../images/Emo30.gifהסיפור להיום!../images/Emo160.gif
בס"ד חדר בבית מלון זמן רב לפני שנחת מטוס הג'מבו של חברת ''אל על'' בנמל בן גוריון, נוכחו לדעת כל אנשי צוות מחלקת נוסעים, כי סילביה קנט חייבת תמיד להשיג את מבוקשה. 11/06/2005 מאת ד``ר מאיר ויקלר \ עת לחשוב גיליון 70 מאתר "הידברות" ============================================================= במהלך הטיסה הארוכה מיוהנסבורג, דרום אפריקה, ביקשה סילביה שלוש פעמים להחליף את מקום מושבה. הפעם הראשונה הייתה עוד לפני ההמראה. סילביה החליטה שהיא יושבת סמוך מדי למחלקת המעשנים. אחת הדיילות מיהרה לעבור על רשימת הנוסעים, והצליחה למצוא מתנדב שיסכים להחליף את מקומו. הפעם השנייה הייתה פחות משעתיים לאחר מכן, כאשר סילביה עמדה על כך בתוקף, שהיא פשוט אינה מסוגלת להמשיך לשבת מאחורי פעוט עצבני בן שנתיים. דיילת אחרת, פחות נלהבת להושיט עזרה, נקראת לפתור את המשבר, ולבסוף סיימה בהצלחה משא ומתן ממושך להחלפת מקומות. בפעם השלישית בה ביקשה סילביה להחליף את מקומה, היא התלוננה שהמושב סמוך מדי לשירותים. בשלב זה, החליטו אנשי הצוות לסרב לבקשתה. סילביה לא הייתה רגילה לקבל החלטות ללא ערעור, והתייחסה לסירוב כאל הכרזת מלחמה. היא הרימה את קולה, התעקשה לדבר עם הדייל הראשי, ואיימה בסדרת מעשי נקם הכל ללא הואיל. ירידתה של סילביה מן המטוס עוררה תערובת רגשות עזים. אנשי צוות המטוס חשו הקלה עצומה, בראותם אותה עוזבת סוף-סוף את המטוס. אפשר לומר שהם הרגישו התרוממות רוח ממש. לעומתם, חשו חבריה לטיול מאורגן בארץ ישראל – ''שבועיים של טיול חמישה כוכבים'' – חששות כבדים לגבי אופייה של חברתם למסע והשפעתו על חופשתם. לדידם של רוב חברי הקבוצה, היה זה ביקורם הראשון בארץ. משום כך, בחרו בתוכנית שהבטיחה לדאוג לכל צרכיהם: ארוחות, אירוח בבתי מלון, וסיורים מודרכים במהלך השבועיים. הטיול התקיים בחודש טבת, שנת תשל''ה (ינואר, 1975), באמצע חופשת הקיץ של תושבי חצי כדור הארץ הדרומי. רק נוסעים מעטים מקרב ארבעים וארבעה חברי הקבוצה היו יהודים, וסילביה השתייכה לרוב הלא יהודי. רבים מבין התיירים היו זוגות נשואים בגיל העמידה, בשנות החמישים והשישים לחייהם, אך היו אנשים נוספים בקבוצה, בדומה לסילביה, רווקים ורווקות בשנות הארבעים לחייהם. אולם כאשר הגיעו לבית המלון הראשון במסעם, כבר ידעו הכל כי אכן כמו סילביה ביכולת הדיבור שלה ובקולה הרם...בלשון המעטה. *** שלושת ימי הטיול הראשונים הוקדשו לסיורים ולקניות בעיר תל אביב וסביבותיה, והיומיים הבאים חלפו על חברי הקבוצה בחיפה וסביבותיה. עוד שלושה ימים הוקדשו לטיולים ברחבי הגליל, כאשר הקבוצה שבה בכל לילה ללינה בבית המלון בטבריה. לפי לוח הזמנים, הייתה הקבוצה אמורה לבלות את שארית הזמן בירושלים, שם הוזמנו עבורם חדרים במלון המלך שלמה. בעוד האוטובוס מתקרב לירושלים, הפעיל אורי, המדריך הישראלי שלהם, את המיקרופון, ופנה לעבר חברי