האמת ששלחו לי מייל לפני כמה ימים
וזה אומר הכי טוב מה אני מרגיש מאת דניס מילר הפלשתינאים רוצים מדינה משלהם. אבל יש רק דבר אחד בקשר לזה : אין דבר כזה פלשתינאים. זו מילה שהומצאה. מדינת ישראל נקראה פלשתינה כבר לפני אלפיים שנה. כמו המילה וויקנים(= ראה הגדרה בסוף המאמר- ר.ת.) , פלשתין נשמעת כמו מילה עתיקה אבל למעשה זו המצאה חדשה. לפני שהישראלים זכו באדמה במלחמת ששת הימים , עזה נשלטה ע"י מצרים, יהודה ושומרון ע"י הירדנים, ולא היו שום "פלשתינאים". מיד איך שהיהודים התחילו לגדל על האדמות האלו תפוזים בגודל של כדור-סל, מה אתם יודעים, תגידו היי ל"פלשתינאים" שבוכים על הקשר העמוק ל"אדמתם" הגזולה ול"אומתם". אז למען ההגינות, בואו לא נשתמש יותר במילה "פלשתינאים" כדי לתאר את האנשים הנפלאים האלה, אשר רוקדים מאושר על מתינו (= הכוונה להרוגים של התקפות הטרור בארה"ב - ר.ת.) עד שמישהו אומר להם שמקליטים אותם(= לטלביזיה- ר.ת. ). במקום זה, בואו נכנה אותם כמו שהם : "ערבים אחרים שאינם מסוגלים להביא לידי מימוש דבר בחייהם ומעדיפים לעטוף את עצמם במלודרמה מפתה של מאבק ומוות אינסופיים". אני יודע שזה קצת "כבד" להשתמש במילים כאלה ב -CNN, אז מה דעתכם על ההגדרה: "שונאי-יהודים שזה מקרוב באו" טוב, אז שונאי-יהודים החדשים האלה רוצים מדינה משלהם. אופס, רק עוד משהו : לא, הם לא. הם יכלו להיות בעלי מדינה משלהם בכל זמן בשלושים השנים האחרונות, ובמיוחד לפני כמה שנים בקמפ- דייויד, אבל אם יש לך מדינה משלך, אתה צריך שיהיו לך רמזורים ומשאיות לפינוי זבל ומשרד החקלאות והכי גרוע, אתה למעשה צריך לתכנן ולבצע דרכים כדי להתפרנס. זה לא צחוק. בכלל לא. הם רוצים את מה שכל שונאי-היהודים באזור רוצים : את ישראל! וכמו כן הם רוצים גם ערימה גדולה של יהודים מתים כמובן , כי פה נמצאת עיקר החגיגה , אבל בעיקר הם רוצים את ישראל. למה? קודם כל, הניסיון להרוס את ישראל – או את "הישות הציונית" , כפי שכתוב אצלם בספרים. ושנית , חמישים השנים האחרונות איפשרו לשליטים הערבים להסב את תשומת הלב של תושבי מדינותיהם מהעובדה שהם אנשי הצווארון הכחול הכי עלובים ועניים והכי נחשלים עלי "אדמות אללה". ו"אדמות אללה" לתושבי מדינות אלה זה בהחלט אומר משהו... זה גורם לי לגלגל את עיני בכל פעם שה"צדיקים" מדברים על צדק מוסרי ועל ההיסטוריה והתרבות של המוסלמים במזרח התיכון. אם לא פספסתי משהו, הערבים לא העניקו לעולם דבר מלבד אלגברה, אשר דרך אגב, תודה רבה לעזאזל עבור זה. תלעסו את זה היטב ותקלטו : 500 מליון ערבים וחמישה מליון יהודים. תחשבו על כל המדינות הערביות כמו על מגרש כדורגל, ואת מדינת ישראל כקופסת גפרורים במרכז המגרש. ועכשיו אותם חברה נשבעים שאם מדינת ישראל תיתן להם חצי ממנה, כולם יהיו חברים טובים. באמת? ואווו. איזה חדשות מגניבות. היי, אבל מה עם התמשכות המלחמות להשמדת המדינה הזעירה, והחוקים צמאי הדם הקנאיים שלהם לזרוק