ואני חשבתי שגמרנו עם דילמות...
1. דילמה מוסרית קלאסית למיונים לרפואה (יכולים להיות טיעונים בעד ונגד, ללא הכרעה "נכונה" ממשית ומוחלטת). מבחינה רפואית, לא היתה שום מחוייבות של הצוות לשתף את מקס בסוד העניינים. עובדה זו אינה רלוונטית לטיפול או לאופן הטיפול, ולמעשה במקומה יכולה לבוא כל בעיה אישית אחרת שהיא לא מעניינו של הצוות המטפל. הצוות צריך לראות לנגד עיניו את טובת המטופל (האנה, במקרה זה), ולכן האוס חשב שליידע את מקס שהאנה עתידה להיפרד ממנה, דבר שעלול היה לשנות את דעתה בנוגע להשתלה וכך לטרפד את סיכויי החלמתה של האנה, הוא דבר שאין לעשותו. אבל - במהלך הצפייה בפרק התחברתי יותר לגישתה של קמרון. הרגשתי שנעשה פה עוול למקס, לא בשל העובדה שהיא תורמת איבר למישהי שעומדת להיפרד ממנה (כמו שהאוס אמר - זו גישה די אגואיסטית לתרום למישהו רק משום שהוא אוהב אותך), אלא בשל העובדה שלא ניתנה לה הזכות לדעת, ולהחליט כשכל העובדות הובאו בפניה (ייתכן בהחלט שהיתה מחליטה, בתנאים אחרים, לבטל את כל העניין). בסופו של דבר, התברר שדווקא המניפולטיבית היא מקס, שעשתה מה שעשתה כדי לחזק את אחיזתה בהאנה. כל תחושת ה"לא הוגן" שהיתה לי כלפיה אבדה באחת. 2. פורמן וקמרון מייצגים שתי גישות שונות, שלדעתי מעידות על אופי שונה וסוג שונה של אנשים. פורמן מאמין ביחסי עבודה קורקטיים, שמטרתם לאפשר תנאי עבודה תקינים במסגרת סביבת העבודה. כל גילוי חיבה, שחורג מגבולות אלו - מיותר מבחינתו. קמרון היא האנטיתזה לכך. היא מאמינה בהבעת רגשות, בקירבה (כמו שהאוס אומר לה - "אם לא היית מפתחת קשר רגשי עם כל מטופל שנוטה למות..."), ביחסים חמים ואפילו חבריים. התנהגותה במהלך העונה, ואפילו בפרק הנוכחי, מראה כמה היא דוגלת בגישה אמפתית, קרובה, שחורגת מהמחוייב במסגרת התפקיד. שוב, גם כאן אין נכון או לא נכון. ושוב, גם כאן - אני מתחבר יותר לגישתה של קמרון. לדעתי, בהתחשב בעובדה שהאנשים האלו מבלים את רוב שעות יומם יחד, רצוי שישררו ביניהם יחסים טובים, ולא יזיק אם יתחברו אחד עם השני ויכירו אחד את השני לעומק. לדעתי, זה יכול להועיל לשיתוף הפעולה ביניהם, ליצירת אווירה נעימה בסביבת העבודה, ואולי החשוב ביותר - ליכולתם לעזור אחד לשני ולפתור את בעיות המטופלים ביעילות ובמקצועיות מירבית.