../images/Emo13.gif
אני עדיין בעיתון אני כתבת שם(ולא רק שם...)בדיוק כמוך,אומנם בחודשיים האחרונים לא כתבתי אבל זה בגלל שהיו עודף רעיונות וגם בגלל שבגיליון אוגוסט שעסק בנושא "אהבה" הרגשתי שאין לי מה לחדש ולכן רוני ואני החלטנו שאני לא אכתוב אלא אם כן ברגע האחרון תתבטל למישהו כתבה ואני אחליף אותו(שזה בסדר מבחינתי,מתישהו הייתי בטורקיה והפסדתי חתיכת כתבה והצטערתי קצת כי זאת הייתה כתבה מגניבה-זאת של הטיסה בשמי הארץ עם הילדה שלומדת לטוס,אחר כך רוני והצלם שבמקרה בא לצלם כתבה שאני עשיתי אמרו לי שלא היה משהו בסוף וזה עודד אותי,אבל זאת עדיין יכולה הייתה להיות חוויה מעניינת). אני לא מתרגשת ממפורסמים כי אני לא מתרגשת מאנשים עד שהם לא גורמים לי למשהו מיוחד,כלומר זה לא שאני אנטיפטית או משהו,להיפך רוב החיים(קצרים...אני כולה 16 וחצי,לא עד כדי כך זקנה
) אנשים שאני אפילו לא מכירה(מהביה"ס למשל) באים ומתחילים לשפוך את הלב בלי שאני בכלל יודעת את השם שלהם(או הם את שלי) ובדרך כלל אני פשוט רגילה להקשיב לאנשים(ולפעמים זה מה שאנשים מחפשים שלא ישפטו אותם אלא שרק יקשיבו) ככה שמפורסמים או לא מבחינתי מי שאפשר לדבר איתו לעומק זה נחמד ואל תשכחי שמפורסמים לפני שנהיו כאלה הם כולה בני אדם ויש להם חסרונות כמו לכולנו וכשהם קמים בבוקר אני בטוחה שגם הם מזכירים לפעמים את עוגיפלצת מ'רחוב סומסום'
,מה גם שאני מראיינת(נניח מראיינת,אני לא מסתדרת עם ההגדרה הזאת...) הרבה שנים יחסית ואני במגמת תקשורת רדיו(זאת הייתה הברירה היחידה אצלנו בביה"ס מבחינת תקשורת) ושם מכריחים אותנו לראיין(שזה בכלל מעצבן כי אני טיפוס ביישן ומופנם מאוד ששונא לדבר ברדיו/להצטלם בטלוויזיה ובכלל דברים שקשורים אור הזרקורים מבהילים אותי,אני אוהבת לעבוד מאחורי הקלעים)...בואנה אני מתחילה להרגיש חכמה ידיי,בחיים לא חשבתי על הדברים שכתבתי עד עכשיו,פשוט הרגשתי אותם באופן טבעי וזה משונה לכתוב את זה למישהו אחר(לכן לא בטוח שהם באמת יעזרו,אני סתם מנסה להרגיע אותך בגלל שאנחנו פחות או יותר באותו המצב ובאותו העיתון
) אני מבינה את ההתרגשות שלך בכול זאת ראיון ראשון ואפילו עיתונאים מנוסים נוטים להתרגש המון פעמים וזה טבעי ואפילו בריא להתרגש אחרי הכול לגלות שמישהו שאנחנו אוהבים ומכירים רק על המסך קצת שונה במציאות-פתאום הוא בנאדם רגיל,את יודעת שיש הרבה מרואיינים שבעצמם מתרגשים לפני כול ראיון?אומנם חלקם לא יודו בזה אבל מבט אחד בעיניים שלהם מסגיר אותם ואז זה בכלל כיף(שניכם באותו מצב...),גם אם תראי שאת מתרגשת זה בסדר,הכול בסדר ואף אחד לא נולד עיתונאי(אני אגב מעולם לא הגדרתי את עצמי כעיתונאית,אני אוהבת לכתוב אבל אני לא בטוחה שזה מתאים לי לעסוק במקצוע כזה שחלק מהאנשים בו הם נבלות שיעשו הכול בשביל פרסום שמם ליד משהו,גם אם אותו משהו לא בהכרח נהגה על ידם...)וגם לא עורך ועוד יותר מיזה אף אחד לא נולד מפורסם(כלומר רוב האנשים...אם את בת למשפחת המלוכה למשל זה שונה...)ועם רודריגו זה בכלל נראה לי קל כי הוא רק בחודשיים האחרונים נהיה מפורסם והתוכנית בערוץ הילדים היא משהו חדש עבורו ככה שאין לך מה לדאוג(אגב אם מפורסם לא נחמד אלייך את יכולה בהחלט לרמוז עליו דברים בכתבות,לא ללכלך סתם כי זה מגעיל אבל בהחלט לרמוז ושכול אחד יפרש את הדברים כפי שנראה לו...)באמת תהיי את ותזרמי,אל תחשבי יותר מידיי איך את מצטיירת בעיניו(אני מדברת בכלליות על ראיונות ולא אישית נגד או בעד רודריגו,מעולם לא פגשתי אותו וגם את "קחי אותי שרון" לא בדיוק ראיתי ככה שאין לי דיעה לגביו) -לא את הכתבה-הוא הכתבה ומה שחשוב בסוף זה מה שאת תכתבי,אם היה לך מעולה תפרגני ותני לקוראים להרגיש חלק ממה שהרגשת,אם היה פחות טוב תכתבי בלי יותר מידיי רגש וגם את זה הקוראים יבינו,את מבינה כמה כוח יש לך ככתבת?את השולטת ולא להיפך! איפה יערך הראיון עם רודריגו שלא יוכלו להכניס לשם הרבה?(האמת שיותר מידיי צופים זה גם לא טוב,אותי אישית זה ממש מבלבל ואני משתדלת שיהיו נוכחים רק אנשים שאני סומכת עליהם וגם אז שיהיו מעטים) אני מחזיקה לך אצבעות כבר מעכשיו ומאחלת לך
ענקית
ולילוש אני חולה(הייתי כותבת בריאה אבל אני עדיין חולה...סחרחורות וכאבי ראש עצומים
)עלייך ואני ממש מקווה שהאינטרנט שלי יסתדר ושנוכל לדבר בקרוב(שלחתי לך לפני שבועיים חתיכת אימייל-קרוב לשעתיים לקח לי לכתוב אותו בוורד אבל לצערי הוא לא הגיע ליעדו כנראה ומאז יש עוד מיליון וחצי דברים לספר...)כי אני מתגעגעת לאללה
) יגיע לערוץ הילדים, ביקשתי מהעורכת שלי שתיתן לי לעשות כבתה עליו, ואם אפשר גם ראיון. היא אמרה שהם צריכים לחשוב על זה אחרי הכל רשמתי רק ביקורת אחת (בקרוב השנייה) ואם הם ירצו אותי אני אצטרך לשלוח רעיונות ורק אם הם יהיו טובים והם יאהבו אותם שם בעיתון, אז ייתכן ויתנו לי לעשות כתבה קטנה על רודריגו. יום אחד, חזרתי הביתה ובתיבת המייל שלי אי מייל מהעורכת. הם מתכוונים לעשות כתבה (דווקא גדולה, לא קטנה) על רודריגו, כולל ראיון, והחליטו לתת לי הזדמנות בכל זאת, בלי רעיונות ובלי שטויות. רק אני, רודריגו, והכתבה. ובעוד שישה ימים, זה קורה. אני ורודריגו, אחד על אחד (
/
