נורית הדרי
New member
../images/Emo32.gif משהו על פרופורציות
כל פעם שבא לי לרחם על עצמי, אני נזכרת שמה זה יכול להיות יותר גרוע.... אתמול שודר בטלויזיה סיפור אישי נורא ואיום של אישה המטפלת בשני ילדים נכים (חולים במחלת ניוון שרירי) בעוד הם מופצצים ללא הרף כבר שבועיים. אני לא יכולה לדמיין יאוש עמוק, אינסופי וחשוך מרפא יותר מזה. שני הילדים שלה חולים במחלה סופנית. היא עתידה אך ורק ללוות אותם אלי קבר ולצפות בגוויעתם. היא חסרת כל , ועוד מופגזת כרגע. יש משהו בעולם שהוא יותר נורא מזה? לא שזה מייד פותר את כל הבעיות שלנו, ולא שזה הופך אותן ללא לגיטימיות, אבל לפעמים מספיק להרהר באישה הזאת ולהבין שיש הבדל בין להתמודד עם קשיים ובין להיות באמת במבוי סתום חסר תקווה. סתם, רציתי לשתף אתכן.
כל פעם שבא לי לרחם על עצמי, אני נזכרת שמה זה יכול להיות יותר גרוע.... אתמול שודר בטלויזיה סיפור אישי נורא ואיום של אישה המטפלת בשני ילדים נכים (חולים במחלת ניוון שרירי) בעוד הם מופצצים ללא הרף כבר שבועיים. אני לא יכולה לדמיין יאוש עמוק, אינסופי וחשוך מרפא יותר מזה. שני הילדים שלה חולים במחלה סופנית. היא עתידה אך ורק ללוות אותם אלי קבר ולצפות בגוויעתם. היא חסרת כל , ועוד מופגזת כרגע. יש משהו בעולם שהוא יותר נורא מזה? לא שזה מייד פותר את כל הבעיות שלנו, ולא שזה הופך אותן ללא לגיטימיות, אבל לפעמים מספיק להרהר באישה הזאת ולהבין שיש הבדל בין להתמודד עם קשיים ובין להיות באמת במבוי סתום חסר תקווה. סתם, רציתי לשתף אתכן.
