סבתא כבדת שמיעה ולכן,
מלמלנו חצי הגדה והיא חייכה, בערך ככה: הקיטש הוא כידוע ערך אסתטי מגונה (לא מהות המתקיימת באובייקט), ערוץ ייחודי להשלכת תשלובת הערכים האסתטיים פוליטיים של הקורא על אובייקטים נתונים בסביבה סמוכה, בתקווה לייצר יעילות מקסימלית )הנהרה קצרה ואפקטיבית לריבוי הדימויים( בדרך לשיפוט אסתטי, המרגיע באחת את מירב מערכות העצבים המתוחות לעד - צורת שיפוט היוצרת היזון חוזר/מתגמל, המנומק ע"י היוקרה שבמתן השיפוט, לאדוות הפרסטיג'ה, המוקרנת סימולטנית בחזרה. בין ההצעות המגוונות במחקר הספרות לקיבוע הקיטש הציע ת. קולקה את הפרמטרים הבאים, אשר אמורים לתפקד כתנאי מספיק להסדרת המושג: א. קיטש מתאר אובייקטים או נושאים, הנחשבים בד"כ יפים או טעונים מבחינה רגשית במידה רבה. ב. האובייקטים והנושאים המתוארים באמצעות קיטש ניתנים לזיהוי באופן מיידי, וללא מאמץ. ג. קיטש אינו מעשיר באופן מהותי את האסוציאציות שלנו לגבי אובייקטים או הנושאים שהוא מתאר. אך מה שמעניין אותנו בהקשר זה, הוא כוח המשיכה העצום של הקיטש (בין כמהות ובין כנורמה אסתטית עם היסטוריה פרטית) עבור הפוסט¬מודרניזםם, אשר אחד מסימניו המובהקים והבדוקים הוא, בין השאר, "קיטשיזציה" של האובייקט האסתטי למטרות שאינן פארודיות בהכרח, תוך טשטוש הגבולות בין קאנון לאנטי-קאנון, ו/או אדפטציה של אלמנטים מן הלא-קאנון ע"י הספרות הקאנונית. (שירשור הרפרטואר האמנותי, הקלאסי, מלמעלה למטה, כהאצלה, כפי שהציעו התיאורטיקנים הפורמליסטים - מן התרבות העילית לתרבות ההמונים / מהקאנון ללא -קאנון מתערער). יש הרואים באדפטציה של "הספרות היפה" (במאות הקודמות), חלקים מן הספרות העממית תוך הגבהתה, תופעה דומה, אך אני סבור שיש בכך משום התעלמות מן הקונטקסט הכללי - התעלמות מאופן האימוץ (לא רק כיוון האימוץ); אימוץ, שנעשה בד"כ לצרכים פוליטיים אידאולוגיים פאתטיים מעיקרם. הצבעה על איכות זו חסרה, מתוך הצורך לזהות עפ"י גישה זאת, תופעות דומות באופן טיפולוגי בלבד, תוך ניתוקן מן ההקשר ההיסטורי/דינמי, אם גם נכון הוא, שאין קונטקסט פרשני/בלעדי אחד, להבנת תופעות. רק שלא ידענו מה מלמלנו.. שלב האוכל מעולם לא נראה קרוב יותר. [נשפכה לי לימונדה על המפשעה והכנסתי את המרפק שלי אל תוך הכלים המוזרים של אמא, אשר הכילו נרות (ולא, אין בכוונתי לפמוטים)]. שמועות מעידות על כך שסבתא חשישניקית, ובשמה האמנותי- סבתא אסתר (היא ציירת ומעשנת כ98679 סיגריות בשעה), הכניסה סמים קלים לקניידלך (סוג של סכסוך אשכנזי עתיק יומין,"לא יהיה קניידלך על שולחן החג שלי!", או סתם רצון להרדים את כולנו ולהשתלט על כל קטעי ההקראה בהגדה). חלק ב' יבוא בהמשך, אם לא ארדם על החריימה, כתוצאה מסימום יתר. פאן פאן.