הקבוצה. ''בעוד זמן קצר, אנו עומדים להיכנס בשערי ירושלים עיר הקודש. למרות ששמה של העיר פירושו ''שלום'', הרי מאז הקמתה, התחוללו סביבה מלחמות רבות, יותר מכל עיר אחרת בדברי ימי העולם. יתרת הטיול שלנו תוקדש לירושלים, וזאת משום שיש בה אתרים רבים שכדאי לראותם: מוזיאונים, מקומות קדושים וחפירות ארכיאולוגיות. לאחר שנסיים את תוכניתו, תבינו בוודאי מדוע שמרנו את ירושלים לסוף- לחלק הטוב ביותר של הטיול. ''תחילה נגיע לבית המלון שלנו, מלון המלך שלמה. לאחר הרישום, נקדיש כשעתיים לפריקת המזוודות, התארגנות ומנוחה קצרה. לאחר מכן, נצא לעיר העתיקה. נבקר בכל האתרים המקודשים בעיר: ברובע הארמני, ברובע הנוצרי, ברובע המוסלמי, ולבסוף, ברובע היהודי המשוחזר. ''השארנו את הביקור ברובע היהודי לסוף, משום שאנו רוצים להגיע לשם בשעת השקיעה, שהיא השעה המעניינת ביותר לפקוד את הכותל המערבי. יהודים דתיים מגיעים לכותל בעת השקיעה להתפלל. בשעה זו, אף מגיעים לרחבת הכותל חתנים וכלות להצטלם ביום חתונתם. ''יש לי עוד הרבה מה לומר על הכותל, אבל אשאיר זאת עד אשר נגיע למקום''. סידני פינק, רואה חשבון בגימלאות, קרא מירכתי האוטובוס: ''אורי, תוכל רק לומר לנו, האם המקום נקרא ''הכותל המערבי'' או ''כותל הדמעות''? אורי שב והפעיל את המיקרופון ונשף לתוכו, כדי לוודאי שהמכשיר אומנם פועל. ''התשובה לשאלתך, מר פינק, היא שהמקום נקרא בשני השמות גם יחד. השם ''הכותל המערבי'' מתייחס לכך שזהו הקיר המערבי שנותר ממערכת המבנים סביב בית המקדש, אותו החריבו הרומאים בשנת 70 למניינם. ואילו השם ''כותל הדמעות'' מתייחס לכך שבמשך קרוב לאלפיים שנה, מגיעים לכאן יהודים לשפוך את ליבם בתפילה ובבכיות''. הלן גולד, סבתא גאה בנכדיה, שלא הפסיקה להראות לכולם את תמונותיהם, הרימה את ידה. ''אורי, אפשר לשאול אותך עוד שאלה אחת, בבקשה?'' ''כמובן, מיסיס גולד'', נעתר אורי באדיבות לבקשתה. ''מדוע באים היהודים אל הכותל המערבי, הרי יש ביכולתם להתפלל בבית כנסת קרוב למקום מגוריהם!'' ''הכותל גם הוא בית כנסת, למרות שאין לו גג. במקום ישנם ארונות קודש ובהם ספרי תורה, סידורים, וכל מה שאפשר למצוא בבית כנסת בדרום אפריקה. אבל אין זו הסיבה המלאה. הר הבית הינו המקום הקדוש ביותר, לפי אמונתנו, והכותל הוא הנקודה הקרובה ביותר אליה מותר לנו לגשת. לפי המסורת, כאן עקד אברהם את יצחק על המזבח, וכאן חלם יעקב אבינו את חלומו המפורסם. בנקודה זו ממש, הקים שלמה המלך את בית המקדש. ''לפי המסורת היהודית, מקום זה הוא שער השמים, שדרכו עולות כל התפילות אל כסא הכבוד. כאשר נגיע לכותל, תוכלו לראות פיסות נייר קטנטנות תחובות בין חרכי האבנים. אלו תפילות ובקשות שנכתבו על ידי אנשים שפקדו את הכותל. לפי המסורת הרווחת בעם, בקשות שנרשמו על פתקים אלה שהוכנסו בין האבנים המקודשות של הכותל, תתקבלנה ברצון. ''קיימים סיפורים רבים, בני ימינו, על יהודים ונוכרים, שתפילותיהם ליד הכותל התקבלו