יונה לבנה 1
New member
../images/Emo32.gifהמלצה לקריאה,ארוך,סבלנות
בחיפושיי אחרי פתרון "חידת החיים" במסגרת תוכניתנו "חפש אתר וגע באושר",מצאתי קטע מעולה ובינוני השווה קריאה מעמיקה והתייחסות,והריני מגישה אותו לחברי היקרים בתקווה לבינוניות יציבה בונה ומאושרת. . בינוניות-מילה מפחידה?" מאת יואב ברנזון לרבים יש רתיעה ופחד מהמילה "בינוניות". מדוע? משום שלכאורה מחנכים אותנו להצטיינות בכל תחום, גם בתחום האהבה וגם בתחומים אחרים כמו קרייירה, סטטוס, הופעה וחיצוניות. אבל למרות הקונוטציה השלילית המילה בינוניות היא דווקא מילה ברוכה וחיובית - בכל תחום. במיוחד בתחום האהבה. פרוייקט מיוחד על המשמעות האמיתית של המילה "בינוניות". מוגש כחומר למחשבה... מה ההבדל בין בינוניות למצוינות? מצוינות היא הישגיות ובולטות בתחום מסוים על חשבון שאר התחומים. בינוניות היא השגיות במגוון רחב של תחומים. מצוינות היא חתירה לעתים אפילו אובססיבית אחרי הצלחה והכרה ואילו בינוניות היא החלטה מודעת שלא להשתתף בתחרות ולא להפוך את החיים למרוץ. מצוינות היא חוסר המוכנות להרפות מעצמנו ודרישה עצמית בלתי מתפשרת לעוד ועוד תוצאות ואילו בינוניות קשורה בקבלה עצמית, בהרפיה, בלחיות את החיים הפשוטים במקום להיות עסוקים בדרך שבה החיים שלנו נראים בעיני אחרים. כיצד מצוינות מתבטאת בתחום האהבה? בעידן כל כך הישגי גם האהבה הפכה מזמן לסוג של שדה מצוינות. אנשים מחפשים את "האהבה האולטימטיבית" שלהם. הם מחפשים לא פחות ולא יותר אלא את "האושר" הנשגב והגבוה ביותר. הם מחפשים את הפרטנר ה"מושלם" ביותר - כל אלה הן שאיפות הנובעות מהצורך להגיע למצב של מצוינות באהבה. אבל אם מתבוננים לרגע בחיים האמיתיים - מבינים שאהבה אינה השגיות ולא זה הדבר החשוב בה. "אושר", "אהבה אולטימטיבית", "בן זוג מושלם" - כל אלה הם מטרות חמקמקות וקשות ביותר להשגה. האושר חולף, ההתאהבות מתאיידת תוך זמן קצר, בן הזוג האולטימטיבי והמושלם מגלה את פרצופו האמיתי עד מהרה - ומה נשאר לנו מכל הפנטזיות הללו? ברוב המקרים מעט מאוד הנאה ושמחה, והרבה מאוד כאב, אכזבה, תסכול וריקנות. מה משמעות הבחירה בין בינוניות למצוינות? מי שבוחר במצוינות כמעט בהכרח מביא את עצמו למצבים הבאים: 1) לא נשאר לו כוח ואנרגיה להשקיע במערכת זוגית בעלת נפח ועומק, משום שאת מרבית האנרגיה שלו הוא מוציא על תחום חיים מסוים (קריירה והצלחה אישית, חיצוניות והופעה, חיפוש אחר הפרטנר האידיאלי שאינו קיים וכיו"ב). 2) הציפיות שלו מזוגיות ואהבה הן מרקיעות שחקים, וכך גם גודל האכזבה שלו בכל פעם שהוא מניח לפנטזיה ויורד אל קרקע המציאות הפשוטה והאמיתית. 3) מתקשים מאוד לנהל מערכות יחסים ממושכות משום שבדרך כלל הם נזרקים לאחד משני הקצוות הבאים: העצמאות המפותחת שלהם יתר על המידה מאיימת על הפרטנר שלהם או שהם מגלים תלותיות מוגזמת בבן הזוג שלהם. 4) ריקנות היא מילת המפתח של אנשים מצטיינים. הריקנות, אגב, היא זו הדוחפת אותם למטרות בומבסטיות וגדולות, משום שללא מטרה או כיוון הם מגלים לפתע ריקנות אדירה בתוכם. חלק מהדחף להצטיינות נובע מדימוי עצמי נמוך, משעמום פנימי ומנתק רגשי שאינו מאפשר להרגיש מלאים ושמחים סתם כך אלא מחייב אותם למלא את עצמם כל הזמן בהישגים וב"הוכחות" חד-משמעיות כדי להרגיש טוב לזמן