1. ריטה בקיסריה, 01/06/2008
ביום ראשון הייתי בהופעה של ריטה בקיסריה. זה היה מופע מיוחד של הסתדרות המורים לכבוד סוף שנה"ל. הייתי עם אחי ועם עוד שני חברים (שאמא של אחד מהם מורה, ומכאן הכרטיסים...). היה מצוין. אני לא מתכוון לסקור כאן את ההופעה, אבל אני פשוט חייב להביע במילים את מה שאני מרגיש. פשוט כל פעם אני נדהם מהזמרת המופלאה הזו מחדש. בגיל 46, יש לה אנרגיות מטורפות, שאין להרבה מהזמרות בארץ. איזה קול, איזה ריקודים, איזה שירים, איזה גוף! (מי שלא ראה את ריטה בסקיני השחור של ההופעה לא ראה סקיני מימיו). מדהים אותי איך אישה אחת מצליחה להרים קהל של 10,000 איש על הרגליים. נכון - יש לה שירים מצוינים - ועדיין, צריך גם אישיות שתסחוף את הקהל. ואם כבר השירים - איזה תענוג! אני לא מדבר על הבלדות קורעות הלב שלה (כמו "שיר אהובת הספן", שבלט בהיעדרו, "ימי התום", ובעיקר "אני חיה לי מיום ליום") או על הרוגע שבשירים החדשים שלה (שד"א, ממש לא מרשימים לדעתי בהופעה, מלבד הביצוע המצוין ל"מחכה"). אני מדבר על הקלאסיקות היותר קצביות שלה - תפתח חלון, שביל הבריחה (מדהים מדהים מדהים!), בגידה (ללא ספק עולה על החידוש של הנרי וניקה. אמנם העיבוד של הנרי מצוין, לדעתי, אבל הביצוע של ניקה לא עושה חסד עם השיר. אין בו את הרגש של הגרסא המקורית או את העוצמה של ההופעה החיה של ריטה), עבד של הזמן, עטוף ברחמים, אל תפחד וערב כחול עמוק (שזכה לביצוע טנגו מצוין). מעל לכל אלה מתנוסס שיר אחד מופלא. רוב האנשים, אני חושב, מזהים אותו יותר עם הביצוע של עברי לידר. אני, לעומת זאת, לא אוהב את הביצוע שלו בכלל. "בוא" - איזה מילים, איזה עוצמות, איזו ריטה! מה שהכי מדהים אותי זה האטרף שהקהל נכנס אליו ברגע שמתחיל השיר. ראיתי את זה בשתי ההופעות שהייתי בהן בסיבות ההופעות הנוכחי ("רמזים") ואני שומע את זה כל הזמן בדיסק של המופע המשותף (אם כי יש להסתייג ולזכור שזה השיר שפותח את ההופעה, ככה שחלק משאגות הקהל הן לא דווקא בגלל השיר). ברגע שמתחילה הפתיחה של השיר, אנשים עוברים לאיזה מצב של "היי" טבעי, סוג של שכרון חושים בלתי נתפס, ושרים איתה בהתלהבות עצומה. מבחינתי, "בוא" הוא אחד השירים הטובים - של ריטה, של המוזיקה הישראלית ובכלל. המילים כ"כ יפות (מתחיל קצת עצוב, אבל מצד שני משדר אופטימיות), הלחן משובח והקול של ריטה הוא מהטובים שאני מכיר. אז זהו. מאז ההופעה השיר הזה לא עוזב אותי. תמיד אהבתי אותו, אבל כאילו עם כל שמיעה אני רק יותר ויותר אוהב אותו. לפני כמה שבועות, ביום העצמאות, נערך מצעד שיר ה-60. ריטה נבחרה, ובצדק לדעתי, לזמרת ה-60. היא גם בצעה את שיר ה-60 ("זמר נוגה"), אבל לדעתי - שיר ה-60 של מדינת ישראל הוא "בוא".