יש פשוט אנשים שחיים בעולם שלהם
וקשה להם לקבל כל מי שהוא לא כמוהם. מזכיר לי שהייתי בבית של חבר שלי לפני כמה ימים, ואבא שלו הוא מהאנשים האלה... איך להגיד את זה.... בלי לנקוב בכוון פוליטי, הוא מאמין שמאמין שאנחנו "עם נאור מבחינה ביולוגית" ושאת כל הערבים צריך לרדוף, לרכז ולשרוף (*שיעול*נאציזם*שיעול*), הוא אומר "אני רואה עצמי בן אדם מתורבת ושוויוני" באותה נשימה עם "אבל אני מאמין שלאשה יש את המקום שלה והיא צריכה לדעת אותו", וכו´ וכו´. איכשהו הוא הגיע לנושא של חופש הבחירה (ב- ´שיחה´ שלנו, שהיתה בעצם יותר הרצאה מכוונו) ואמר משהו כמו "אם אדם רוצה לעשות משהו, אני לא אגיד לו לא, אבל בד"א אמותיו" (יעני בביתו הפרטי). "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, שיאכל ביום כיפור, שיהיה הומו, שיהיה לסבית, אכפת לי? רק שלא יעשה את זה בפומבי, כמו מצעד הגאווה ה... מגעיל הזה... זה מסוכן, זה יכול לשים מחשבות לא נורמאליות בראש של ילד צעיר. זאת הרי מחלה נפשית, ושישמרו אותה לעצמם, שלא יראו לעולם את הגועל נפש הזה, זה יכול לשים רעיונות במוח של ילד כאלה דברים, צריך ללכת ולחתוך לכולם את ה[צונזר], למופרעים האלה". אויש כמה שרציתי לסתור לו באותו רגע. במקום זה פשוט קמתי על הרגליים ויצאתי מהבית, כשאני אומר שאני מצטער אבל אני לא מוכן לשבת ולשמוע עוד שניה מהשטויות הפרימיטיביות האלה. התאפקתי בכח לא לקרוא לו ניאנדרטל אדיוט. זאת המאה העשרים ואחת! איך אנשים יכולים להיות כאלה סתומים? הרי, אהבה זאת אהבה, נכון? אם אני אוהב מישהו או מישהי זה בגלל האישיות שלהם, מה שהם בפנים, לא המין שלהם! אז מה לעזעזל חשובה המעטפת? מה לכל הרוחות זה משנה אם בחוץ אתה גבר או אשה? כמובן שיש עלינו השפעה של שנים של דיכוי חברתי, שגורמים לרובנו (וגם זה לא בטוח היום) באופן טבעי להמשך לבני המין השני. אבל זה לא הופך משיכה תוך מינית לאסורה, סטויה, או פרברטית. אני מודה, אני נמשך (בינתיים) רק לבנות המין השני. אבל זה לא משנה את העובדה שאני מאמין באמונה שלמה שאהבה היא לא תלויה במינו של האדם השני, ומעבר לכך, אני מאמין שאם אדם בוחר לאהוב מישהו או מישהי, זכותו המלאה לעשות כן כמו כל אדם אחר בעולם, ושועד שלא כולם יבינו את זה, מקרים כמו הרצחו של מת´יו שפרד ועוד מקרים זוועתיים רבים, לא יפסקו.