עקורים / אביבית
לפני כמעט שנה קראתי סיפור שהשאיר עליי רושם אדיר. הסיפור הוא ארוך ומדהים. פניתי ליוצרת וביקשתי את רשותה לפרסם פה בפורום את סיפורה. היא נענתה ברצון. הנה לפניכם החלק הראשון, מומלץ בחום! עקורים נכתב ע"י אביבית 20.1.2002 1 היא עמדה על קו המים מתבוננת באופק שנבלע בין הים לשקיעה ודמעות זלגו מעיניה. היא הייתה בסביבות גיל 50, אשה עייפה, אומללה ומתוסכלת שחייה היו קשים מנשוא, שהתאלמנה בגיל 35 ונשארה לגדל לבדה שתי בנות... עיניה עלו מעלה - גמעו את השקיעה והדמעות זלגו לאורך פניה נפלו טיפות טיפות על שמלתה הדהויה. ´´למה´´? ´´למה´´? שאלה שוב את עצמה ובכיה שהיה חלש התגבר ברעש השחפים שעפו מעליה מחפשים את שללם, ראשה צנח מטה כשגופה רעד בבכי שפרץ מתוכה... ´´איפה אמא´´? שאלה דורית מתבוננת באחותה חני שרבצה על הספה בסלון קוראת ספר. חני התבוננה בה ועיוותה בראשה כלא יודעת, ´´הבאתי את אורן שיראה את סבתא שלו, לאן היא הלכה?´´ מתבוננת שוב באחותה מחכה לתשובה כלשהיא... ´´אין לי צל של מושג. היא קיבלה איזו שיחת טלפון ולאחר מכן היא עזבה, די נסערת אם ניתן לאמר. חוץ מזה אני לא יודעת´´. דורית התבוננה בה והחזיקה את התינוק הקטן בידיה. ´´איך נולדנו כל-כך שונות´´ חשבה בראשה, היא המשיכה לעמוד מתבוננת באחותה, ´´טוב, כשהיא תבוא תאמרי לה שתתקשר אלי. אני חייבת לחזור הביתה. עמוס צריך לחזור מהמשרד ועוד לא סיימתי לבשל, אז ביי´´ היא סיימה את דבריה ויצאה. חני עיוותה את פניה בלכת אחותה. היא הייתה בת 27 - רווקה, וכולם לחצו עליה כבר להתחתן ולהביא ילדים כמו אחותה דורית. ´´אוף´´ היא אמרה בקול, ´´איפה אמא שלי?´´ היא עצמה את עיניה וראתה את אמה בעיני רוחה. ´´איזה מסכנה היא´´ חשבה לעצמה, ´´איזה חיים קשים היו לה, אף פעם לא מאושרת, תמיד נראתה אומללה שכזאת´´. השעה היתה כבר בין ערביים והרעב החל להציק לה, היא נדנדה את ראשה לגרש את המחשבות שעלו בראשה, קמה מהספה וניגשה למטבח. אסתר התבוננה על הים, הגאות החלה לעלות והגלים החלו לשטוף את רגליה, רוח קרירה נשבה עם הגלים והגאות המשיכה בתנופתה. היא חבקה את עצמה ורעדה מעט, נזכרת שעקב עזיבתה את הבית במהירות שכחה לקחה שום דבר חם לכסות את כתפיה החשופות. רעד עבר בגופה כשנזכרה שוב בשיחת הטלפון שקבלה והחלה לבכות שוב... הקור התגבר ואסתר פנתה בחזרה לרכבה שעמד בבדידותו בחוף הים, היא התיישבה בפנים והניחה ראשה על ההגה. ´´הו אהובתי, הו אהובתי היקרה, למה? למה עשית זאת לעצמך?? הו, למה?´´ הכאב פילח בגופה כנעיצות סכין, עיניה נעצמו מעצמת הכאב החד שהרגישה ודמעותיה שגעו כנהר גועש המשיכו לזלוג... ...´´אסתר, אסתר איפה את, כבר מאוחר, תעלי הביתה´´ אסתר פנתה לאחור וראתה את אמא בחלון המטבח - ´´אני כבר מגיעה...´´ ואוף גדול פרץ מגרונה, ´´אני חייבת ללכת, נתראה מחר´´? היא התבוננה בחברתה מסיטה את ראשה קדימה כדי לשמוע את תשובתה. ´´כן´´, ענתה סופי כשחיוך פרוס על פניה, ´´לכי כבר לפני שאמא שלך תתחיל שוב לצעוק...´´ אסתר התבוננה בה בעיניים אוהבות, הסתובבה לאחור בחוסר חשק ורצה לביתה.