בדרך ניסית''. הלן הנהנה בראשה. ''תודה לך, אורי''. לאחר דקות ספורות, נעצר אוטובוס התיירים ברחבת החנייה המעוגלת, בחזית מלון המלך שלמה. *** שעתיים וחצי לאחר שהקבוצה הגיעה למלון, כבר היו כל התיירים מדרום אפריקה ישובים באוטובוס , כולם, פרט לאחת. אורי הציץ בעצבנות בשעונו ומלמל לעצמו: ''אני חושב שלא תהיה לי ברירה, ואיאלץ שוב להיכנס ולקרוא לה.'' לפני שהספיק לרדת מן האוטובוס, הגיחה סילביה הזועמת מחדר הכניסה של המלון, בעקבותיה צועד מנהל המלון, מנסה בכל כוחותיו לפייסה. ''גברת קנט, אני מצטער מאוד- האמיני לי! אבל כל החדרים תפוסים, ואינני יכול לעזור לך. אנא, תני לנו לפצות אותך בדרך אחרת,'' התחנן המנהל. סילביה הסבה על עקביה הגבוהים, והתייצבה מול המנהל. ''כבר אמרתי לך שהחדר שהקציבו לי איננו מוצא חן בעיני. זה פשוט לא מקובל עלי. הטיול הזה רצוף תקלות, אחת אחרי השנייה, אבל עד עכשיו, לכל הפחות חדרי המלון היו סבירים. אינני מוכנה לכך, בשום פנים ואופן! מובן לך?'' ''כן, כמובן, אני מבין שאת מאוכזבת ואני מצטער מאוד שאינך מרוצה. אבל בשלב זה, פשוט אין לי חדרים אחרים פנויים. אינני יכול להשליך מישהו מחדרו ולאלץ אותו להתחלף איתך. ואינני יכול לתת לך חדר- שאין לי'', ניסה המנהל להסביר בהגיון. ''שמע נא, ''צעקה סילביה, תוך שהיא מנפנפת באצבעה מול פרצופו של המנהל, ''זו הבעיה שלך. אני עומדת על זכותי לקבל חדר אחר, ואני מצפה לקבל את בקשתי. אין לי כל כוונה להישאר בחדרי הנוכחי''.
המשך
בס"ד חדר בבית מלון זמן רב לפני שנחת מטוס הג'מבו של חברת ''אל על'' בנמל בן גוריון, נוכחו לדעת כל אנשי צוות מחלקת נוסעים, כי סילביה קנט חייבת תמיד להשיג את מבוקשה. 11/06/2005 מאת ד``ר מאיר ויקלר \ עת לחשוב גיליון 70 מאתר "הידברות" ============================================================= במהלך הטיסה הארוכה מיוהנסבורג, דרום אפריקה, ביקשה סילביה שלוש פעמים להחליף את מקום מושבה. הפעם הראשונה הייתה עוד לפני ההמראה. סילביה החליטה שהיא יושבת סמוך מדי למחלקת המעשנים. אחת הדיילות מיהרה לעבור על רשימת הנוסעים, והצליחה למצוא מתנדב שיסכים להחליף את מקומו. הפעם השנייה הייתה פחות משעתיים לאחר מכן, כאשר סילביה עמדה על כך בתוקף, שהיא פשוט אינה מסוגלת להמשיך לשבת מאחורי פעוט עצבני בן שנתיים. דיילת אחרת, פחות נלהבת להושיט עזרה, נקראת לפתור את המשבר, ולבסוף סיימה בהצלחה משא ומתן ממושך להחלפת מקומות. בפעם השלישית בה ביקשה סילביה להחליף את מקומה, היא התלוננה שהמושב סמוך מדי לשירותים. בשלב זה, החליטו אנשי הצוות לסרב לבקשתה. סילביה לא הייתה רגילה לקבל החלטות ללא ערעור, והתייחסה לסירוב כאל הכרזת מלחמה. היא הרימה את קולה, התעקשה לדבר עם הדייל הראשי, ואיימה בסדרת מעשי נקם הכל ללא הואיל. ירידתה של סילביה מן המטוס עוררה תערובת רגשות עזים. אנשי צוות המטוס חשו הקלה עצומה, בראותם אותה עוזבת סוף-סוף את המטוס. אפשר