../images/Emo32.gif לא קשור - אבל להקת "לא מעשנים" ואמיר ק.
אמנם זה פורום רוק יושראלי, ופה מדובר במוזיקה של חו"לניקים, אבל אולי כמה אנשים פה יתעניינו בזה בכל זאת היום הייתה הופעה של להקת "לא מעשנים" (או "העישון אסור") ואמיר קוסטריצה, במרכז הקונגרסים בחיפה. זו להקה שהבטיחה הרבה מאוד - וקיימה לפחות באותה מידה. הופעה שהיא הצגה של מוזיקה, שיגעון, הקפצת האולם וכיוצא בזה. למי שלא מכיר - ההרכב "נקנה" על ידי אמיר קוסטריצה (הבמאי) כי הוא רצה להיות גם מוזיקאי. הוא מנגן שם בגיטרה שניה, וקצת מתופף, ומרקד באופן מצחיק. יש בהרכב זמר (שמשמש גם בתור מפעיל קהל אקטיבי במיוחד), גיטריסט אמיתי, בסיסט, מתופף, כנר, אקורדיוניסט, נגן טובה ונגן סקסופון. ויש את הקשת הגדולה. אחרי כל שיר הזמר (ששמו לא הוזכר - אבל תמצאו אם תחפשו ביקורות מהעיתונים מהשבוע האחרון) אומר "תודה רבה", וכמובן "שלום חיפה!" - אין ספק, הם לוקחים את המקומיות ברצינות. חלק מהשירים והקטעים המוזיקליים באים מתוך הסרטים של קוסטריצה, כמו "שעת הצוענים", "חתול שחור, חתול לבן" ו-"החיים הם נס" (או בלשונו של הזמר "חיים הם נס"). המוזיקה חלקה באנגלית, חלקה (כנראה) בסרבית, ומדי פעם נדמה היה לי שזרקו משפט בעברית - אבל כנראה שזה הדמיון שלי. מדי פעם מנגנים קטע מוזיקלי מוכר מסרטים של אחרים (או פשוט שירים מפורסמים) בתור קטעי מעבר, ובתור אתנחתה קומית. כל כלי המוזיקה מחוברים למגברים באמצעים אלחוטיים - מה שמאפשר חופש תנועה על הבמה, וברחבי האולם, שמנוצל היטב דוקטור קרג'יליק (הסולן) התרוצץ ברחבי האולם, תופס אנשים לריקודי טנגו (טוב, בעיקר נשים), כשחלק מהזמן הטובאי מתרוצץ אחריו. מדי פעם הוא הגיח שוב לאולם, רץ במעברים (שהיו מלאים באנשים שקיפצו, או שירדו לשבת שם מהשורות העליונות הרחוקות). ליד הבמה התקבצה קבוצה של אנשים שבאו בשביל לרקוד ולהשתולל, כשאנשי הביטוחן מחזיקים אותם שלא יסתירו ליושבים מלפנים (שחלקם ישבו בכיסאות גלגלים - ולפחות אחד מהם רקד עם הכיסא בשלב מסוים). לאחר כשליש הופעה עומדים מימין החלו לעבור גם לצד שמאל, וכעבור זמן קצר החלו הגיחות הביזריות - איש שנראה כמו תייר מטייל עולה לבמה, הולך לדבר עם הדוקטור באמצע השיר, ורק אחרי כמה דקות אנשי הביטחון החליטו שצריך להורידו. הדוקטור מדי פעם מעלה נשים לבמה לריקודים וקיפוצים, ולקראת הסוף עלה בחור מהקהל לשיר איתו את אחד מהשירים היותר מוכרים שלהם. בשלב הזה אנשי הביטחון נכנעו ונתנו למקפצים לכסות את כל השטח בין הבמה לשורות הראשונות. אגב, לקראת סוף המופע אוחזים הסולן והכנר את קשת הכינור בין שיניהם, והכנר מנגל "הפוך" (מניע את הכינור מתת לקשת). זה מהווה הכנה לקראת הגעתה של "הקשת הגדולה" - שתי בחורות מהקהל עולות לבמה, מקפצות ומרקדות, ואז נשלחות לשני צידי הבמה, ואחד מפועלי הבמה (ששימש גם כצלם לעת מצוא) מביא קשת ענקית (באורך של 4-5 מטר). הבחורות מחזיקות את הקשת, והכנר נעמד מתחתיה ומקפיץ את הכינור כדי לנגן. בשלב מסויים מגיע קוסטריצה עם הגיטרה, ויוצא לדו קרב - מי מנגן יותר טוב (או יותר חזק) בעזרת הקשת הגדולה - הכינור או הגיטרה החשמלית. הסיטורשן עולה לשמיים
הקהל, אגב, היה מורכב הן ממבוגרים (שנות החמישים וצפונה) והן מצעירים (שנות העשרים והשלושים) - לא ראיתי ילדים בקהל. זו היתה הופעה ממש טובה ומקפיצה, ובהחלט שווה את מחירם הגבוה של הכרטיסים. כשהם יבואו שוב לישראל (הם היו פה כבר בעבר) - אני אהיה שם בשנית. ושוב - סליחה על ה- OFF.
