AnkSunAmun
New member
../images/Emo32.gif
טוב חבר'ה אני רוצה לשתף אותכם בסיטואציה שלא ממש קשורה למלחמת המינים אבל מכיוון שאני אוהבת את הפורום הנ"ל ומתה על האנשים פה... תגידו לי מה דעתכם... אז ככה אני מתגייסת עוד כמה ימים (יום שני הקרוב(!!!!) למען האמת) וארגנתי מסיבת גיוס קטנה בפיצריה לכמה מחברי הטובים ביותר... מכוון שרוב החבר'ה כבר התגייסו במחזור יולי אז ארגנתי את זה להיום בערב בשעה סבירה (9 בערב חס וחלילה שלא ילכו לישון מאוחר ) והיום כשדיברתי עם החברה הכי טובה שלי, שחזרה מהצבא (היא משרתת בעובדה.. רחוק מהבית חוזרת כל שבועיים) הזכרתי לה על היום בערב ואגב גם רמזתי לה פעם שעברה שנפגשנו שאני אעשה משהו השבוע (לקראת הגיוס שלי) ולא יכולתי לפרט יותר כי היו שם בנות שהם לא ממש קרובות אלי ולא רציתי שזה יראה כאלו אני עושה מסיבה ולא מזמינה אותן... בכל מקרה היא יצאה אלי בקטע של "למה לא אמרת לי /אני לא יכולה/ אני נפגשת עם החבר" ועוד הוסיפה ואמרה שאני כאחת שיושבת בבית ולא עושה כלום (אשמתי שמגייסים אותי בספטמבר ?!) והיא כאחת שטוחנת שטח בעובדה ולומדת ימים כלילות .. הייתי אמורה להגיד לה והיא לא זכרה וכול הבולשיט... אז הפרינססה מתכוונת לנהוג בערב לחבר שגר במרחק של שעה + של נהיגה ולחזור למחרת בבוקר (כן ממש סביר) ועוד עושה לי טובה שתקפוץ אלי בשבת (ואני בטוחה שהיא לא תעשה את זה )... אז בשורה התחתונה.. מה חשוב יותר? חברות של 6 ומעלה שנים או החבר שהם יחד שנה וחצי? כאחת שתמכה בה בכל רגעי הקושי והשמחה זה ממש שבר את גב הגמל... היא לא יכלה להתפשר קצת עם החבר כדי אפילו לקפוץ לחצי שעה בערב למסיבה? אני שהתנדבתי לנסוע איתה ללשכה ביום הגיוס (והיא סירבה), ניקתי בליל המסיבה שלה (!!!!) את הבית שלה אחרי שעבר מלחמת עולם שלישית... וכל זה מתברר כקליפת השום כשברגע האמת היא לא מוכנה להקריב כלום בשבילי... זאת חברות?!
טוב חבר'ה אני רוצה לשתף אותכם בסיטואציה שלא ממש קשורה למלחמת המינים אבל מכיוון שאני אוהבת את הפורום הנ"ל ומתה על האנשים פה... תגידו לי מה דעתכם... אז ככה אני מתגייסת עוד כמה ימים (יום שני הקרוב(!!!!) למען האמת) וארגנתי מסיבת גיוס קטנה בפיצריה לכמה מחברי הטובים ביותר... מכוון שרוב החבר'ה כבר התגייסו במחזור יולי אז ארגנתי את זה להיום בערב בשעה סבירה (9 בערב חס וחלילה שלא ילכו לישון מאוחר ) והיום כשדיברתי עם החברה הכי טובה שלי, שחזרה מהצבא (היא משרתת בעובדה.. רחוק מהבית חוזרת כל שבועיים) הזכרתי לה על היום בערב ואגב גם רמזתי לה פעם שעברה שנפגשנו שאני אעשה משהו השבוע (לקראת הגיוס שלי) ולא יכולתי לפרט יותר כי היו שם בנות שהם לא ממש קרובות אלי ולא רציתי שזה יראה כאלו אני עושה מסיבה ולא מזמינה אותן... בכל מקרה היא יצאה אלי בקטע של "למה לא אמרת לי /אני לא יכולה/ אני נפגשת עם החבר" ועוד הוסיפה ואמרה שאני כאחת שיושבת בבית ולא עושה כלום (אשמתי שמגייסים אותי בספטמבר ?!) והיא כאחת שטוחנת שטח בעובדה ולומדת ימים כלילות .. הייתי אמורה להגיד לה והיא לא זכרה וכול הבולשיט... אז הפרינססה מתכוונת לנהוג בערב לחבר שגר במרחק של שעה + של נהיגה ולחזור למחרת בבוקר (כן ממש סביר) ועוד עושה לי טובה שתקפוץ אלי בשבת (ואני בטוחה שהיא לא תעשה את זה )... אז בשורה התחתונה.. מה חשוב יותר? חברות של 6 ומעלה שנים או החבר שהם יחד שנה וחצי? כאחת שתמכה בה בכל רגעי הקושי והשמחה זה ממש שבר את גב הגמל... היא לא יכלה להתפשר קצת עם החבר כדי אפילו לקפוץ לחצי שעה בערב למסיבה? אני שהתנדבתי לנסוע איתה ללשכה ביום הגיוס (והיא סירבה), ניקתי בליל המסיבה שלה (!!!!) את הבית שלה אחרי שעבר מלחמת עולם שלישית... וכל זה מתברר כקליפת השום כשברגע האמת היא לא מוכנה להקריב כלום בשבילי... זאת חברות?!
