../images/Emo29.gif עמית ארז אתמול בצוזאמן, ואטליז בנמל
בחור עסוק, עמית ארז. מספיק להעיף מבט בלוח המודעות השבועי בשביל לראות את שמו מתנוסס בכמה הזדמנויות (סולו, עם רן יורגנסון, אטליז). כשהייתי בהופעה של אטליז בשבוע שעבר אחד מחבריי ציין שזה מאד מעניין לשמוע את עמית מבצע סגנונות כל כך שונים, ואני בהחלט מסכימה איתו. ההבדל בלט עוד יותר בהופעה הכפולה בלבונטין לפני חודש, אבל גם בהפרש של קצת פחות משבוע היה קשה להאמין שמדובר באותו אדם. אני מאד שמחה שהקשבתי להמלצתו של a certain someone והלכתי להופעה בצוזאמן אתמול ולא לזו שתהיה מחר בנמל תל אביב. אני בטוחה שגם זו בנמל תהיה מוצלחת, אבל האווירה בצוזאמן אתמול היתה מושלמת למוזיקה של עמית. כבר ציינתי כמה פעמים שאני לא כל כך אדם של מילים, אבל אתמול לא יכולתי שלא לשקוע בהן. אולי זה היה הבחור שישב לידי על הבר, שהזכיר לי משום מה את אחי הגדול, ושבראש שלי כבר יצרתי סיפורים שלמים על הנסיבות שהביאו אותו להגיע לבד באותו ערב, למלמל בשקט את המילים ולהשפיל את ראשו כלפי מטה שוב ושוב. אולי זו היתה האפלולית הנעימה וליקר התפוחים ששתיתי. אולי היו אלה המאזינים הקשובים, שגם כשהגיעו באיחור חיכו (רובם) להפסקות שבין השירים כדי להיכנס. ואולי היה זה פשוט עמית, עם הקול הנהדר, הנגינה הנהדרת אפילו יותר (הידיד שהיה איתי, ששמע אותו לראשונה אתמול, אמר לי שאם הוא לא היה רואה אותו מול עיניו, הוא מוכן להישבע שיש שם שני גיטריסטים) והמילים שיודעות לפגוע במקומות הנכונים, שלפעמים הם בדיוק הלא-נכונים. ב-myspace המושקע של עמית יש תאריכים להופעות נוספות בעתיד הקרוב - !hamlaza! אטליז on the beach, כמילותיה של לי טריפון, היו הצלחה גם כן. בפעם הקודמת שראיתי אותם היתה לי תחושה שאני אצטרך לראות אותם שוב כדי להנות מהם כמו שצריך. ואכן, למרות התנאים הבעייתיים בנמל תל אביב - זו היתה אחלה הופעה. הקהל הצמוד של הלהקה עשה את שלו והגיע גם לרחבת העץ שמאחורי ג. יפית, ויחד עם הגלים המתנפצים והמטוסים המנמיכים לקראת נחיתה - נוצרה הופעה רעשנית מתמיד, שהסתיימה עם טעם של עוד. הפעם גם אצלי היה טעם כזה, ולא רק לשירים כמו attractive ו-sunshine. בא לי לשמוע אותם שוב, ואני מאד מקווה שהם יופיעו בקרוב במרכז. בדומה לריבוי הסגנונות של עמית ארז שהתייחסתי אליו למעלה, גם בהקשר של אטליז אני מתרשמת מהגיוון הרב. אני לא לגמרי יודעת לשים את האצבע ולקרוא בשמות לשלל הז'אנרים שהם מבצעים, אבל בשתי ההופעות שלהם שיצא לי לראות עד כה הרגשתי שאני רואה הצגה לא פחות משאני שומעת הופעה. וזאת רק בזכות המוזיקה, ללא שום אלמנט בדמות אביזרים, סטנד-אפ או שעשוע אחר. הכל במוזיקה ובתיאטרליות שטבועה בה, וכמובן שליכולת ולסגנון הביצוע של לי טריפון יש חלק גדול בעניין. גם לחבורה המוכשרת הזו יש מייספייס וגם הוא מומלץ בחום (לפחות תקשיבו ל-attractive. אם אפשר - אז 3 פעמים ברצף, לפחות).
