../images/Emo32.gif Do you believe in Angels
אפתח באזהרה... ההודעה הזאת לא קשורה לפורום הזה בכלל. אבל בפורום אליו היא שייכת, פורום שהיה עבורי בית שני במשך תקופה ארוכה מאוד לפני זמן די רב, אני פשוט כבר לא מסוגלת לכתוב. נכנסתי לשם לפני שעה קלה ולשמחתי גיליתי שהוא כבר לא מרגיש כמו בית עבורי. אז הגעתי לכאן והתלבטתי הרבה אם לכתוב אותה או לגנוז. והנה אני כותבת... היום בערב שיחקתי עם הבת שלי בפלייסטיישן. יש לי ילדה מקסימה בת 5.5
וכמו אמא שלה היא מעדיפה פלייסטיישן ומחבואים על פני משחק בברבי
. אז מכל הבחינות זה היה עוד ערב רגיל... שפתאום השתנה... שיחקנו במסך מאתגר בקראש (המשחק הכי טוב בעולם!) כשפתאום היא התחילה לצעוק 'אבא, אבא, קום, בוא תציל אותי' שאלתי אותה למי היא מדברת. היא ענתה בלי היסוס: לאבא. אני רוצה שהוא ישמור עליי מהמסך הזה. היא דיברה לאבא. אבא שלה שמת מהיום שהיא זוכרת את עצמה. נפקד-נוכח בחיינו. אבא שלה, שמהיום שהחלה להבין הסברתי שהוא כבר לא איתנו. מעולם לא אמרתי לה משפטים כמו: הוא רואה, הוא מרגיש, הוא שומע.... תמיד הרחקתי מאשליות... והנה היא מסתכלת אליי בעיניים גדולות ואומרת לי... אמא, אני קוראת לאבא כי הוא המלאך שלי . נותרתי המומה... והיא המשיכה.... אמא, אפשר לספר לך משהו? היום בגן ילדה דחפה אותי אבל לא נפלתי. כי פתאום משהו שקוף תפס אותי כאן (מצביעה על המותן שלה)... אני חושבת שזה היה אבא. הוא שומר עליי. הוא לא נותן לי ליפול. ובערב שהתחיל רגיל, כמו כל ערב אחר זה פתאום היכה בי... קשה להסביר מה זה היה בדיוק... סוג של אושר עצום ושל הכרת תודה מהולים בכאב בלתי נתפס... וגם סוג של הבנה... שיש לי מזל בחיים כי זכיתי לגדל ילדה כל כך מדהימה, עם כוחות כאלה ועם אבא, גבוה בשמיים או עמוק באדמה, ששומר עליה ולא נותן לה ליפול... האם אתם מאמינים במלאכים?
אפתח באזהרה... ההודעה הזאת לא קשורה לפורום הזה בכלל. אבל בפורום אליו היא שייכת, פורום שהיה עבורי בית שני במשך תקופה ארוכה מאוד לפני זמן די רב, אני פשוט כבר לא מסוגלת לכתוב. נכנסתי לשם לפני שעה קלה ולשמחתי גיליתי שהוא כבר לא מרגיש כמו בית עבורי. אז הגעתי לכאן והתלבטתי הרבה אם לכתוב אותה או לגנוז. והנה אני כותבת... היום בערב שיחקתי עם הבת שלי בפלייסטיישן. יש לי ילדה מקסימה בת 5.5