לומר שהם הרגישו התרוממות רוח ממש. לעומתם, חשו חבריה לטיול מאורגן בארץ ישראל – ''שבועיים של טיול חמישה כוכבים'' – חששות כבדים לגבי אופייה של חברתם למסע והשפעתו על חופשתם. לדידם של רוב חברי הקבוצה, היה זה ביקורם הראשון בארץ. משום כך, בחרו בתוכנית שהבטיחה לדאוג לכל צרכיהם: ארוחות, אירוח בבתי מלון, וסיורים מודרכים במהלך השבועיים. הטיול התקיים בחודש טבת, שנת תשל''ה (ינואר, 1975), באמצע חופשת הקיץ של תושבי חצי כדור הארץ הדרומי. רק נוסעים מעטים מקרב ארבעים וארבעה חברי הקבוצה היו יהודים, וסילביה השתייכה לרוב הלא יהודי. רבים מבין התיירים היו זוגות נשואים בגיל העמידה, בשנות החמישים והשישים לחייהם, אך היו אנשים נוספים בקבוצה, בדומה לסילביה, רווקים ורווקות בשנות הארבעים לחייהם. אולם כאשר הגיעו לבית המלון הראשון במסעם, כבר ידעו הכל כי אכן כמו סילביה ביכולת הדיבור שלה ובקולה הרם...בלשון המעטה. *** שלושת ימי הטיול הראשונים הוקדשו לסיורים ולקניות בעיר תל אביב וסביבותיה, והיומיים הבאים חלפו על חברי הקבוצה בחיפה וסביבותיה. עוד שלושה ימים הוקדשו לטיולים ברחבי הגליל, כאשר הקבוצה שבה בכל לילה ללינה בבית המלון בטבריה. לפי לוח הזמנים, הייתה הקבוצה אמורה לבלות את שארית הזמן בירושלים, שם הוזמנו עבורם חדרים במלון המלך שלמה. בעוד האוטובוס מתקרב לירושלים, הפעיל אורי, המדריך הישראלי שלהם, את המיקרופון, ופנה לעבר חברי הקבוצה. ''בעוד זמן קצר, אנו עומדים להיכנס בשערי ירושלים עיר הקודש. למרות ששמה של העיר פירושו ''שלום'', הרי מאז הקמתה, התחוללו סביבה מלחמות רבות, יותר מכל עיר אחרת בדברי ימי העולם. יתרת הטיול שלנו תוקדש לירושלים, וזאת משום שיש בה אתרים רבים שכדאי לראותם: מוזיאונים, מקומות קדושים וחפירות ארכיאולוגיות. לאחר שנסיים את תוכניתו, תבינו בוודאי מדוע שמרנו את ירושלים לסוף- לחלק הטוב ביותר של הטיול. ''תחילה נגיע לבית המלון שלנו, מלון המלך שלמה. לאחר הרישום, נקדיש כשעתיים לפריקת המזוודות, התארגנות ומנוחה קצרה. לאחר מכן, נצא לעיר העתיקה. נבקר בכל האתרים המקודשים בעיר: ברובע הארמני, ברובע הנוצרי, ברובע המוסלמי, ולבסוף, ברובע היהודי המשוחזר. ''השארנו את הביקור ברובע היהודי לסוף, משום שאנו רוצים להגיע לשם בשעת השקיעה, שהיא השעה המעניינת ביותר לפקוד את הכותל המערבי. יהודים דתיים מגיעים לכותל בעת השקיעה להתפלל. בשעה זו, אף מגיעים לרחבת הכותל חתנים וכלות להצטלם ביום חתונתם. ''יש לי עוד הרבה מה לומר על הכותל, אבל אשאיר זאת עד אשר נגיע למקום''. סידני פינק, רואה חשבון בגימלאות, קרא מירכתי האוטובוס: ''אורי, תוכל רק לומר לנו, האם המקום נקרא ''הכותל המערבי'' או ''כותל הדמעות''? אורי שב והפעיל את המיקרופון ונשף לתוכו, כדי לוודאי שהמכשיר אומנם פועל. ''התשובה לשאלתך, מר פינק, היא שהמקום נקרא בשני השמות גם יחד. השם ''הכותל המערבי'' מתייחס לכך שזהו הקיר המערבי שנותר ממערכת