על השולחן. היא לא הבחינה בו והוא בהה בה. היא הייתה כל כך יפה. "את באה לפה הרבה?" דני החליט לגלות את עצמו, לקח כיסא והתיישב לצידה, צוחק. "היי." היא השיבה בלחש עם חיוך.
