../images/Emo32.gif היום בגן ../images/Emo42.gif
היום הייתי בגן שאני מלמדת קפוארה, והייתי עדה לאחת השיחות הכי מצחיקות ששמעתי אי פעם. נגמר השיעור, הילדים יוצאים לחצר. נשארו איתי בחדר שלושה ילדים: אמיתי - שקט ויושב בצד עם איזה ספר. עידו - עומד באמצע החדר אלי - ילדה ממש קטנה שאני עוזרת לה לשים נעליים. חשוב לדעת לצורך הסיפור שהיא עוד לא ממש מדברת, רק מילה פה מילה שם, אבל בהחלט מבינה, ובעיקר טובה בלחזור על מה שאחרים אומרים. וככה זה מתחיל: עידו: אני שפן אלי: אני שפן עידו: לא, אני שפן אלי: לא, אני שפן עידו (מתחיל להיות מתוסכל): לאאאא, אני שפן! אלי (בקול חזק יותר): לא אני שפן! אני מנסה לפשר: עידו, אפשר שתהיו שניכם שפנים עידו: לא. אני שפן אלי: אני שפן עידו: אני שפן אלי (צועקת): אני שפן (אני לא סתם מוסיפה חזרות, זה באמת המשיך ככה לנצח) ככה עוד כמה פעמים ונסיונות פשרה כושלים מצידי ועידו מבין שצריך להראות שהוא רציני. עידו: את קקה, אני שפן אלי (צועקת חזרה אליו): אתה קקה, אני שפן עידו: את קקה! אני שפן! אלי: אתה קקה!!! אני שפן!!! עידו (בקול נכאים): את קקה! אני שפן אלי: אני לא קקה, אתה קקה! אני שפן!!! פתאום, מפינת החדר, הילד השלישי: גם אני שפן עידו ממש נהיה מתוסכל מהמצב שככה כולם שפנים ואין לו שום מילה בעניין עידו (בקול הכי מתוסכל ואומלל בעולם): לאאאאאאאאאאא!!! אני שפן!!!!! אלי: אני שפן!! אמיתי: גם אני שפן! עידו (מתבלבל מרוב תסכול): אני קקה!! עוצר וחושב שניה... ומתקן: אתה קקה!!!! אני שפן וככה זה המשיך עוד כמה פעמים ואני ממש מתאפקת לא לצחוק ומנסה להראות אמפתיה למצב ואז אלי בצעד בוגר להפליא, קמה מהרצפה ואמרה לעידו: אני ארנב ואז אמיתי אמר: גם אני ארנב ועידו אמר: ואני שפן ושלושתם היו מרוצים ויצאו לחצר.
היום הייתי בגן שאני מלמדת קפוארה, והייתי עדה לאחת השיחות הכי מצחיקות ששמעתי אי פעם. נגמר השיעור, הילדים יוצאים לחצר. נשארו איתי בחדר שלושה ילדים: אמיתי - שקט ויושב בצד עם איזה ספר. עידו - עומד באמצע החדר אלי - ילדה ממש קטנה שאני עוזרת לה לשים נעליים. חשוב לדעת לצורך הסיפור שהיא עוד לא ממש מדברת, רק מילה פה מילה שם, אבל בהחלט מבינה, ובעיקר טובה בלחזור על מה שאחרים אומרים. וככה זה מתחיל: עידו: אני שפן אלי: אני שפן עידו: לא, אני שפן אלי: לא, אני שפן עידו (מתחיל להיות מתוסכל): לאאאא, אני שפן! אלי (בקול חזק יותר): לא אני שפן! אני מנסה לפשר: עידו, אפשר שתהיו שניכם שפנים עידו: לא. אני שפן אלי: אני שפן עידו: אני שפן אלי (צועקת): אני שפן (אני לא סתם מוסיפה חזרות, זה באמת המשיך ככה לנצח) ככה עוד כמה פעמים ונסיונות פשרה כושלים מצידי ועידו מבין שצריך להראות שהוא רציני. עידו: את קקה, אני שפן אלי (צועקת חזרה אליו): אתה קקה, אני שפן עידו: את קקה! אני שפן! אלי: אתה קקה!!! אני שפן!!! עידו (בקול נכאים): את קקה! אני שפן אלי: אני לא קקה, אתה קקה! אני שפן!!! פתאום, מפינת החדר, הילד השלישי: גם אני שפן עידו ממש נהיה מתוסכל מהמצב שככה כולם שפנים ואין לו שום מילה בעניין עידו (בקול הכי מתוסכל ואומלל בעולם): לאאאאאאאאאאא!!! אני שפן!!!!! אלי: אני שפן!! אמיתי: גם אני שפן! עידו (מתבלבל מרוב תסכול): אני קקה!! עוצר וחושב שניה... ומתקן: אתה קקה!!!! אני שפן וככה זה המשיך עוד כמה פעמים ואני ממש מתאפקת לא לצחוק ומנסה להראות אמפתיה למצב ואז אלי בצעד בוגר להפליא, קמה מהרצפה ואמרה לעידו: אני ארנב ואז אמיתי אמר: גם אני ארנב ועידו אמר: ואני שפן ושלושתם היו מרוצים ויצאו לחצר.