STANLEY CLIMBFALL
New member
../images/Emo34.gifקספר- סיכום סיבוב 'סוג של חורף' ../images/Emo28.gif
נתחיל דווקא מהקיץ. אחרי הופעה נהדרת במועדון 24, ועוד הופעה טובה מאוד בעיר הבירה, הייתה אכזבה מסויימת בבארבי, לפעמים אנלא יכול להסביר למה זה, פשוט נהניתי פחות, אולי היו ציפיות גבוהות מידי כי הובטחה הופעה מיוחדת עם אורחים, קוואמי הוא אורח מצוין, והלוואי ויתארח בכל הופעה, אבל גם הוא עלה רק לשיר ורבע, וזה היה די מאכזב. חשבתי אולי אני צריך קצת הפסקה. אבל אז הגיע סיבוב החורף, והבנתי שמה שאני באמת צריך זה את הסם שלי. המחיר שם את עצמו בצד. אז למרות אהבתי הגדולה לאביב גדג' שהופיע בירושלים באותו יום, הדרמתי עד באר 7, לבדי, בלי לדעת יותר מדי איך אגיע ואשוב, הגעתי איכשהו, שבתי איכשהו, זאת הייתה הופעה ראשונה שלהם בב"ש, לפחות בגלגול הנוכחי, והיא הזכירה לי את ההופעה הקודמת שלהם בירושלים(במעבדה,לפני כך וכך זמן)- אולם חצי ריק, קהל חצי ער. בניגוד לאז, זה פשוט לא הפריע לי, זאת הייתה חוויה קספרית מסוג טיפה אחר- אתה אמנם נמצא 2 מטר מהבמה, אבל יש לך הרבה מקום לרקוד, הרבה מקום בשביל עצמך, ועם זאת יותר תשומת לב למתרחש על הבמה, ובמקום שקשה לי להגדיר אותו, איפשהו בין מה שאני מרגיש לבין מילות השירים לבין התופים. לא יודע. באר שבע נגמר. היה טוב. באמת שהיה טוב, אבל בימים שאחרי, ועל אף שידעתי שכמה מחבריי מאוד מחכים להופעה בצוללת, שוב פתאום עלתה בי ההרגשה 'אולי מספיק'. 'אולי הפסקה'. 'שלא יהיה שובע'. איזה הפסקה ואיזה נעליים.איזה שובע ואיזה טירוף. ההופעה בירושלים, הייתה היפוך מוחלט להופעה ההיא במעבדה או להופעה בבאר 7. הצוללת הייתה מלאה, הקהל היה משולהב, והאווירה הייתה חמה חמה. כתבנו על זה פה לפני ימים מעטים, אז לא אוסיף הרבה. היה טוב. אחרי ההופעה הזאת כבר לא עלו מחשבות שליליות של רצון להפסקה. הרעב שלי לקספרים חזר ובגדול, כמו באוקטובר 05, חודש יפה שבו רדפתי אחריהם לכל חור, והצלחתי לתפוס 4 הופעות(בתור חייל קרבי, זה ממש לא דבר של מה בכך), כמו בקיץ האחרון, שבו הייתי בהופעות רבות שונות ומשונות, אבל כל פעם ששמעתי את השם 'קספר' תהיתי מה אני עוד עושה בבית. במחשב. בפאב. בירושלים. איפה שזה לא יהיה. יאללה תל אביבה. אז יאללה תלאביבה. הופעת צהריים בזאפה. אני לא איש של בוקר, וכך לא חבריי למסע, אבל אנחנו 'מעריצים' של הקספרים, ככה הגדירו אותנו בטיפשות. לא, אנחנו לא מעריצים. שונא הגדרות בכלל, אך בעיקר הגדרות שטויות ולא נכונות. אנחנו סתם מסוממים, אין לנו בעיה לנסוע רחוק בשביל סם טוב. והוא טוב. כל כך טוב. פעם הייתי בהופעת צהריים של אתי אנקרי, באמצע הטבע, ממש לפני שבת, הייתה אווירה של קבלת שבת, שלאחריה גם הלכתי לבית כנסת לקבלת שבת. הייתה פשוט אווירה של הופעת צהריים. ככה גם בפעמים אחרות. רובן בשמש, מה שמזכיר לך שזה צהריים. זה לא מה שהיה הפעם. הפעם לא הרגשנו שזה צהריים. שמש לא הייתה בזאפה. 