אפשר להתבאס איתכן קצת?

[ט ו ש ה]

../images/Emo32.gifאפשר להתבאס איתכן קצת?

אני יודעת שאני טיפה "תלושה" מהנושא המרכזי של הפורום, אבל אתן בטח תבינו את ההתבאסות... אני סובלת ממצב רפואי מסויים, שידעתי מראש שעשוי לגרום לי לבעיות בלידה טבעית בכלל, ובטח בלידה ביתית (אם וכאשר זה יהיה רלוונטי) לצערי, מסתבר שיש לי התפרצות (כנראה), ועוד בפעם הקודמת הובהר לי שהתפרצות נוספת מחסלת כמעט לחלוטין את האפשרות ללידה וגינאלית ושולחת אותי לשולחן הניתוחים.... אז נכון, אני עדיין לא בהריון, והרפואה מתקדמת בצעדי ענק, ואולי עד שזה יהיה רלוונטי יהיה כבר פיתרון - הכל נכון, ועדיין, אני מרגישה באסה בסיסית ועמוקה נורא, זה לא הוגן...

 

[טלימה]

../images/Emo24.gif

 

[סטיוויה]

משתתפת בהתבאסות

האם את מנסה לטפל במקביל לשיטות הרגילות בשיטות אלט'? זה יכול לעזור במיוחד בתחום שלך מניעה.אל תחשבי קדימה מידי,תתרכזי במה שקורה עכשיו.

 

[ט ו ש ה]

היי סטיויה

תודה. אני בהחלט נתמכת אלטרנטיבית (במיוחד שהאופציות הסטנדרטיות במקרה שלי הן.. איך נגיד את זה בעדינות? - דפוקות...). הבעיה היא שעברתי עיר, ואני לא יכולה להרשות לעצמי לסוע כל הזמן הלוך ושוב (בטח לא עם הלו"ז הפסיכי של הלימודים), ונורא קשה לי להתחיל מחדש את תהליך החיפוש אחרי מטפל טוב כאן, ואת כל תהליך החפירה וההתעסקות... זה קשה, בעיקר כי זה אומר שצריך להודות שוב שאני לא בריאה, ואני שונאת את זה. ממש באסה גדולה ועצומה. מה שהכי מתסכל שהתמיכה האלטרנטיבית היא מה שהחזיקה אותי עכשיו חמש שנים בלי אף התפרצות, וזה בהחלט מרשים, רק למה עכשיו שוב????? (טושה עסוקה בשאלות קיומיות ומרחמת על עצמה מאד...

)

 

[debby12]

אפשר בהחלט |בהחלט|

יש פורומים סמוכים שבהם הליכה לכיוון ניתוח קיסרי נחשבת סיבה לחגיגה ורבות מהמשתתפות בוחרות בקיסרי אלקטיבי ללא סיבה רפואית. אז מי יבין לליבך אם לא הפורום הזה? אז קודם כל, ישר על החשבון, אני שולחת לך

לעידוד. אני גם יכולה לחלוק איתך שבאסה היא נחלת רבות וטובות.... שאני באופן אישי תכננתי שהלידה הראשונה שלי תהיה לידת בית אבל מצב חירום רפואי שלח אותי היישר ללידת בית חולים סיוטית - וזה עוד קרה במפתיע באמצע הלילה בשבוע 32 ככה שלא הייתי מוכנה נפשית ל"מכה". מאחלת לך שתרגישי טוב וגם שהמצב הרפואי ישתפר. אגב, מי היה זה ש"הבהיר לך" שהאפשרות ללידה וגינלית היא בין אפס לשום דבר? אולי שווה גם להתייעץ עם מיילדת בית שעשויה להציע דיעה שונה? אצלי למשל באופן אישי הצוות הרפואי הבהיר לי שלידה וגינלית "לא באה בחשבון". אבל מכיון ש"יורס טרולי" סירבה לחתום על טופס ההסכמה לניתוח - לא נשארה להם הרבה ברירה. כמובן שאין לי מושג מה הבעיה הרפואית וכו'. רק רוצה להציע שלא תמיד חוות הדעת שתקבלי מרופא/ה קונבציונלי היא תורה מסיני.... <דבי שוב מסיתה למרי אזרחי

> בכל מקרה אני מאוד מאוד מבינה לליבך.