המבנים סביב בית המקדש, אותו החריבו הרומאים בשנת 70 למניינם. ואילו השם ''כותל הדמעות'' מתייחס לכך שבמשך קרוב לאלפיים שנה, מגיעים לכאן יהודים לשפוך את ליבם בתפילה ובבכיות''. הלן גולד, סבתא גאה בנכדיה, שלא הפסיקה להראות לכולם את תמונותיהם, הרימה את ידה. ''אורי, אפשר לשאול אותך עוד שאלה אחת, בבקשה?'' ''כמובן, מיסיס גולד'', נעתר אורי באדיבות לבקשתה. ''מדוע באים היהודים אל הכותל המערבי, הרי יש ביכולתם להתפלל בבית כנסת קרוב למקום מגוריהם!'' ''הכותל גם הוא בית כנסת, למרות שאין לו גג. במקום ישנם ארונות קודש ובהם ספרי תורה, סידורים, וכל מה שאפשר למצוא בבית כנסת בדרום אפריקה. אבל אין זו הסיבה המלאה. הר הבית הינו המקום הקדוש ביותר, לפי אמונתנו, והכותל הוא הנקודה הקרובה ביותר אליה מותר לנו לגשת. לפי המסורת, כאן עקד אברהם את יצחק על המזבח, וכאן חלם יעקב אבינו את חלומו המפורסם. בנקודה זו ממש, הקים שלמה המלך את בית המקדש. ''לפי המסורת היהודית, מקום זה הוא שער השמים, שדרכו עולות כל התפילות אל כסא הכבוד. כאשר נגיע לכותל, תוכלו לראות פיסות נייר קטנטנות תחובות בין חרכי האבנים. אלו תפילות ובקשות שנכתבו על ידי אנשים שפקדו את הכותל. לפי המסורת הרווחת בעם, בקשות שנרשמו על פתקים אלה שהוכנסו בין האבנים המקודשות של הכותל, תתקבלנה ברצון. ''קיימים סיפורים רבים, בני ימינו, על יהודים ונוכרים, שתפילותיהם ליד הכותל התקבלו בדרך ניסית''. הלן הנהנה בראשה. ''תודה לך, אורי''. לאחר דקות ספורות, נעצר אוטובוס התיירים ברחבת החנייה המעוגלת, בחזית מלון המלך שלמה. *** שעתיים וחצי לאחר שהקבוצה הגיעה למלון, כבר היו כל התיירים מדרום אפריקה ישובים באוטובוס , כולם, פרט לאחת. אורי הציץ בעצבנות בשעונו ומלמל לעצמו: ''אני חושב שלא תהיה לי ברירה, ואיאלץ שוב להיכנס ולקרוא לה.'' לפני שהספיק לרדת מן האוטובוס, הגיחה סילביה הזועמת מחדר הכניסה של המלון, בעקבותיה צועד מנהל המלון, מנסה בכל כוחותיו לפייסה. ''גברת קנט, אני מצטער מאוד- האמיני לי! אבל כל החדרים תפוסים, ואינני יכול לעזור לך. אנא, תני לנו לפצות אותך בדרך אחרת,'' התחנן המנהל. סילביה הסבה על עקביה הגבוהים, והתייצבה מול המנהל. ''כבר אמרתי לך שהחדר שהקציבו לי איננו מוצא חן בעיני. זה פשוט לא מקובל עלי. הטיול הזה רצוף תקלות, אחת אחרי השנייה, אבל עד עכשיו, לכל הפחות חדרי המלון היו סבירים. אינני מוכנה לכך, בשום פנים ואופן! מובן לך?'' ''כן, כמובן, אני מבין שאת מאוכזבת ואני מצטער מאוד שאינך מרוצה. אבל בשלב זה, פשוט אין לי חדרים אחרים פנויים. אינני יכול להשליך מישהו מחדרו ולאלץ אותו להתחלף איתך. ואינני יכול לתת לך חדר- שאין לי'', ניסה המנהל להסביר בהגיון. ''שמע נא, ''צעקה סילביה, תוך שהיא מנפנפת באצבעה מול פרצופו של המנהל, ''זו הבעיה שלך. אני עומדת על זכותי לקבל חדר אחר, ואני מצפה לקבל את בקשתי. אין לי כל כוונה להישאר בחדרי הנוכחי''.