'אין שמש גדולה, אין עצובה מזו, זה סוף הקיץ'. מה היה בזאפה? הייתה הופעה של הקספרים. זהו. לא יותר מזה. באמת שלא. אז נכון, הם ישר התחילו עם שיר חדש לגמרי(שגם חזר בהדרן, שיר נפלא), והוסיפו עליו עוד שיר חדש לגמרי, נוסף ל-'אז' ו-'עולם שקט', המופיעים במייספייס, ובהופעה הזאת הרבה מהקהל כבר ידע את המילים. נכון, היו את הקאוורים המעולים למוריסון, פיקסיז, ומדונה, ונוסף עליהם עוד קאוור מוצלח לריאנה, והיה את שיר ההפלגה, שיר שכמעט ולא מבוצע. והיה סיפור מרגש לפני 'ימות הקיץ', מה שעשה את זה לביצוע הכי מוצלח ששמעתי, כמו גם 'שילה' שריגש אותי יותר מאי פעם, והיה עוד ועוד...ועוד ועוד... ילדים בני 11 שהונפו באויר על ידי זרים בני 30. זה החיבור שמוזיקה יכולה לעשות. צריכה לעשות. זה מה שהקספרים עושים. וזהו.אני לא צריך יותר מזה. באמת שלא. הם פשוט טובים במה שהם עושים. בלעשות אהבה. בלעשות שמח. בלהפוך את הכאב לשמחה. בלתת חיבוק גדול ללב דואב. ותמונה אחרי זה, לילדות
היה מדהים. היה מופע ארנבות של ד"ר קספר. להתראות בבארבי, תלאביב וכפר סבא, ב-21 בדצמבר, ו-18 בינואר. מי שלא בא, כנראה יהיה אדם פחות מאושר ממני באותם לילות.
נתחיל דווקא מהקיץ. אחרי הופעה נהדרת במועדון 24, ועוד הופעה טובה מאוד בעיר הבירה, הייתה אכזבה מסויימת בבארבי, לפעמים אנלא יכול להסביר למה זה, פשוט נהניתי פחות, אולי היו ציפיות גבוהות מידי כי הובטחה הופעה מיוחדת עם אורחים, קוואמי הוא אורח מצוין, והלוואי ויתארח בכל הופעה, אבל גם הוא עלה רק לשיר ורבע, וזה היה די מאכזב. חשבתי אולי אני צריך קצת הפסקה. אבל אז הגיע סיבוב החורף, והבנתי שמה שאני באמת צריך זה את הסם שלי. המחיר שם את עצמו בצד. אז למרות אהבתי הגדולה לאביב גדג' שהופיע בירושלים באותו יום, הדרמתי עד באר 7, לבדי, בלי לדעת יותר מדי איך אגיע ואשוב, הגעתי איכשהו, שבתי איכשהו, זאת הייתה הופעה ראשונה שלהם בב"ש, לפחות בגלגול הנוכחי, והיא הזכירה לי את ההופעה הקודמת שלהם בירושלים(במעבדה,לפני כך וכך זמן)- אולם חצי ריק, קהל חצי ער. בניגוד לאז, זה פשוט לא הפריע לי, זאת הייתה חוויה קספרית מסוג טיפה אחר- אתה אמנם נמצא 2 מטר מהבמה, אבל יש לך הרבה מקום לרקוד, הרבה מקום בשביל עצמך, ועם זאת יותר תשומת לב למתרחש על הבמה, ובמקום שקשה לי להגדיר אותו, איפשהו בין מה שאני מרגיש לבין מילות השירים לבין התופים. לא יודע. באר שבע נגמר. היה טוב. באמת שהיה טוב, אבל בימים שאחרי, ועל אף שידעתי שכמה מחבריי מאוד מחכים להופעה בצוללת, שוב פתאום עלתה בי ההרגשה 'אולי מספיק'. 