 

[ט ו ש ה]

דבי - תודה ../images/Emo24.gif

אני מזמן כבר לא לוקחת את דברי הרופאים כתורה מסיני, בטח לא לגבי הגוף שלי - שממש לא מציית לשום חוק של הרפואה המודרנית... הבעיה היא אחרת, אני לחלוטין רואה למה לא הגיוני ללדת בלידה וגינאלית במצב בו אני נמצאת.לא בגלל שהרופא אומר ככה, אלא כי מהכרות שלי עם המחלה מדובר לא רק בכאבי תופת אלא גם בסיכון אמיתי מאד לפגיעה בלתי הפיכה בשרירי רצפת האגן, בשרירים הטבעתיים ובשרירי הרחם, (אופטימי, הא?

) ברור שלו הייתי בהריון כרגע, לא הייתי מחליטה דבר בלי להתייעץ עם מיילדת בית, ולנסות למצוא אחת שגם אולי נתקלה במקרה כמו שלי. לשמחתי (נכון לעכשיו) אני לא בהריון, ככה שאני לא צריכה להתמודד עכשיו גם עם השאלה הזאת, ואני יכולה להתמקד בטיפול ובהחלמה (מלאה, אינשאללה). הבעיה היא, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת שלי, זה שמאד מאד מאד קשה לי להודות שאני חולה שוב, חשבתי שזה מאחוריי, ומבחינתי לחזור למקום הזה, זו נסיגה עצומה אחורה, זה לחזור לתקופה מאד לא טובה בחיים שלי, זה לחזור למצב של תסכול וייאוש וכעס והמון כאבים פיזיים ומוגבלות. ולמרות שההתמודדות שלי הייתה מאד טובה If I may says so על עצמי, אני פשוט לא יודעת אם יש לי את כוחות הנפש להתמודדות נוספת. חלק מההתמודדות הטובה שלי בעבר הייתה מתוך המחשבה שזה לעולם לא יקרה שוב...

 

[debby12]

טוב -- לפחות תישארי איתנו? ../images/Emo140.gif

נשמע לי שאת דוגלת בגישה רפואית שהיא בדיוק המיינסטרים פה אבל נדירה-משהו במחוזות אחרים של לקחת אחריות על הבריאות שלך. זו נשמעת כמו בעיה רפואית מורכבת (לתומי חשבתי אולי זה "רק" GBS או משהו כזה). אני מאחלת לך התמודדות טובה עם המצב (גם בו את לא לבד - כל אחת והבגאז' הפרטי שהיא סוחבת איתה) וגם החלמה מהירה.

 

[tonti]

../images/Emo10.gif../images/Emo24.gif

רק יכולה לאחל לך להחלים מהר. גם בלי קשר ללידה. אבל בטח כשתרצי ללדת.

 

[swann]

מה שהיא אמרה ../images/Emo24.gif

 

[ט ו ש ה]

תודה רבה רבה ../images/Emo140.gif

קודם כל - בהחלט נשארת. דבר שני - אין ספק שכל אחת והבגאז' שלה, אני מנסה להתמודד עם שלי כמה שיותר טוב. תודה על האוזן הקשבת, זה עזר...

 

[מבשלת בבטן]

מתוקה, קבלי ../images/Emo24.gif ג-ד-ו-ל!

ממש מצטערת לשמוע...

אבל אני חייבת להציע דווקא כן להתעקש ולנסות לטפל בדרכים שעזרו לך להמנע מהתקף במשך 5 שנים. אני בטוחה שזה מאוד קשה להודות שאת שוב חולה וזה תהליך שאת צריכה לעבור עם עצמך, אבל אולי לא כדאי לתת דברים סתם להסתבך יותר? אולי אם תתפסי את הדברים בשלב של התפרצות התחלתית זה לא יהיה מאוחר להחזיר את הגלגל אחורה? ממש אין לי מושג באיזו מצב מדובר, אני רק יכולה לספר מהנסיון שלי בתחום הטיפולים שלפעמים דווקא הכי טוב לטפל כשזה מתפרץ ו"אקוטי" ולא שזה כבר הופך למצב כרוני קיים (יכול להיות שאני מדברת ממש לא לענין, אני מנסה "לזרוק" לכל הכיוונים). בכל מקרה אני מאחלת לך שתרגישי טוב ותמיד תרגישי חופשי לשתף בתחושות וברגשות שלך

 

[ט ו ש ה]

את מדברת בדיוק לענין...

