../images/Emo32.gif ג'ון מרטין נפטר היום ../images/Emo16.gif
והנה גיאחה היקר סיכם את זה יפה - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3664113,00.html כשביקרתי באירלנד בקיץ האחרון, הכרתי במקרה מוזיקאי מקסים ומוכשר כמו שד בשם ג'יימי. הלכתי לי במדרחוב Grafton במרכז דאבלין, ופתאום קלטתי צלילי גיטרה נעימים. אתם מכירים אותי - לא יכולתי להישאר אדישה, והלכתי בעקבות הצלילים, שם ראיתי את הג'ינג'י החמוד הזה מנגן ושר מכל הנשמה כל מיני קלאסיקות מוכרות לכל העוברים והשבים. משהו שקורה לא מעט באירלנד, ברחוב הזה בפרט (ואפילו ניתן לראות את זה בסרט האירי המצויין Once שאף זכה באוסקר בשנה שעברה לשיר הנושא הטוב ביותר). כמו ילדה טובה עמדתי מולו והקשבתי. אנשים עצרו, הקשיבו, הלכו, התעלמו, רק אני נשארתי למשך חצי שעה. בסוף כשנאלצתי ללכת, ניגשתי אליו לרגע והחמאתי לו מאוד על ההופעה שלו. בהמשך הרחוב נתקלתי בסניף של HMV, מעין ה"צליל" המקומי של אירלנד ובריטניה - הייתי חייבת להיכנס. לא רק העובדה שהם ניגנו ניל יאנג בקולי קולות (להזכירכם, הלכתי להופעה שלו שם כמה ימים לפני כן), אלא כי ידעתי שאני חייבת לחזור עם כמה דיסקים משם. אחרי כמעט חצי שעה של סיבובים סחור-סחור סביב המדפים, קלטתי את ג'יימי עומד שוב באחד המעברים, הפעם עם הגיטרה על הגב. הוא זכר אותי, המצחיקולה שנשארה לאורך כל ההופעה ואפילו צילמה אותו בוידיאו, כיאה לתיירת לתפארת. הוא מחייך ואומר שלום, אני מחזירה וממשיכה בסיבובים. פתאום אחרי כמה דקות הוא מגיע מאחוריי ומגיש לי פתק, ואומר לי שאם אהבתי את ההופעה הוא ישמח אם אני אקשיב לשירים שלו (בהופעונת הקטנה שלו הוא עשה רק קאברים). על הפתק הוא רשם את כתובת המייספייס שלו ואת האימייל. צחקתי ואמרתי לו שנורא רציתי לשאול אותו בהופעה אם יש לו מייספייס אבל לא היה לי נעים להפריע. התחלנו לדבר קצת, הוא שאל אם אני פה בחופשה. סיפרתי לו שכן, שאני מישראל. המשכנו לדבר ואז פתאום עברנו ליד דוכן של אלבומים במבצע, והוא מצביע על אחד מהם. "This one's good" אני מסתכלת שוב, "Which one?" הוא מצביע שוב - תמונה שחור-לבן בגוונים כחלחלים: John Martyn - Solid Air אני מנסה לחשוב אם שמעתי את השם הזה בעבר ואם זה מוכר לי. מרגישה בורה לרגע, מחייכת ואומרת לו, "Cool. I'll take it then" אנחנו נפרדים לשלום, ואני לוקחת את האלבום הזה יחד עם אלבום נוסף שחשקתי בו. בבוקר הראשון כשחזרתי לארץ, הכנסתי את הדיסק הזה למערכת. בהתחלה לא ידעתי איך לאכול אותו. היה בו משהו שידעתי שאני אוהבת, אבל משהו... שונה. ממש שונה. נשמע כמו הופעה של מישהו שלא ממש סגור על עצמו אם הוא פולק, בלוז או סתם נותן בראש. מסקרן אבל דיגדג לי מוזר. פתחתי את המייספייס, הקלדתי את השם של ג'יימי ושלחתי לו בקשת חברות. אחרי כמה ימים, שהוא אישר ושלח לי הודעה נרגשת שזכרתי אותו (ואני בכלל התלהבתי שהוא זכר אותי!), אמרתי לו שבאמת קניתי את האלבום ושלא סתם אמרתי. שידע. ממש ברגעים אלו אני שומעת אותו שוב, ומאוהבת בו לגמרי. כשקראתי בחדשות עליו צץ לי החשק לשמוע אותו שוב. חוץ מהעובדה שהופתעתי שאשכרה הוא מפורסם מספיק בשביל לשים את החדשות בעמוד הראשי של וויינט ושל וואלה, החלטתי לנסות לחקור טיפה עליו, משהו שהייתי אמורה לעשות כבר לפני חצי שנה. מסתבר שהבן אדם היה אחד החברים הכי טובים של ניק דרייק, לא פחות. מסתבר שהאלבום הספציפי הזה יצא שנה לפני מותו של ניק, כששיר הנושא - Solid Air - נכתב בעצם עליו ואליו, כשהוא היה בדכאון בזמן הוצאת פינק מון: I know you, I love you And I could be your friend I could follow you, anywhere Even through solid air You've been stoning it cold You've been living on solid air You've been finding that gold You've been living on solid air I don't know what's going on inside I can tell you that it's hard to hide When you're living on Solid air, solid air You've been getting too deep You've been living on solid air You've been missing your sleep And you've been moving through solid air I don't know what's going on in your mind But I know you don't like what you find When you're moving through Solid air, solid air תקשיבו בעצמכם ותשפטו - http://il.youtube.com/watch?v=kPb1OX8bbeY