את כל היהודים לים? אה, זה? סתם צחקנו. חברי, קווין רוני, העיר הערה מעניינת מאד אתמול : בואו נהפוך את הנתונים: תארו לעצמכם חמש מאות מליון יהודים וחמישה מליון ערבים. עמדתי נדהם מול הפשטות שבעניין. האם מישהו יכול לתאר את היהודים חוגרים על עצמם סכיני גילוח וחגורות נפץ ? כמובן שלא או מגייסים לעזרתם כל דבר שאפשר למשך דורות , כדי לדחוף את המדינה הקטנה של הערבים לים? לא הגיוני. או רוקדים מאושר על רציחתם של חפים מפשע? בלתי אפשרי. או מפיצים ומאמינים בזוועות שקריות שהערבים אופים לחם בדם של ילדים יהודים? מזויע. לא, כמו שאתם יודעים, אם היו מניחים ליהודים לחיות בשלום ובשלוה, הכי הרבה שהיהודים היו יכולים לעשות לאחרים בעולם, זה להתווכח איתם עד מוות. הנשיא בוש, אלוהים ישמור על נשמתו, מהלך על חבל דק., אני מבין את זה, בניסיונות החיוניים שלו בעירק ומדינות אחרות. זה האינטרס שלנו, כאמריקאים, לנסות ולשמור על יציבותם של בעלי בריתנו הערבים ככל שניתן, כי אחרי הכל, זה לא יותר קשה לעשות את זה מאשר לשמור על אולם מלא דוגמניות – על, שמנעו מהם את הסמים.... למרות זאת, באסטרטגיה לטווח ארוך, ישנה תמיד סכנה של חוסר איזון. אנחנו כבר הפסדנו קצת. אחרי 11 בספטמבר, הנשיא שלנו אמר לנו ולשאר העולם שהוא הולך לעקור משורש את כל הטרוריסטים ואת המדינות שתומכות בהם. נפלא אז הישראלים, אחרי חודשים על חודשים שהם עוברים את המקבילה לאוקלהומה-סיטי(= ראה הגדרה בתחתית העמוד – ר.ת. ), מידי שבוע,(וגם מידי יום), שהתחילו לעשות את מה שאנחנו עושים, אז אנחנו אומרים להם לגלות איפוק. אם אמריקה הייתה מותקפת במתקפת טרור כמו באוקלהומה-סיטי כל יום, מייד היינו צורחים על הממשלה לחסל את זה ולהרוג כל דבר שחי דרומית לים התיכון ומזרחית לנהר הירדן.
) כבר לא. מתו אזרחים. מתו קשישים. מתו אבות. מתו ילדים. מתו פעוטות. מדי יום מתים חיילים, כאלו בגילי, וקטנים ממני. כל כך הרבה חיים של אנשים ומשפחות נהרסו... יש לי חברים חיילים בשלל החזיתות דיברתי עם חלקם בימים האחרונים ומצב רוחם בקנטים חדורי מטוביציה, אבל כל כך עייפים, מפוחדים... כל היום חושבת עליהם. רק שכולם יחזרו בשלום-פיזית ונפשית :/ האיומים שישוגרו טילים גם למרכז לא נפסקים אני חושבת שזה ישאר בגדר איום אך כבר לא משוכנעת בכך... וגם שזה יגמר עד למתי יהיה שקט? היום עשיתי בייביסיטר לילדה מתוקה בת 7. היא שאלה אותי המון שאלות על "המצב", לא כל כך מצאתי תשובות... בנוסך לכך היא ציינה שהיא שונאת את כל הערבים והלוואי שהם ימותו. הסברתי לה שלא כל הערבים רעים, ולא כולם רוצים להרוג אותנו. והיא אמרה שאפילו אמא אמרה שכן.. ועכשיו היא שונאת את כולם "אפילו את ג'לל מהאלופה". עם כל כך הרבה שנאה, בשני הצדדים למישהו יש אמונה, שלא נגיד אשלייה, שפעם יהיה כאן טוב ושקט ? זה לא כל כך פשוט אבל, אבל מול שמי התכלת אני יודעת רק שכאן אני רוצה לחיות" ("להיות כאן ילד/יערבית שבו)
