../images/Emo32.gif לקיחת אחריות ובגרות נפשית
היי הפעם מדובר ב"ילדה הרגילה". חשבתי הרבה איך לנסח ומה לכתוב, אפילו הכותרת היתה מאוד קשה. ליאת, בת ה- 12 וארבעה חודשים (בכיתה ז´) אני מרגישה שחסר לה משמעת עצמית ושצריך לכוון אותה בעולם מלא פיתויים ומסרים מבלבלים. אני מרגישה שאני לא מצליחה לגדל ילדים בעלי חשיבה ביקורתית, כמו שקיוויתי. אין בעיה איתה של משמעת בחוץ (יציאה לבילויים, תלבושת לא נאותה לביה"ס). היא מתלבשת צנוע (לא דתיים), בלי חולצות בטן וכאלה דברים, היא לא יוצאת למסיבות בשעות מאוחרות, מבחינות אלה היא ילדה למופת. עיקר הבעיה בזמן לעשיית השיעורים אחרי סדרות טלויזיה מאוחר(23:30) לבד, או עשיית שיעורים בעזרתי עם הקצבת זמן מתי היא יכולה (בהתאם לסדרות הטלויזיה), חוץ מזה : אמבטיה (עד לא מזמן עשיתי לה אני)- היא דוחה ומנסה להחזיר את המצב לקדמותו כשאני עשיתי לה, צריך להזכיר לה החלפת תחתונים פעם ביום (אם לא, היא יכולה להשאר עם אותם תחתונים 3 ימים רצופים). ללמוד למבחן באנגלית למשל היא נעזרה פעם אחת בי ובכלל לא למדה תוכן של סיפור, בסוף היא אמרה שהיה קל (עוד אין תוצאות). מצד שני היא מצליחה לקחת אחריות כשהיא רוצה ולנסות ללמד את שלי לדבר. היא מצליחה לשחק עם שלי ועם אייל בכדור. הקשר ביננו מצוין אך אולי הייתי מגדירה אותו כ"סחבקיות" ולכן נפגמת אולי הסמכות ההורית. אני יודעת שחלק מהעניין הוא חוסר תשומת לב אליה, בגלל ש- 2 אחיה ואחותה דורשים המון טיפול וכוחות מאיתנו. אבל כשאני מנסה לתת לה עודף תשומת לב, היא מתרחקת ואומרת תעזבי אותי. אני מנסה למצוא את שביל הזהב, אבל עדיין לא מצאתי אותו. אני רוצה לעשות איתה שיחה שתסביר לה שהיא צריכה לקחת החלטה עכשיו של להיות בת 12, לאחר בת מצווה דורשת לקיחת אחריות על הגוף שלה (אמבטיה, החלפת בגדים), אחריות על השיעורים (כשאני עוזרת במקומות שצריך) תהיה עליה. אשמח לקבל עיצות.
היי הפעם מדובר ב"ילדה הרגילה". חשבתי הרבה איך לנסח ומה לכתוב, אפילו הכותרת היתה מאוד קשה. ליאת, בת ה- 12 וארבעה חודשים (בכיתה ז´) אני מרגישה שחסר לה משמעת עצמית ושצריך לכוון אותה בעולם מלא פיתויים ומסרים מבלבלים. אני מרגישה שאני לא מצליחה לגדל ילדים בעלי חשיבה ביקורתית, כמו שקיוויתי. אין בעיה איתה של משמעת בחוץ (יציאה לבילויים, תלבושת לא נאותה לביה"ס). היא מתלבשת צנוע (לא דתיים), בלי חולצות בטן וכאלה דברים, היא לא יוצאת למסיבות בשעות מאוחרות, מבחינות אלה היא ילדה למופת. עיקר הבעיה בזמן לעשיית השיעורים אחרי סדרות טלויזיה מאוחר(23:30) לבד, או עשיית שיעורים בעזרתי עם הקצבת זמן מתי היא יכולה (בהתאם לסדרות הטלויזיה), חוץ מזה : אמבטיה (עד לא מזמן עשיתי לה אני)- היא דוחה ומנסה להחזיר את המצב לקדמותו כשאני עשיתי לה, צריך להזכיר לה החלפת תחתונים פעם ביום (אם לא, היא יכולה להשאר עם אותם תחתונים 3 ימים רצופים). ללמוד למבחן באנגלית למשל היא נעזרה פעם אחת בי ובכלל לא למדה תוכן של סיפור, בסוף היא אמרה שהיה קל (עוד אין תוצאות). מצד שני היא מצליחה לקחת אחריות כשהיא רוצה ולנסות ללמד את שלי לדבר. היא מצליחה לשחק עם שלי ועם אייל בכדור. הקשר ביננו מצוין אך אולי הייתי מגדירה אותו כ"סחבקיות" ולכן נפגמת אולי הסמכות ההורית. אני יודעת שחלק מהעניין הוא חוסר תשומת לב אליה, בגלל ש- 2 אחיה ואחותה דורשים המון טיפול וכוחות מאיתנו. אבל כשאני מנסה לתת לה עודף תשומת לב, היא מתרחקת ואומרת תעזבי אותי. אני מנסה למצוא את שביל הזהב, אבל עדיין לא מצאתי אותו. אני רוצה לעשות איתה שיחה שתסביר לה שהיא צריכה לקחת החלטה עכשיו של להיות בת 12, לאחר בת מצווה דורשת לקיחת אחריות על הגוף שלה (אמבטיה, החלפת בגדים), אחריות על השיעורים (כשאני עוזרת במקומות שצריך) תהיה עליה. אשמח לקבל עיצות.