מתוך הבלוג שלי - אהבה בחופים
מתוק שלי, רוצה לספר לך שאני אוהבת אותך רוצה לספר לך שאתה החבר הכי טוב שלי ידעת את זה? אני מניחה שכן. ובכל זאת, הדברים לא נאמרו, ואם לא נאמרו, מבחינתי אתה לא יודע. מלאך שלי, רוצה לראות אותך שוב ישן במיטה שלי אחרי שכל הלילה ראינו טלוויזיה פתאום נרדמנו, מחובקים. כשהתעוררתי, ראיתי אותך ישן, כמו מלאך. הכנתי לך ארוחת בוקר אח"כ התעוררת, קצת מתבייש, היית כזה ביישן. "למה לא הערת אותי?" שאלת ואני חושבת, איך אפשר להעיר מלאך? יקר שלי, רוצה שנלך שוב לים. זוכר את חוף ניצנים? זוכר את אותם רגעים מופלאים? אכן, מבוכה, אולי קצת רגשות אשמה. אבל אתה יודע, זה טבעי, זה נורמלי. וזה היה קסום ומיוחד... חבר שלי, תתקשר אלי שוב? מתי? מחכה לטלפון, מחכה ומחכה. הרי הבטחת להתקשר ביום ראשון לספר מה נסגר עם ההיא... למה לא התקשרת? המחבל הזה היה יותר חשוב ממני? למה דווקא ההוא היה צריך להתקשר? להגיד לי שאתה כבר לא תתקשר יותר. אף פעם לא. גם אם ממש ממש אבקש. חמוד שלי, מתי תחזור? מחכה לטלפון הקבוע הזה שבו אתה מבשר לי בשמחה: "אני בא! אני יוצא עכשיו ובא אלייך, טוב? " איזו שאלה.... מה נראה לך? שלא? שאני לא רוצה שתבוא? ואז אתה מודיע לי: "שיהיה לך ברור, אנחנו לא הולכים לישון הלילה!" "אז מה נעשה?" אני שואלת "לא יודע, תחשבי על משהו, נלך לטייל, נסתובב, נמצא כבר מה לעשות" מתה על הספונטאניות הזו שלך, מקנאה בך. אני כזה לחוצה, כל כך לא ספונטאנית. אבל איתך... מרגישה חופשייה, מאושרת, רגועה. כנראה שלעולם לא ארגיש כך שוב. כנראה שלא. אז מתי אתה בא? מתי? אני מחכה.
חשבתי שאולי ארצה לשתף אותו עמכם
אם אפשר אז תגובות לגבי הסיפור, ואם אתם מוצאים שגיאות כתיב וכו', אגב, מכוון שלא פרסמתי פרק הרבה זמן פירסמתי את פרק ז' עכשיו, רק שז' גדול פי שניים מכל האחרים (
)
../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif