אני רציתי לפתוח היום... נו טוב, נוותר לך. הלפטופ שלי בפאריז - נכון כיף לו? (האמת, אני חושב שעכשיו הוא בכלל בדרום צרפת). ולמי שמתעניין, שלומי בסדר - עוד עשרים ומשהו יום טס לאוסטריה לענייני עבודה ובנתיים יוצא מהמשרד בשעות מטורפות (ואז מגיע הביתה, ונחשו מה, ממשיך לעבוד מהבית...)
?XD עושה חיים? דרלינג מסכן שלי.. לא נורא זה תקופה.. אני גם חוזרת עכשיו מהביצפר ב6 כמעט כל יום וגמאני בלחץ מטורף מכל המבחנים הבגרויות העבודות וחוצמזה גם סתם ריקנות שנהייתה לי פתאום.. הכל עובר.. יהיה טוב! אוהבת אותך ותהנה באוסטריה.. (עד כמה שאפשר)
למה אנחנו חושבים שכל מה שיש לנו יש גם לכולם...? למה אנחנו אנשים כ"כ אגואיסטיים שחושבים רק על עצמנו ולא על אחרים? למה לעזאזל אנחנו כ"כ פאקינג סנובים מתנשאים שכל מה שמזיז לנו זה מה נלבש מחר ומתי אני אקנה כבר את הדיזל ההוא שחלון ראווה, ולא חושבים ועוזרים לאלו שצריכים אותנו באמת?
אולי כי אנחנו חושבים שמה שיש עכשיו יהיה גם מחר, שגם האנשים שאנחנו אוהבים עדין יהיו, וגם המקומות שאלהם לא הגענו. אני חושב שזה חלק מהטבע שלנו. מותר לשאול מאיפוא ההארה הזאת הגיע לך? קרה משהו? או סתם מצב רוח רע?