קצר. 5) רוב האנשים המצטיינים הם אנשים בעלי נכות נפשית משולשת - אין להם יכולת לבטא בצורה מלאה את הצד הנשי" שלהם, הם בדרך כלל ביקורתיים ולא מאושרים מבפנים (דכאוניים מבפנים ובאקסטזה מבחוץ) והם בעלי יכולת ניהול גרועה של יחסים זוגיים רגשיים. לעומת זאת, מי שבוחר בבינוניות מאפשר לעצמו כמה דברים חשובים: 1) יש לו זמן להשקיע בזוגיות משום שהוא אינו מרכז את כל האנרגיות שלו במקום אחד או במטרה אחת שבה הוא חייב להוכיח את עצמו מעל לכולם. הבוחר בבינוני הוא זה המחלק את האנרגיה שלו, כמו לחלק את הביצים לא בסל אחד אלא בכמה סלים. זו הסיבה שהבינוני דווקא הוא שבטווח הארוך מגיע להישגים יפים במגוון התחומים של החיים - עבודה, משפחה, בית, חברים, הנאות חיים והורים. המצטיינים מובילים בתחום אחד אבל סוחבים מאחוריהם רשימה ארוכה של פיגורים ותסכולים בתחומים אחרים. 2) הציפיות של הבינוני מזוגיות ואהבה אינן גבוהות אלא ריאליות. כתוצאה מכך הוא אינו מסתובב בתחושת תסכול והחמצה מתמדת, וגם אינו מחפש באובססיביות אחר הפרטנר המושלם. הוא חי את החיים המציאותיים, על הטוב והיפה שבהם, ועל הקושי והתמודדות שבהם. הוא לא חי בפנטזיה, ולכן הוא אינו כבול לדרישות הפנטזיה הבלתי מציאותית. 3) יודעים היטב לנהל מערכות יחסים ממושכות משום שהבינוניות שלהם מאפשרת להם להיות שחקני קבוצה נהדרים, ללא אגו מפותח מדי וללא רגישויות גדולות מדי. הם מאוזנים מבחינת היכולת שלהם לווסת בין עצמאות לתלותיות, ולכן ההצלחה שלהם במערכות יחסים היא גבוהה. 4) אין להם ריקנות פנימית. אין להם גם שאיפות בומבסטיות. במקום זאת יש להם חיים מלאים, עשירים, מלאי רגעים קטנים של אושר, והרבה עבודה קשה. הם אינם באים בטענות לחיים אלא חיים את החיים כפי שהם. העשייה, ההתאמצות וההשתדלות מביאים להם שמחת חיים פשוטה ואוטנטית ששואבת את כוחה מענווה אמיתית, ציפיות נמוכות ומוכנות להתאמץ ולתת. 5) הבינוניים הם אנשים שלא מפחדים להרפות ולהיות גם "נשיים" ורכים (כי הם אינם נמצאים במרדף מטורף אחר הפוזה ואחר התדמית המצליחה). הם מאושרים ממה שיש להם משום שהם אינם דורשים מעצמם כל העת להשיג את הטוב ביותר. הם אינם אנשים ביקורתיים ותובעניים מטיבם, ויש להם יכולת טובה מאוד לניהול רגשי של קשרים אנושיים (שוב, בגלל שהם אינם סנובים ואינם בפוזה אלא הם ישירים, אמיתיים ורגשיים). לסיכום, ההבדל בין המצטיין לבינוני הוא שהמצטיין חי חיים ללא גבולות ואילו הבינוני חי את החיים בתוך הגבולות. המצטיין דוחף את הגבול כל הזמן קדימה, ולכן הוא דן את עצמו לחיי חופש מצד אחד, אבל לחיים של בדידות מצד שני. הבינוני מקבל עליו את המסגרות ואת הגבולות, ולומד לחיות בתוכם. הוא חי חיים בטוחים, חמים, חברתיים ומשפחתיים יותר, כי יש לו את הגבולות שמהם הוא לא יוצא. המצטיין מתנחם בכך שהוא "מיוחד" וייחודי. הבינוני מתרפק על משפחתו ועל חייו החברתיים. המצטיין מחפש כל חייו את הבלתי אפשרי. הבינוני חי כל חייו באפשרי בלבד. כל אחד מהם עושה את הבחירה שלו, אבל במבחן החיים הגדול הבינוני הוא זה שמנצח בטווח הארוך, ואילו המצטיין חי מהפסגה אל התהום, מהאקסטזה אל הדיכאון, מהזוהר אל הבדידות הקשה, מ"ההצלחה" החיצונית אל הכישלון האישי והשקר העצמי. ומה אתם ? האם גם אתם בחרתם בדרך ההצטיינות או בדרך הבינוניות?