ואני אפילו בדרך לכתוב לך מסר בנושא, רק שאני לא מספיק מאופסת עכשיו...

- הומיאופטיה עוד לא ניסיתי. אין ספק שצריך להכות בברזל בעודו חם. הענין הוא שרק אתמול הגעתי למסקנה שמה שאני מרגישה הוא לא סתם פרנויה, אלא באמת - בעיה. אני מאד סומכת על תחושות הגוף שלי, ולא מרגישה שאני צריכה לחכות לאישור של הרופא שלי לגבי הממצאים (למרות שלצערי, ברור לי שהוא יאשר אותם, ועוד יותר לצערי - התור שלי אצלו הוא עוד שלושה שבועות ואין לי שום כוונה לחכות עד אז...). זה פשוט קשה, וזה שינוי מחשבתי שאני צריכה להשלים, ומאידך - ברוך לי שאני לא יכולה להתמרח עם הנושא וגם אין לי כוונה להתמרח. רק לנסות ולחשוב טיפה, מה יהיה הפיתרון הטוב ביותר מבחינתי. ..ומהסר בדרך אלייך...

 

[הילהל]

../images/Emo24.gif מבינה ללבך

גם אני לא ממש כותבת, מאז שגיליתי שלא אוכל ללדת בבית (אבל מהצד החיובי - כבר החלטנו על ליווי של דולה. זה גם משהו). אני לא יודעת מה טיב מחלתך, אני יודעת שישנן מחלות שנכנסות לרמיסיה בהריון (דלקות מעיים רוניות למשל, אצלי זה הוכח יפה). אני יודעת שיש מחלות שהרפואה חוששת מהריונות ולידה בהן חשש מאוד לא מוצק (כמו לופוס). אז לא תמיד הכל אבוד, וכמובן שככל שתיטיבי לטפל בעצמך, גדלים סיכוייך לעבור הריון ולידה בבריאות המקסימלית.

 

[michald]

../images/Emo140.gif מצטרפת לאיחולי ההחלמה

ולדברי העידוד. תקופות של שאלות קיומיות מתובלות ברחמים עצמיים, מובילות, לעתים, לתובנות חדשות ולצעד קדימה. הלוואי וזה יהיה גם המצב אצלך! (ובסוף, כמובן, תכנסי להריון ותלדי בדיוק כמו שאת רוצה..

)

 

[כרמית מ.]

../images/Emo24.gif

באמת מבאס - גם ההתפרצות של המחלה, גם זה שאת לא יכולה לעשות מה שאת מאמינה בו. מצטרפת להמלצות לטפל בעצמך בהקדם - וגם לא לקבל כנתון את מה שנאמר. יתכנו גישות שונות, יתכן שעד שתגיעי לשלב הזה, יהיה מידע חדש. שמעת על שיטת IPEC? אולי יכולים לעזור לך.

 

[ט ו ש ה]

תודה רבה לכולכן ../images/Emo24.gif

(ידעתי שיש על מי לסמוך בתחום העידוד...) היום כבר יותר טוב (אני רגועה יותר, מתחילה לברר לגבי טיפולים, קצת פחות בהסטריה). הילהל - שמחה לשמוע שהיה לך ניסיון טוב עם דלקות מיעיים כרוניות - זה משהו מהמשפחה הזאת, וזה בהחלט מעודד. ושוב, המון תודה

 

[ה ל י ל י ת]

מצטערת על השאלה ../images/Emo163.gif

אבל מה זה התפרצות??

 

[ט ו ש ה]

התפרצות

זה בעצם התקף של מחלה כרונית. קחי לדוגמא אנשים שיש להם כיב קיבה - הם מסתובבים עם הכיב כל הזמן, אבל יש זמנים שבהם הוא לא מציק להם בכלל, ויש זמנים (כשהם מתעצבנים מאד, או "שוברים" את הדיאטה שלהם) שבהם הכיב מתחיל לכאוב ולהפריע שוב. בסופו של דבר זה פשוט הופעה מחודשת של סמפטומים לאחר תקופה של הפסקה. מאד מיותר לדעתי...

 

[ה ל י ל י ת]

באמת נשמע מבאס

וכואב. רק בריאות

 

[ט ו ש ה]

תודה ../images/Emo140.gif