אמנם זה פורום רוק יושראלי, ופה מדובר במוזיקה של חו"לניקים, אבל אולי כמה אנשים פה יתעניינו בזה בכל זאת היום הייתה הופעה של להקת "לא מעשנים" (או "העישון אסור") ואמיר קוסטריצה, במרכז הקונגרסים בחיפה. זו להקה שהבטיחה הרבה מאוד - וקיימה לפחות באותה מידה. הופעה שהיא הצגה של מוזיקה, שיגעון, הקפצת האולם וכיוצא בזה. למי שלא מכיר - ההרכב "נקנה" על ידי אמיר קוסטריצה (הבמאי) כי הוא רצה להיות גם מוזיקאי. הוא מנגן שם בגיטרה שניה, וקצת מתופף, ומרקד באופן מצחיק. יש בהרכב זמר (שמשמש גם בתור מפעיל קהל אקטיבי במיוחד), גיטריסט אמיתי, בסיסט, מתופף, כנר, אקורדיוניסט, נגן טובה ונגן סקסופון. ויש את הקשת הגדולה. אחרי כל שיר הזמר (ששמו לא הוזכר - אבל תמצאו אם תחפשו ביקורות מהעיתונים מהשבוע האחרון) אומר "תודה רבה", וכמובן "שלום חיפה!" - אין ספק, הם לוקחים את המקומיות ברצינות. חלק מהשירים והקטעים המוזיקליים באים מתוך הסרטים של קוסטריצה, כמו "שעת הצוענים", "חתול שחור, חתול לבן" ו-"החיים הם נס" (או בלשונו של הזמר "חיים הם נס"). המוזיקה חלקה באנגלית, חלקה (כנראה) בסרבית, ומדי פעם נדמה היה לי שזרקו משפט בעברית - אבל כנראה שזה הדמיון שלי. מדי פעם מנגנים קטע מוזיקלי מוכר מסרטים של אחרים (או פשוט שירים מפורסמים) בתור קטעי מעבר, ובתור אתנחתה קומית. כל כלי המוזיקה מחוברים למגברים באמצעים אלחוטיים - מה שמאפשר חופש תנועה על הבמה, וברחבי האולם, שמנוצל היטב דוקטור קרג'יליק (הסולן) התרוצץ ברחבי האולם, תופס אנשים לריקודי טנגו (טוב, בעיקר נשים), כשחלק מהזמן הטובאי מתרוצץ אחריו. מדי פעם הוא הגיח שוב לאולם, רץ במעברים (שהיו מלאים באנשים שקיפצו, או שירדו לשבת שם מהשורות העליונות הרחוקות). ליד הבמה התקבצה קבוצה של אנשים שבאו בשביל לרקוד ולהשתולל, כשאנשי הביטוחן מחזיקים אותם שלא יסתירו ליושבים מלפנים (שחלקם ישבו בכיסאות גלגלים - ולפחות אחד מהם רקד עם הכיסא בשלב מסוים). לאחר כשליש הופעה עומדים מימין החלו לעבור גם לצד שמאל, וכעבור זמן קצר החלו הגיחות הביזריות - איש שנראה כמו תייר מטייל עולה לבמה, הולך לדבר עם הדוקטור באמצע השיר, ורק אחרי כמה דקות אנשי הביטחון החליטו שצריך להורידו. הדוקטור מדי פעם מעלה נשים לבמה לריקודים וקיפוצים, ולקראת הסוף עלה בחור מהקהל לשיר איתו את אחד מהשירים היותר מוכרים שלהם. בשלב הזה אנשי הביטחון נכנעו ונתנו למקפצים לכסות את כל השטח בין הבמה לשורות הראשונות. אגב, לקראת סוף המופע אוחזים הסולן והכנר את קשת הכינור בין שיניהם, והכנר מנגל "הפוך" (מניע את הכינור מתת לקשת). זה מהווה הכנה לקראת הגעתה של "הקשת הגדולה" - שתי בחורות מהקהל עולות לבמה, מקפצות ומרקדות, ואז נשלחות לשני צידי הבמה, ואחד מפועלי הבמה (ששימש גם כצלם לעת מצוא) מביא קשת ענקית (באורך של 4-5 מטר). הבחורות מחזיקות את הקשת, והכנר נעמד מתחתיה ומקפיץ את הכינור כדי לנגן. בשלב מסויים מגיע קוסטריצה עם הגיטרה, ויוצא לדו קרב - מי מנגן יותר טוב (או יותר חזק) בעזרת הקשת הגדולה - הכינור או הגיטרה החשמלית. הסיטורשן עולה לשמיים
הקהל, אגב, היה מורכב הן ממבוגרים (שנות החמישים וצפונה) והן מצעירים (שנות העשרים והשלושים) - לא ראיתי ילדים בקהל. זו היתה הופעה ממש טובה ומקפיצה, ובהחלט שווה את מחירם הגבוה של הכרטיסים. כשהם יבואו שוב לישראל (הם היו פה כבר בעבר) - אני אהיה שם בשנית. ושוב - סליחה על ה- OFF.