מתבוננת לעת ערב... ערב טוב...
טוב, בא לי לרשום משהו! אני לא ארשום אותו על דף כי אני יודעת אני אזרוק את זה באמצע.. אתם לא יודעים כמה משעמם לי. החיים שלי כאלה רדודים שצריך לשים לי שלט על הדלת "זהירות-חיים רדודים" (משמע: מים רדודים) החלפתי פלא, אף אחד מהאנשים שחשבתי לרגע שיבקשו את המספר החדש או יחשבו לרדע לאן נעלמתי, לא ביקש לא שאל ולא התעניין לרוב החברות שלי יש חבר והן תקועות כל היום לאלו שאין, הם סתם מעצבנות אותי כל היום אני לא יוצאת לא מבלה והחיים שלי כאלה שגרתיים שבא לי לבכות אני קמה ב6 בבוקר מעירה את חברה שלי וחוזרת לישון עד 7 ואז חברה אחרת שלי מעירה אותי. אני עושה את הטקס בוקר היומי של צחצוח שיניים, שטיפת פנים, שירותים, מים, הרטבת שיער ואז מתלבשת ורצה לשרות הלאומי שאני לא סובלת. כל בוקר אני מתפללת שאני אראה את העו"ד נשוי הזה שלי.. שאסור לנו לדבר כי פעם המציאו עלינו שיש לנו רומן וממש אין לנו! אנחנו סתם-עלק ידידים.. אני עובדת עד 6 בערב כי אין לי כל כך חיים, באה הביתה רואה את הטלנובלות שלי מ6 עד 8 ואז עושה שעה הליכה באה הביתה מתקלחת יושבת במחשב והולכת לישון... כל יום שישי אני קולטת כמה אני שונאת סופשי שבוע. אני לא מסוגלת לראות את אמא שלי יותר מעשר דקות. השנאה שלי אליה גוברת מרגע לרגע. אני קמה כל יום שישי ב8 ומנקה בית שגם ככה מלכלכים לי שונאת את כל הדיסקים שיש לי ושונאת את זה כי זה כבר הרס לי את המוח "מבלה" עם איזה אחת מעצבנת שחושבת שאני חברה שלי אבל תכלס אני לא והיא כל היום משגעת אותי על מר גורלה (כאילו ששלי יותר טוב) ובשאר הזמן רבה עם אמא שלי. איפה הימים שהיו לי חברות עד השמיים שאהבו אותי בנים (ואני אהבתי לשגע אותם) שהיו לי ידידים שהיו לי חב'רה שמבינים צחוק שלא הייתי כזאת ממוסחרת שהיו לי תלתים?! איפה הימים שהייתי שלי אמפריה ולא שלי לייט (כי אמפריה זה גדול ולייט זה קטן) ולמה לעזעזל החיים שלי כאלה עצובים פתאום!? הרי תכלס התחלתי דף חדש בחיים אז למה הוא כזה מקומט!? שיהיה לכם שבוע מקסים, אוהבת אתכם!
טוב, בא לי לרשום משהו! אני לא ארשום אותו על דף כי אני יודעת אני אזרוק את זה באמצע.. אתם לא יודעים כמה משעמם לי. החיים שלי כאלה רדודים שצריך לשים לי שלט על הדלת "זהירות-חיים רדודים" (משמע: מים רדודים) החלפתי פלא, אף אחד מהאנשים שחשבתי לרגע שיבקשו את המספר החדש או יחשבו לרדע לאן נעלמתי, לא ביקש לא שאל ולא התעניין לרוב החברות שלי יש חבר והן תקועות כל היום לאלו שאין, הם סתם מעצבנות אותי כל היום אני לא יוצאת לא מבלה והחיים שלי כאלה שגרתיים שבא לי לבכות אני קמה ב6 בבוקר מעירה את חברה שלי וחוזרת לישון עד 7 ואז חברה אחרת שלי מעירה אותי. אני עושה את הטקס בוקר היומי של צחצוח שיניים, שטיפת פנים, שירותים, מים, הרטבת שיער ואז מתלבשת ורצה לשרות הלאומי שאני לא סובלת. כל בוקר אני מתפללת שאני אראה את העו"ד נשוי הזה שלי.. שאסור לנו לדבר כי פעם המציאו עלינו שיש לנו רומן וממש אין לנו! אנחנו סתם-עלק ידידים.. אני עובדת עד 6 בערב כי אין לי כל כך חיים, באה הביתה רואה את הטלנובלות שלי מ6 עד 8 ואז עושה שעה הליכה באה הביתה מתקלחת יושבת במחשב והולכת לישון... כל יום שישי אני קולטת כמה אני שונאת סופשי שבוע. אני לא מסוגלת לראות את אמא שלי יותר מעשר דקות. השנאה שלי אליה גוברת מרגע לרגע. אני קמה כל יום שישי ב8 ומנקה בית שגם ככה מלכלכים לי שונאת את כל הדיסקים שיש לי ושונאת את זה כי זה כבר הרס לי את המוח "מבלה" עם איזה אחת מעצבנת שחושבת שאני חברה שלי אבל תכלס אני לא והיא כל היום משגעת אותי על מר גורלה (כאילו ששלי יותר טוב) ובשאר הזמן רבה עם אמא שלי. איפה הימים שהיו לי חברות עד השמיים שאהבו אותי בנים (ואני אהבתי לשגע אותם) שהיו לי ידידים שהיו לי חב'רה שמבינים צחוק שלא הייתי כזאת ממוסחרת שהיו לי תלתים?! איפה הימים שהייתי שלי אמפריה ולא שלי לייט (כי אמפריה זה גדול ולייט זה קטן) ולמה לעזעזל החיים שלי כאלה עצובים פתאום!? הרי תכלס התחלתי דף חדש בחיים אז למה הוא כזה מקומט!? שיהיה לכם שבוע מקסים, אוהבת אתכם!