בחיפושיי אחרי פתרון "חידת החיים" במסגרת תוכניתנו "חפש אתר וגע באושר",מצאתי קטע מעולה ובינוני השווה קריאה מעמיקה והתייחסות,והריני מגישה אותו לחברי היקרים בתקווה לבינוניות יציבה בונה ומאושרת. . בינוניות-מילה מפחידה?" מאת יואב ברנזון לרבים יש רתיעה ופחד מהמילה "בינוניות". מדוע? משום שלכאורה מחנכים אותנו להצטיינות בכל תחום, גם בתחום האהבה וגם בתחומים אחרים כמו קרייירה, סטטוס, הופעה וחיצוניות. אבל למרות הקונוטציה השלילית המילה בינוניות היא דווקא מילה ברוכה וחיובית - בכל תחום. במיוחד בתחום האהבה. פרוייקט מיוחד על המשמעות האמיתית של המילה "בינוניות". מוגש כחומר למחשבה... מה ההבדל בין בינוניות למצוינות? מצוינות היא הישגיות ובולטות בתחום מסוים על חשבון שאר התחומים. בינוניות היא השגיות במגוון רחב של תחומים. מצוינות היא חתירה לעתים אפילו אובססיבית אחרי הצלחה והכרה ואילו בינוניות היא החלטה מודעת שלא להשתתף בתחרות ולא להפוך את החיים למרוץ. מצוינות היא חוסר המוכנות להרפות מעצמנו ודרישה עצמית בלתי מתפשרת לעוד ועוד תוצאות ואילו בינוניות קשורה בקבלה עצמית, בהרפיה, בלחיות את החיים הפשוטים במקום להיות עסוקים בדרך שבה החיים שלנו נראים בעיני אחרים. כיצד מצוינות מתבטאת בתחום האהבה? בעידן כל כך הישגי גם האהבה הפכה מזמן לסוג של שדה מצוינות. אנשים מחפשים את "האהבה האולטימטיבית" שלהם. הם מחפשים לא פחות ולא יותר אלא את "האושר" הנשגב והגבוה ביותר. הם מחפשים את הפרטנר ה"מושלם" ביותר - כל אלה הן שאיפות הנובעות מהצורך להגיע למצב של מצוינות באהבה. אבל אם מתבוננים לרגע בחיים האמיתיים - מבינים שאהבה אינה השגיות ולא זה הדבר החשוב בה. "אושר", "אהבה אולטימטיבית", "בן זוג מושלם" - כל אלה הם מטרות חמקמקות וקשות ביותר להשגה. האושר חולף, ההתאהבות מתאיידת תוך זמן קצר, בן הזוג האולטימטיבי והמושלם מגלה את פרצופו האמיתי עד מהרה - ומה נשאר לנו מכל הפנטזיות הללו? ברוב המקרים מעט מאוד הנאה ושמחה, והרבה מאוד כאב, אכזבה, תסכול וריקנות. מה משמעות הבחירה בין בינוניות למצוינות? מי שבוחר במצוינות כמעט בהכרח מביא את עצמו למצבים הבאים: 1) לא נשאר לו כוח ואנרגיה להשקיע במערכת זוגית בעלת נפח ועומק, משום שאת מרבית האנרגיה שלו הוא מוציא על תחום חיים מסוים (קריירה והצלחה אישית, חיצוניות והופעה, חיפוש אחר הפרטנר האידיאלי שאינו קיים וכיו"ב). 2) הציפיות שלו מזוגיות ואהבה הן מרקיעות שחקים, וכך גם גודל האכזבה שלו בכל פעם שהוא מניח לפנטזיה ויורד אל קרקע המציאות הפשוטה והאמיתית. 3) מתקשים מאוד לנהל מערכות יחסים ממושכות משום שבדרך כלל הם נזרקים לאחד משני הקצוות הבאים: העצמאות המפותחת שלהם יתר על המידה מאיימת על הפרטנר שלהם או שהם מגלים תלותיות מוגזמת בבן הזוג שלהם. 4) ריקנות היא מילת המפתח של אנשים מצטיינים. הריקנות, אגב, היא זו הדוחפת אותם למטרות בומבסטיות וגדולות, משום שללא מטרה או כיוון הם מגלים לפתע ריקנות אדירה בתוכם. חלק מהדחף להצטיינות נובע מדימוי עצמי נמוך, משעמום פנימי ומנתק רגשי שאינו מאפשר להרגיש מלאים ושמחים סתם כך אלא מחייב אותם למלא את עצמם כל הזמן בהישגים וב"הוכחות" חד-משמעיות כדי להרגיש טוב לזמן קצר. 5) רוב האנשים המצטיינים הם