'אולי הפסקה'. 'שלא יהיה שובע'. איזה הפסקה ואיזה נעליים.איזה שובע ואיזה טירוף. ההופעה בירושלים, הייתה היפוך מוחלט להופעה ההיא במעבדה או להופעה בבאר 7. הצוללת הייתה מלאה, הקהל היה משולהב, והאווירה הייתה חמה חמה. כתבנו על זה פה לפני ימים מעטים, אז לא אוסיף הרבה. היה טוב. אחרי ההופעה הזאת כבר לא עלו מחשבות שליליות של רצון להפסקה. הרעב שלי לקספרים חזר ובגדול, כמו באוקטובר 05, חודש יפה שבו רדפתי אחריהם לכל חור, והצלחתי לתפוס 4 הופעות(בתור חייל קרבי, זה ממש לא דבר של מה בכך), כמו בקיץ האחרון, שבו הייתי בהופעות רבות שונות ומשונות, אבל כל פעם ששמעתי את השם 'קספר' תהיתי מה אני עוד עושה בבית. במחשב. בפאב. בירושלים. איפה שזה לא יהיה. יאללה תל אביבה. אז יאללה תלאביבה. הופעת צהריים בזאפה. אני לא איש של בוקר, וכך לא חבריי למסע, אבל אנחנו 'מעריצים' של הקספרים, ככה הגדירו אותנו בטיפשות. לא, אנחנו לא מעריצים. שונא הגדרות בכלל, אך בעיקר הגדרות שטויות ולא נכונות. אנחנו סתם מסוממים, אין לנו בעיה לנסוע רחוק בשביל סם טוב. והוא טוב. כל כך טוב. פעם הייתי בהופעת צהריים של אתי אנקרי, באמצע הטבע, ממש לפני שבת, הייתה אווירה של קבלת שבת, שלאחריה גם הלכתי לבית כנסת לקבלת שבת. הייתה פשוט אווירה של הופעת צהריים. ככה גם בפעמים אחרות. רובן בשמש, מה שמזכיר לך שזה צהריים. זה לא מה שהיה הפעם. הפעם לא הרגשנו שזה צהריים. שמש לא הייתה בזאפה. 'אין שמש גדולה, אין עצובה מזו, זה סוף הקיץ'. מה היה בזאפה? הייתה הופעה של הקספרים. זהו. לא יותר מזה. באמת שלא. אז נכון, הם ישר התחילו עם שיר חדש לגמרי(שגם חזר בהדרן, שיר נפלא), והוסיפו עליו עוד שיר חדש לגמרי, נוסף ל-'אז' ו-'עולם שקט', המופיעים במייספייס, ובהופעה הזאת הרבה מהקהל כבר ידע את המילים. נכון, היו את הקאוורים המעולים למוריסון, פיקסיז, ומדונה, ונוסף עליהם עוד קאוור מוצלח לריאנה, והיה את שיר ההפלגה, שיר שכמעט ולא מבוצע. והיה סיפור מרגש לפני 'ימות הקיץ', מה שעשה את זה לביצוע הכי מוצלח ששמעתי, כמו גם 'שילה' שריגש אותי יותר מאי פעם, והיה עוד ועוד...ועוד ועוד... ילדים בני 11 שהונפו באויר על ידי זרים בני 30. זה החיבור שמוזיקה יכולה לעשות. צריכה לעשות. זה מה שהקספרים עושים. וזהו.אני לא צריך יותר מזה. באמת שלא. הם פשוט טובים במה שהם עושים. בלעשות אהבה. בלעשות שמח. בלהפוך את הכאב לשמחה. בלתת חיבוק גדול ללב דואב. ותמונה אחרי זה, לילדות
היה מדהים. היה מופע ארנבות של ד"ר קספר. להתראות בבארבי, תלאביב וכפר סבא, ב-21 בדצמבר, ו-18 בינואר. מי שלא בא, כנראה יהיה אדם פחות מאושר ממני באותם לילות.