עקורים / חלק 4
4 דורית דפקה מספר פעמים על דלת הכניסה אולם לא היתה תשובה מבפנים. ´´אוף, אין לי זמן לשטויות שלה´´ אמרה לעצמה בכעס. הדלת נפתחה בפתאומיות וחני עמדה בפתח, חלוק רחצה עוטף את גופה וכולה נוטפת מים. ´´אחלה אחותי, הגעת, יופי. סליחה, אני רק אתייבש וכבר אצטרף אליך...´´ היא פנתה לאחור משאירה את אחותה עומדת בפתח. ´´תעשי את זה מהר, אין לי הרבה זמן להישאר, עמוס עייף ואני חייבת לחזור כמה שיותר מוקדם.´´ היא התבוננה לכיוון החדר שבו חני הלכה להתלבש, מחכה לתגובה... ´´את הקשבת למה שאמרתי לך לפני רגע???´´ שאלה בהתרסה, ממשיכה עדיין לחכות לאיזו שהיא תגובה. שום קול לא עלה מהחדר, והיא וויתרה ופנתה למטבח להכין לה משהו חם לשתות. ´´איזה נודניקית, אין לה אף פעם סבלנות, תמיד כזאת לחוצה, לא מתאים לי לריב איתה עכשיו´´ אמרה חני לעצמה, מעבירה את החולצה מעל ראשה. ´´את רוצה משהו חם לשתות?´´ נשמעה שאלה מכיוון המטבח. ´´כן, שוקו חם, תודה.´´ - חני סיימה להתלבש ונכנסה לסלון, ´´את צריכה עזרה?´´ - ´´לא, אני מסתדרת,´´ - דורית נכנסה לסלון כשמגש בידיה, ´´את רוצה גם עוגה?´´ היא שאלה את חני, ´´ממש לא, יותר מעניין אותי איפה אמא שלנו עכשיו, זה ממש מטריד´´. ´´כן, איפה היא באמת?´´ הסתכלה דורית על חני בדאגה, ´´אני ממש לא יודעת´´ - היא לקחה את השוקו מהמגש והגישה אותו לשפתיה, ´´אי, זה חם´´, ´´מה רצית את זה קר?´´ ´´לא, זה בסדר, אחלה´´. מעניין לאיפה תוביל השיחה המטומטמת הזאת שיש בינינו עכשיו, חשבה חני והתבוננה על דורית. דורית התיישבה על כורסת היחיד הישנה של אביה ונשענה לאחור, ´´וואה, כמה אני עייפה, אם הייתי יכולה הייתי ישנה איזה 10 שעות´´ היא עצמה את עיניה נותנת מנוחה לאבריה. חני התבוננה בה ורגש חמלה עלה בגרונה, אולם היא לא אמרה מילה. ´´תמיד היינו כל-כך שונות אחת מהשניה´´, חשבה לעצמה, ´´מהטעם בלבוש, ועד דרך מחשבה. הן אף פעם לא הסתדרו ביניהן ותמיד היו מריבות בבית בין שתיהן שגרמו לאמם להיכנס לאותן מריבות ולהיות חלק מהן. ואמא שלה, הו אמא שלה תמיד, תמיד צידדה בדורית, ולא משנה מה היה ומי היה אשם. תמיד הייתה בניהן איזה שהיא קרבה שהיא אף פעם לא הבינה. ואבא שלה, הוא תמיד ישב בצד, לא עניין אותו שום דבר, רק העיתון שלו והרדיו הקטן שהיה בפינת המטבח. ואני תמיד הייתי צריכה להגן על עצמי, כל הזמן, וזה די נמאס, כי זו בדיוק ההרגשה שיש לי עכשיו כשאני רוצה לספר להם על עצמי כלסבית ועל חיי עם נורית.´´ היא טלטלה את ראשה להפסיק את המחשבות שעלו בראשה והתבוננה באחותה. דורית נראתה כישנה, ראשה מוטה הצידה נשען על ידה, פיה פתוח קמעה ונחירות קלות עלו מכיוונה. ´´ממש יופי, לא בשביל זה הבאתי אותה, טוב היא לפחות תקום כשאמן תכנס, ואז אספר לשתיהן.´´ - היא נשכבה על הספה, הלחץ קצת ירד מגופה, והיא הרגישה מעין שלווה, ומחשבותיה ´´הפליגו´´ לאהובתה נורית. המיטה היתה קשה, ואסתר הסתובבה בה כמטוטלת, מצד לצד, השינה לא הגיעה לעיניה. הבנות ישנו בשני חדרים צמודים בעלי מיטות קומתיים. היא ישנה בחדר הראשון בקומה התחתונה של מיטת הקומתיים וסופי ישנה בחדר השני בקומה השניה של מיטת הקומתיים. ´´ איזה מורה מטומטמת היא החליטה בשביל כל אחת, איפה תישן ובאיזה קומה´´ - אסתר הרגישה איך הכעס עולה בגופה והמשיכה להתהפך במיטה הקשה, ´´רק רציתי לישון ליד סופי - וגם לישון בקומה השניה...´´ היא הרגישה כל-כך מתוסכלת. כל בקשותיה לשנות חדר או מיטה נדחו על הסף. שקט שרר מסביב, היא התבוננה לעבר החלון הקטן וראתה את הלילה מנצנץ באלפי כוכבים, דמעות עלו בעיניה - ´´מה קורה לי???´´ חשבה בייאוש, ´´למה אני כל-כך מתוסכלת? למה אני כל-כך רוצה להיות ליד סופי? אני כל-כך מתגעגעת אליה, לריח גופה, לשפתיה, לנשיקה העדינה הזאת שהיתה מתחת לעץ התפוחים הזקן, למגעה העדין. למה אני כל-כך רוצה להרגיש אותה???´´ היא החלה לבכות בשקט, מנסה לא להפריע את מנוחתן של הבנות , אולם הבכי גבר והבנות החלו להתעורר. ´´אסתר, הכל בסדר?´´ שאלה אותה אחת הבנות, ´´למה את בוכה?´´ שאלה אותה בת אחרת. אולם אסתר לא ענתה, היא הסתובבה לכיוון השני מעניקה להן את גבה, והמשיכה בבכיה עד שנרדמה.