אנשים בעלי נכות נפשית משולשת - אין להם יכולת לבטא בצורה מלאה את הצד הנשי" שלהם, הם בדרך כלל ביקורתיים ולא מאושרים מבפנים (דכאוניים מבפנים ובאקסטזה מבחוץ) והם בעלי יכולת ניהול גרועה של יחסים זוגיים רגשיים. לעומת זאת, מי שבוחר בבינוניות מאפשר לעצמו כמה דברים חשובים: 1) יש לו זמן להשקיע בזוגיות משום שהוא אינו מרכז את כל האנרגיות שלו במקום אחד או במטרה אחת שבה הוא חייב להוכיח את עצמו מעל לכולם. הבוחר בבינוני הוא זה המחלק את האנרגיה שלו, כמו לחלק את הביצים לא בסל אחד אלא בכמה סלים. זו הסיבה שהבינוני דווקא הוא שבטווח הארוך מגיע להישגים יפים במגוון התחומים של החיים - עבודה, משפחה, בית, חברים, הנאות חיים והורים. המצטיינים מובילים בתחום אחד אבל סוחבים מאחוריהם רשימה ארוכה של פיגורים ותסכולים בתחומים אחרים. 2) הציפיות של הבינוני מזוגיות ואהבה אינן גבוהות אלא ריאליות. כתוצאה מכך הוא אינו מסתובב בתחושת תסכול והחמצה מתמדת, וגם אינו מחפש באובססיביות אחר הפרטנר המושלם. הוא חי את החיים המציאותיים, על הטוב והיפה שבהם, ועל הקושי והתמודדות שבהם. הוא לא חי בפנטזיה, ולכן הוא אינו כבול לדרישות הפנטזיה הבלתי מציאותית. 3) יודעים היטב לנהל מערכות יחסים ממושכות משום שהבינוניות שלהם מאפשרת להם להיות שחקני קבוצה נהדרים, ללא אגו מפותח מדי וללא רגישויות גדולות מדי. הם מאוזנים מבחינת היכולת שלהם לווסת בין עצמאות לתלותיות, ולכן ההצלחה שלהם במערכות יחסים היא גבוהה. 4) אין להם ריקנות פנימית. אין להם גם שאיפות בומבסטיות. במקום זאת יש להם חיים מלאים, עשירים, מלאי רגעים קטנים של אושר, והרבה עבודה קשה. הם אינם באים בטענות לחיים אלא חיים את החיים כפי שהם. העשייה, ההתאמצות וההשתדלות מביאים להם שמחת חיים פשוטה ואוטנטית ששואבת את כוחה מענווה אמיתית, ציפיות נמוכות ומוכנות להתאמץ ולתת. 5) הבינוניים הם אנשים שלא מפחדים להרפות ולהיות גם "נשיים" ורכים (כי הם אינם נמצאים במרדף מטורף אחר הפוזה ואחר התדמית המצליחה). הם מאושרים ממה שיש להם משום שהם אינם דורשים מעצמם כל העת להשיג את הטוב ביותר. הם אינם אנשים ביקורתיים ותובעניים מטיבם, ויש להם יכולת טובה מאוד לניהול רגשי של קשרים אנושיים (שוב, בגלל שהם אינם סנובים ואינם בפוזה אלא הם ישירים, אמיתיים ורגשיים). לסיכום, ההבדל בין המצטיין לבינוני הוא שהמצטיין חי חיים ללא גבולות ואילו הבינוני חי את החיים בתוך הגבולות. המצטיין דוחף את הגבול כל הזמן קדימה, ולכן הוא דן את עצמו לחיי חופש מצד אחד, אבל לחיים של בדידות מצד שני. הבינוני מקבל עליו את המסגרות ואת הגבולות, ולומד לחיות בתוכם. הוא חי חיים בטוחים, חמים, חברתיים ומשפחתיים יותר, כי יש לו את הגבולות שמהם הוא לא יוצא. המצטיין מתנחם בכך שהוא "מיוחד" וייחודי. הבינוני מתרפק על משפחתו ועל חייו החברתיים. המצטיין מחפש כל חייו את הבלתי אפשרי. הבינוני חי כל חייו באפשרי בלבד. כל אחד מהם עושה את הבחירה שלו, אבל במבחן החיים הגדול הבינוני הוא זה שמנצח בטווח הארוך, ואילו המצטיין חי מהפסגה אל התהום, מהאקסטזה אל הדיכאון, מהזוהר אל הבדידות הקשה, מ"ההצלחה" החיצונית אל הכישלון האישי והשקר העצמי. ומה אתם ? האם גם אתם בחרתם בדרך ההצטיינות או בדרך הבינוניות?