לפני כמעט שנה קראתי סיפור שהשאיר עליי רושם אדיר. הסיפור הוא ארוך ומדהים. פניתי ליוצרת וביקשתי את רשותה לפרסם פה בפורום את סיפורה. היא נענתה ברצון. הנה לפניכם החלק הראשון, מומלץ בחום! עקורים נכתב ע"י אביבית 20.1.2002 1 היא עמדה על קו המים מתבוננת באופק שנבלע בין הים לשקיעה ודמעות זלגו מעיניה. היא הייתה בסביבות גיל 50, אשה עייפה, אומללה ומתוסכלת שחייה היו קשים מנשוא, שהתאלמנה בגיל 35 ונשארה לגדל לבדה שתי בנות... עיניה עלו מעלה - גמעו את השקיעה והדמעות זלגו לאורך פניה נפלו טיפות טיפות על שמלתה הדהויה. ´´למה´´? ´´למה´´? שאלה שוב את עצמה ובכיה שהיה חלש התגבר ברעש השחפים שעפו מעליה מחפשים את שללם, ראשה צנח מטה כשגופה רעד בבכי שפרץ מתוכה... ´´איפה אמא´´? שאלה דורית מתבוננת באחותה חני שרבצה על הספה בסלון קוראת ספר. חני התבוננה בה ועיוותה בראשה כלא יודעת, ´´הבאתי את אורן שיראה את סבתא שלו, לאן היא הלכה?´´ מתבוננת שוב באחותה מחכה לתשובה כלשהיא... ´´אין לי צל של מושג. היא קיבלה איזו שיחת טלפון ולאחר מכן היא עזבה, די נסערת אם ניתן לאמר. חוץ מזה אני לא יודעת´´. דורית התבוננה בה והחזיקה את התינוק הקטן בידיה. ´´איך נולדנו כל-כך שונות´´ חשבה בראשה, היא המשיכה לעמוד מתבוננת באחותה, ´´טוב, כשהיא תבוא תאמרי לה שתתקשר אלי. אני חייבת לחזור הביתה. עמוס צריך לחזור מהמשרד ועוד לא סיימתי לבשל, אז ביי´´ היא סיימה את דבריה ויצאה. חני עיוותה את פניה בלכת אחותה. היא הייתה בת 27 - רווקה, וכולם לחצו עליה כבר להתחתן ולהביא ילדים כמו אחותה דורית. ´´אוף´´ היא אמרה בקול, ´´איפה אמא שלי?´´ היא עצמה את עיניה וראתה את אמה בעיני רוחה. ´´איזה מסכנה היא´´ חשבה לעצמה, ´´איזה חיים קשים היו לה, אף פעם לא מאושרת, תמיד נראתה אומללה שכזאת´´. השעה היתה כבר בין ערביים והרעב החל להציק לה, היא נדנדה את ראשה לגרש את המחשבות שעלו בראשה, קמה מהספה וניגשה למטבח. אסתר התבוננה על הים, הגאות החלה לעלות והגלים החלו לשטוף את רגליה, רוח קרירה נשבה עם הגלים והגאות המשיכה בתנופתה. היא חבקה את עצמה ורעדה מעט, נזכרת שעקב עזיבתה את הבית במהירות שכחה לקחה שום דבר חם לכסות את כתפיה החשופות. רעד עבר בגופה כשנזכרה שוב בשיחת הטלפון שקבלה והחלה לבכות שוב... הקור התגבר ואסתר פנתה בחזרה לרכבה שעמד בבדידותו בחוף הים, היא התיישבה בפנים והניחה ראשה על ההגה. ´´הו אהובתי, הו אהובתי היקרה, למה? למה עשית זאת לעצמך?? הו, למה?´´ הכאב פילח בגופה כנעיצות סכין, עיניה נעצמו מעצמת הכאב החד שהרגישה ודמעותיה שגעו כנהר גועש המשיכו לזלוג... ...´´אסתר, אסתר איפה את, כבר מאוחר, תעלי הביתה´´ אסתר פנתה לאחור וראתה את אמא בחלון המטבח - ´´אני כבר מגיעה...´´ ואוף גדול פרץ מגרונה, ´´אני חייבת ללכת, נתראה מחר´´? היא התבוננה בחברתה מסיטה את ראשה קדימה כדי לשמוע את תשובתה. ´´כן´´, ענתה סופי כשחיוך פרוס על פניה, ´´לכי כבר לפני שאמא שלך תתחיל שוב לצעוק...´´ אסתר התבוננה בה בעיניים אוהבות, הסתובבה לאחור בחוסר חשק ורצה לביתה.