בחור עסוק, עמית ארז. מספיק להעיף מבט בלוח המודעות השבועי בשביל לראות את שמו מתנוסס בכמה הזדמנויות (סולו, עם רן יורגנסון, אטליז). כשהייתי בהופעה של אטליז בשבוע שעבר אחד מחבריי ציין שזה מאד מעניין לשמוע את עמית מבצע סגנונות כל כך שונים, ואני בהחלט מסכימה איתו. ההבדל בלט עוד יותר בהופעה הכפולה בלבונטין לפני חודש, אבל גם בהפרש של קצת פחות משבוע היה קשה להאמין שמדובר באותו אדם. אני מאד שמחה שהקשבתי להמלצתו של a certain someone והלכתי להופעה בצוזאמן אתמול ולא לזו שתהיה מחר בנמל תל אביב. אני בטוחה שגם זו בנמל תהיה מוצלחת, אבל האווירה בצוזאמן אתמול היתה מושלמת למוזיקה של עמית. כבר ציינתי כמה פעמים שאני לא כל כך אדם של מילים, אבל אתמול לא יכולתי שלא לשקוע בהן. אולי זה היה הבחור שישב לידי על הבר, שהזכיר לי משום מה את אחי הגדול, ושבראש שלי כבר יצרתי סיפורים שלמים על הנסיבות שהביאו אותו להגיע לבד באותו ערב, למלמל בשקט את המילים ולהשפיל את ראשו כלפי מטה שוב ושוב. אולי זו היתה האפלולית הנעימה וליקר התפוחים ששתיתי. אולי היו אלה המאזינים הקשובים, שגם כשהגיעו באיחור חיכו (רובם) להפסקות שבין השירים כדי להיכנס. ואולי היה זה פשוט עמית, עם הקול הנהדר, הנגינה הנהדרת אפילו יותר (הידיד שהיה איתי, ששמע אותו לראשונה אתמול, אמר לי שאם הוא לא היה רואה אותו מול עיניו, הוא מוכן להישבע שיש שם שני גיטריסטים) והמילים שיודעות לפגוע במקומות הנכונים, שלפעמים הם בדיוק הלא-נכונים. ב-myspace המושקע של עמית יש תאריכים להופעות נוספות בעתיד הקרוב - !hamlaza! אטליז on the beach, כמילותיה של לי טריפון, היו הצלחה גם כן. בפעם הקודמת שראיתי אותם היתה לי תחושה שאני אצטרך לראות אותם שוב כדי להנות מהם כמו שצריך. ואכן, למרות התנאים הבעייתיים בנמל תל אביב - זו היתה אחלה הופעה. הקהל הצמוד של הלהקה עשה את שלו והגיע גם לרחבת העץ שמאחורי ג. יפית, ויחד עם הגלים המתנפצים והמטוסים המנמיכים לקראת נחיתה - נוצרה הופעה רעשנית מתמיד, שהסתיימה עם טעם של עוד. הפעם גם אצלי היה טעם כזה, ולא רק לשירים כמו attractive ו-sunshine. בא לי לשמוע אותם שוב, ואני מאד מקווה שהם יופיעו בקרוב במרכז. בדומה לריבוי הסגנונות של עמית ארז שהתייחסתי אליו למעלה, גם בהקשר של אטליז אני מתרשמת מהגיוון הרב. אני לא לגמרי יודעת לשים את האצבע ולקרוא בשמות לשלל הז'אנרים שהם מבצעים, אבל בשתי ההופעות שלהם שיצא לי לראות עד כה הרגשתי שאני רואה הצגה לא פחות משאני שומעת הופעה. וזאת רק בזכות המוזיקה, ללא שום אלמנט בדמות אביזרים, סטנד-אפ או שעשוע אחר. הכל במוזיקה ובתיאטרליות שטבועה בה, וכמובן שליכולת ולסגנון הביצוע של לי טריפון יש חלק גדול בעניין. גם לחבורה המוכשרת הזו יש מייספייס וגם הוא מומלץ בחום (לפחות תקשיבו ל-attractive. אם אפשר - אז 3 פעמים ברצף, לפחות).