../images/Emo70.gif החברה הכי טובה
בילדות, חיי החברתיים התמצו בד"כ בחברה אחת טובה, מכסימום שתיים. היום, התווספו לחברת הילדות (האמהות היו חברות, הרו בהפרש של כמה חודשים, כך שגדלנו יחד מגיל אפס, ואפילו אפשר להגיד ממינוס J ) ולחברה הטובה מהתיכון, מספר מצומצם של חברות טובות שאספתי עם השנים, בלימודים ובעבודה. קשה לומר שיש "חברה הכי טובה", אבל עם שתיים הקשר הוא יותר קרוב ותכוף, אם כי לא יומיומי, ומדי פעם זה מתחלף, ודווקא עם משהי מהאחרות קורה שמדברים ונפגשים יותר. אגב, אחת מן השתיים היא אותה החברה הטובה מהתיכון. היו לנו תקופות של נתק, אבל תמיד חזרנו לשמור על קשר בסופו של דבר. קשר יומיומי הוא קשה ... אחרי יום עבודה, גם אני רוצה רק לשבת עם בנזוגי, לאכול יחד ולדבר, ולהיות קצת ביחד-לבד. אחר כך זמן הסידורים והפרוצדורות ההכרחיים בבית, ולבסוף אני מתרגעת, ביום טוב -- יש לי כוח לקרוא קצת, ביום פחות טוב אני מסוגלת רק לבהות בריצודי הטלוויזיה, ובימים ממש גרועים – פשוט נשכבים במיטה, עד שנרדמים! לחברות שלי, בחלקן, יש כבר ילדים, כך שעבורן הזמן הוא מצרך נדיר אפילו יותר, והקשר הטלפוני הוא פעם פעמיים בשבוע במקרה הטוב ... בעצם בנזוגי מהווה היום את החבר הכי טוב שלי, ומגלם בתוכו גם את מוסד ה"חברה" וגם את מה שהיתה עבורי "המשפחה" בצעירותי. הוא-הוא הבית שלי. ועדיין, אין כמו חברות ... ולפעמים יש געגוע לחברות של פעם, כשידענו מה קורה, און-ליין, אחת אצל השניה ...
) צמחה אצלי השאלה הבאה: בימי הילדות היה קיים המוסד של "החברה הכי טובה", או אולי לא אצל כולן? אולי כמה חברות הכי טובות? אז התראינו מדי יום (כחלק משגרת ביה"ס, מן הסתם) ונהגנו לדבר בטלפון כל יום, כל היום, כשלא רבצנו האחת אצל השניה, או התרוצצנו ביחד בחיפוש אחר חוויות. נשמע מוכר? והיום? האם קיימת חברה שהיא הכי-הכי קרובה? האם זו אותה חברת ילדות? האם הקשר הוא יומיומי, או כמעט יומיומי?