והנה גיאחה היקר סיכם את זה יפה - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3664113,00.html כשביקרתי באירלנד בקיץ האחרון, הכרתי במקרה מוזיקאי מקסים ומוכשר כמו שד בשם ג'יימי. הלכתי לי במדרחוב Grafton במרכז דאבלין, ופתאום קלטתי צלילי גיטרה נעימים. אתם מכירים אותי - לא יכולתי להישאר אדישה, והלכתי בעקבות הצלילים, שם ראיתי את הג'ינג'י החמוד הזה מנגן ושר מכל הנשמה כל מיני קלאסיקות מוכרות לכל העוברים והשבים. משהו שקורה לא מעט באירלנד, ברחוב הזה בפרט (ואפילו ניתן לראות את זה בסרט האירי המצויין Once שאף זכה באוסקר בשנה שעברה לשיר הנושא הטוב ביותר). כמו ילדה טובה עמדתי מולו והקשבתי. אנשים עצרו, הקשיבו, הלכו, התעלמו, רק אני נשארתי למשך חצי שעה. בסוף כשנאלצתי ללכת, ניגשתי אליו לרגע והחמאתי לו מאוד על ההופעה שלו. בהמשך הרחוב נתקלתי בסניף של HMV, מעין ה"צליל" המקומי של אירלנד ובריטניה - הייתי חייבת להיכנס. לא רק העובדה שהם ניגנו ניל יאנג בקולי קולות (להזכירכם, הלכתי להופעה שלו שם כמה ימים לפני כן), אלא כי ידעתי שאני חייבת לחזור עם כמה דיסקים משם. אחרי כמעט חצי שעה של סיבובים סחור-סחור סביב המדפים, קלטתי את ג'יימי עומד שוב באחד המעברים, הפעם עם הגיטרה על הגב. הוא זכר אותי, המצחיקולה שנשארה לאורך כל ההופעה ואפילו צילמה אותו בוידיאו, כיאה לתיירת לתפארת. הוא מחייך ואומר שלום, אני מחזירה וממשיכה בסיבובים. פתאום אחרי כמה דקות הוא מגיע מאחוריי ומגיש לי פתק, ואומר לי שאם אהבתי את ההופעה הוא ישמח אם אני אקשיב לשירים שלו (בהופעונת הקטנה שלו הוא עשה רק קאברים). על הפתק הוא רשם את כתובת המייספייס שלו ואת האימייל. צחקתי ואמרתי לו שנורא רציתי לשאול אותו בהופעה אם יש לו מייספייס אבל לא היה לי נעים להפריע. התחלנו לדבר קצת, הוא שאל אם אני פה בחופשה. סיפרתי לו שכן, שאני מישראל. המשכנו לדבר ואז פתאום עברנו ליד דוכן של אלבומים במבצע, והוא מצביע על אחד מהם. "This one's good" אני מסתכלת שוב, "Which one?" הוא מצביע שוב - תמונה שחור-לבן בגוונים כחלחלים: John Martyn - Solid Air אני מנסה לחשוב אם שמעתי את השם הזה בעבר ואם זה מוכר לי. מרגישה בורה לרגע, מחייכת ואומרת לו, "Cool. I'll take it then" אנחנו נפרדים לשלום, ואני לוקחת את האלבום הזה יחד עם אלבום נוסף שחשקתי בו. בבוקר הראשון כשחזרתי לארץ, הכנסתי את הדיסק הזה למערכת. בהתחלה לא ידעתי איך לאכול אותו. היה בו משהו שידעתי שאני אוהבת, אבל משהו... שונה. ממש שונה. נשמע כמו הופעה של מישהו שלא ממש סגור על עצמו אם הוא פולק, בלוז או סתם נותן בראש. מסקרן אבל דיגדג לי מוזר. פתחתי את המייספייס, הקלדתי את השם של ג'יימי ושלחתי לו בקשת חברות. אחרי כמה ימים, שהוא אישר ושלח לי הודעה נרגשת שזכרתי אותו (ואני בכלל התלהבתי שהוא זכר אותי!), אמרתי לו שבאמת קניתי את האלבום ושלא סתם אמרתי. שידע. ממש ברגעים אלו אני שומעת אותו שוב, ומאוהבת בו לגמרי. כשקראתי בחדשות עליו צץ לי החשק לשמוע אותו שוב. חוץ מהעובדה שהופתעתי שאשכרה הוא מפורסם מספיק בשביל לשים את החדשות בעמוד הראשי של וויינט ושל וואלה, החלטתי לנסות לחקור טיפה עליו, משהו שהייתי אמורה לעשות כבר לפני חצי שנה. מסתבר שהבן אדם היה אחד החברים הכי טובים של ניק דרייק, לא פחות. מסתבר שהאלבום הספציפי הזה יצא שנה לפני מותו של ניק, כששיר הנושא - Solid Air - נכתב בעצם עליו ואליו, כשהוא היה בדכאון בזמן הוצאת פינק מון: I know you, I love you And I could be your friend I could follow you, anywhere Even through solid air You've been stoning it cold You've been living on solid air You've been finding that gold You've been living on solid air I don't know what's going on inside I can tell you that it's hard to hide When you're living on Solid air, solid air You've been getting too deep You've been living on solid air You've been missing your sleep And you've been moving through solid air I don't know what's going on in your mind But I know you don't like what you find When you're moving through Solid air, solid air תקשיבו בעצמכם ותשפטו - http://il.youtube.com/watch?v=kPb1OX8bbeY
