Fairy of Rock
New member
../images/Emo28.gif../images/Emo23.gifLove's is not good Enough../images/Emo23.gif
אפשר לדעת מזה חוסר התגובות
יאללה בננות, תגיבו,
========================= "תודה" ענה דאגי בחיוך, מישל הסתכלה על מגש האוכל שלה וניסתה להבין מזה הגוש הצהוב שמונח לה במגש, "מזה?" היא שאלה את דאגי שהיה עסוק בלהסתכל עליה, תוך שניות ספרות הוא התעורר, "מזה מה?" ענה דאגי, "הדבר הצהוב הזה" אמרה מישל תוך כדי עיקום פרצופה, דאגי הצחיק לצחוק, "זה...זה...זה כולה פירה" דאגי ניסה לשלוט בעצמו כך הוא לא כלכך הצליח, "מה אתה צוחק עלי?!" שאלה מישל בנימה נעלבת, דאגי חייך ובהה בעיניה, "אני לא צוחק עליך, אני צוחק איתך" הוא אמר בחיוך מסופק, "כןכן בטח" אמרה מישל והתרוממה, "יאללה, בוא לכולם" היא אמרה והתחילה ללכת בלעדיו, דאגי קם גם הוא, השניים התיישבו כל אחד בקצה שני של הקבוצה שהתגבשה לה שם, צחוקים מידי פעם ומידי פעם מביטים אחד על השני בחיוך. אני חושב שאולי... אולי אני אזמין אותה לאינשהו, חשב דאגי בראשו, הוא התחיל לקום ובדיוק נשמע הצלצול, "מישל, חכי שניה..." אמר דאגי במהירות, "אני חייבת לרוץ לשיעור, המורה יהרוג אותי" היא אמרה, נתנה לו חיבוק מהיר ורצה לשיעור, דאגי נשאר עומד על הדשא ומסתכל על דמותה עד שנעלמה בתוך התלמידים. "דאגי...דאגי...דאגי!" צעק דני, אך דאגי לא שם לב, דני לקח מספר צעדים אחורה, הזיז את רגלו קדימה ואחורה בפראות, טום הניח את ידיו על עיניו ומילמל, "אני לא רוצה לראות את זה", הארי התיישב בצמוד לעץ וחייך... דני המשיך להזיז את רגלו ולבסוף הכריז, "השור מגיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייע" הוא צעק ויצא לכיוונו של דאגי, דאגי התעורר מהר מאוד מחלומותיו וניסה להימלט, אך דני כבר היה בקפיצה על דאגי, דאגי נפל לדשא והתחיל ליבב, בין לבין היה אפשר לשמוע את הצחוק המתגלגל של הארי ואת הערותיו של טום, "התעוררנו?" שאל דני בזמן שכיפכף את דאגי, "כן...כן!" צעק דאגי, דני חייך והתרומם, "אני נשבע לך, שאם אתה לא תצא מהארון בקרוב, אני אעשה את זה בשבילך" אמר דאגי בזמן שניקה את הסווצ'ר שלו מהדשא, "מה שתגיד, אתה בא לשיעור? יש עכשיו את גברת סי" אמר טום והרים את תיקו, "לא, אני חותך הביתה" אמר דאגי... השלושה אמרו לו שלום ונכנסו לבניין, דאגי אסף את דבריו וגילה יומן חום, הוא הרים אותו והציץ פנימה: שם: מישל דוסון. הוא חייך לעצמו והכניס את היומן לתיק. - בנתיים בכיתה של מישל – "איפה הוא?! נו באמת!" לחשה מישל בעצבנות בזמן שחיפשה בתיקה, "מישל...מישל..." לחשה לה מיקי, "מישל... שקט, המורה יהרוג אותנו" אמרה מיקי במינימום תנועת שפתיים, "היומן שלי, אני לא מוצאת אותו", היא שיחזרה את כל מהלכיה באותו היום, "הדשא!" לפתע נשמעה צעקה בכיתה, המורה עצר את השיעור וחייך חיוך לכיוונה, "גברת דוסון, יש משהו שאת רוצה לשתף אותנו?", "מה? אופס... לא?" היא אמרה בזמן שכל טיפת דם בגופה דהרו לכיוון פניה, "צאי להירגע מעט" אמר המורה, מישל חייכה ויצאה בזריזות. "הדשא...הדשא..." היא מילמלה בזמן שהלכה במהירות לכיוון היציאה, היא ראתה דמות יושבת במקום בו הם ישבו, היא הלכה לכיוון הדמות, 'זה דאגי' חשבה לעצמה, "דאגי?" היא קראה בחשש, "מישל? מה את עושה בחוץ?" הוא אמר והוא התחיל להרגיש את ליבו פועם במהירות, "ראית אולי את היומן שלי? הוא ח..." היא התחילה לומר אך דאגי קטע את רצף דבריה, "חום...כן, שניה" הוא חיפש מספר שניות בין דבריו ולבסוף הוציא את השלל בתיקו, "זה?" הוא הגיש אותו בחיוך אליה, "כן... תודה" היא אמרה וחיבקה אותו במהירות, היא התחילה לפנות לכיוון הכיתה כשדאגי נעמד ועצר בעדה, "מה את לומדת עכשיו?" הוא שאל בחיוך מבויש, "מתמטיקה" ענתה מישל, "רוצה אולי... אחרי בית ספר... אולי... להיפגש?" הוא אמר, גאה בעצמו שעשה זאת, "כן, אני אגיד למיקי ושחר" היא אמרה, היא התקרבה אליו ונישקה נשיקה קטנה ומהירה על שפתיו, "שוב תודה" היא אמרה ורצה במהירות חזרה לתוך המבנים לפני שפניה יהפכו אדומים בשנית, דאגי עמד מספר שניות וענה "בבקשה" אך מישל כבר הייתה רחוקה מטווח השמיעה. ======================== אז כמו ששמתן
, שניתי את הסגנון, אני מקווה שאהבתן יותר
תגובות יתקבלו בברכה
אפשר לדעת מזה חוסר התגובות
