../images/Emo29.gifנידודיי שינה.
אתמול קיבלתי שיחת טלפון מביתי הקטנה,{בת-9}ככה היא שיתפה אותי בקושי שהיא עוברת עם בעלה שלה,ככה הקשבתי לה לכול מה שיש לה להגיד,ניסיתי,והצלחתי באותו הרגע להיות חזק בישבילה,כמובן כאשר סיימנו לדבר בפון,כולי רתחתי,הרגשתי הר-געש בגופי,עלו לי כל מיניי מחשבות,לינסוע לבעל של האמא,לצלצל אליו,ללכלך,שמתי לב שאני ניסחף בריגשותיי,ובמחשבותיי,צלצלתי לחונך שלי,כמובן יש לי אחלה חונך,נתן לי מיניסיונו האישי,אך שהוא חזרתי קצת לשפיות,היום בזמן שהלכתי לתוכנית אמא של הילדה שלי צלצלה אליי הבייתה,בת זוגתי ענתה דיברו בניהם,והיא שיתפה את בת זוגתי במה שקורה,כמובן עליי לציין שאני סומך על אמא של ביתי בסגירת עניים בכול הקשור לילדה,בין הייתר היא שיתפה את בת זוגתי שבעלה בנפילה.{שאלוהים יעזור לו}ככה בת זוגתי משתפת אותי על השיחה שהייתה להם,אני יודע שאני חסר אונים כרגע,מחר ב"ה אני יפגוש את הילדה,ואני יהייה יותר חכם,רק שתדעו שלא קל לי,אני מאוד רגיש לבנותיי,לפעמים,בסיטואציות מסוימות,כגון הנושא לעיל,אני לא רואה תוכנית,צעדים,חברים,מיסתבר שאלוהים אוהב אותי שאני באילת,והם בצפון,כך שיש לי זמן לחשוב,ולהיות בשיכול דעת,למרות שאני יודע שאלוהים איתי,כולי תקווה שישאיר אותי שפוי בזמנים כאלה,וכאן זה גם מקום להביע אסירות תודה לחונך שלי,לחבריי,וכמובן לכם קוראים יקרים,על שאתם יכולים לאכיל גם את כאבם של אחרים,תודה לכם.
