זה מעצבן אך לצערי הרב לא מפתיע
היחס הכללי בחברה, בצבא ובממשלה (כל הממשלות, ללא קשר לעמדה פוליטית) למגזר המילואים הוא של פריירים שלא השכילו להתחמק... נכון שעכשיו יש כביכול תמיכה ציבורית אבל כשהלחימה תסתיים איש לא ידאג לחובות שנצברו, למבחנים וללימודים שסטודנטים הפסידו, לאנשים שאבדו את מקום עבודתם. אין תנאים מינימליים למשרתים (אוכל, בגדים, מזרונים, מיגון, מקלחות ועוד ועוד) אבל מצפים מאיתנו המשפחות שנאמין באמונה עוורת שבענין הביטוח "יהיה בסדר" ושידאגו לנו אם חו"ח יקרה משהו. מטרטרים חיילי מילואים שנפצעו הלוך ושוב ומתנערים מאחריות כלפיהם . אז מה הפלא שרס"ר הבסיס מרשה לעצמו להתיחס ככה. טוב, רואים שדרכת לי היבלת ... כל כך כואב לי לשמוע את הסיפורים האלה ולהזכר בסיפורים של המילואמניק הפרטי שלי.
ליאורה