יש לי שאלה?

[Scarlett of the wind]

../images/Emo35.gifיש לי שאלה?

אני בחורה נורא ביישנית וקשה לי להתחבר עם אנשים ולא כי אני לא רוצה אלא אני לא יכולה, אני לא מסוגלת לדבר לפני אנשים, בחבורה אני תמיד שותקת ומרוחקת,אני נכנסת לפחד נוראי כשאני צריכה להתמודד עם משהו חדש (אפילו עם זה נסיעה באוטובוס לכוון חדש), במקומות גדולים אני פשוט נהיית טכיקרדית מפוחדת ואני מרגישה כאילו כולם מסתכלים עליי! אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אין לי חברות קרובות שאני יכולה לפתוח להן את הלב, בבקשה שמישהו יעזור לי... אני מאד אשמח לקבל עצה.

 

[ReadyOrNot]

שלום לך ../images/Emo13.gif

את במקום הנכון. אני ממש לא בגדר גורם מוסמך, אבל זה נשמע כמו בעיה של חרדה חברתית. את יכולה להיעזר במבחן ליבוביץ לאבחון עצמי, אבל זה לא תחליף לחוות דעת מקצועית. כללי אצבע לאבחון חרדה חברתית: שאיפה תמיד להיות במקום מוגן וחמים (כלומר בבית), הרגשת מבוכה מביצוע פעולות פשוטות בנוכחות אנשים אחרים (אני למשל לא מסוגל להיות ליד אנשים כשאני מדבר בטלפון עם חברים, ואני לא מסוגל כשמישהו מסתכל עלי עובד), קושי ביצירת קשר אינטימי\מיני עם בני המין השני ועוד. ואת רק בת 20... אני גיליתי רק בגיל 27 שיש לזה שם

אפשר לטפל בבעיה הזו, אם ע"י טיפול אישי, או טיפול קבוצתי. תחייכי, יהיה בסדר, זה בידייך

דרך אגב , מה זה טכיקרדית?

 

[Scarlett of the wind]

תודה ../images/Emo140.gif

נחמד שמתייחסים עליי...וצדקת אני באמת כל הזמן רק רוצה להגיע הביתה ולהיות עם המשפחה שלי, אין לי וגם אף פעם לא היה לי חבר, (ואני נראית בסדר גמור אפילו אומרים לי שאני יפה) אני מאד נבוכה כמעט מכל מה שאני עושה, אני לפעמים יושבת בשיעור עם שלפוחית מפוצצת ולא קמה לשירותים כי רק המחשבה על זה שאנשים יסתכלו עלי הולכת מבעיתה אותי. איך אפשר לטפל בזה ללא מעורבות של פסיכיאטר או פסיכולוג? וטאכיקרדיה זה-דפיקות לב מהירות

יש לי שאלה: הצלחת לצאת מזה? או שאתה חי עם זה?

 

[ReadyOrNot]

המממ...

קשה לי לומר שהתגברתי על זה במאה אחוז, אבל חל שיפור. וגם עם התופעות שעדיין קיימות, למדתי איכשהו ללמוד לתפקד איתם. מה שגרם לי להתייחס לזה יותר ברצינות זה כשהתחלתי לסבול מהתקפי חרדה, שזה היה ה wakeup call שלי, שאני צריך לשנות דפוסי התנהגות. אל תפסלי מראש טיפול פסיכולוגי - לי זה עזר, ועדיין עוזר. הבעיה העיקרית בטיפול פסיכולוגי - המחיר. יש לזה פתרונות - אמרת "יושבת בשיעור". אם את סטודנטית, אז לאוניברסיטאות יש בד"כ שרות פסיכולוגי מצוין במחיר סמלי ( = כמעט חינם). ואם לא, אני למשל הולך לטיפולים דרך "כללית מושלם", שם ניתן לקבל 30 טיפולים מסובסדים ל160 ש"ח לפגישה שזה נחשב מחיר זול. אני בהחלט ממליץ לך על טיפול פסיכולוגי בשלב ראשון (מטיפול פסיכיאטרי גם אני נרתע - למרות שאני מכיר אנשים מצוינים שלא נרתעים), אין בזה שום בושה ואנשים גדולים וטובים עושים את זה. זה יעזור לך ללמוד להביע כעס (יש לך בעיה גם עם להביע כעס נכון? תקראי שרשור אחר בנושא...), להיות יותר אסרטיבית ותראי שהדברים ישתפרו. איכשהו זה קשור אחד לשני. קחי למשל תרגיל (חינם

) בשביל ההתחלה - לכי לקניון (לבד), תקני לעצמך חולצה, ולמחרת לכי שנית להחזיר אותה, תגידי שהחלטת שהיא לא מוצאת חן בעינייך, וקבלי זיכוי\החזר כספי. תגלי שהתמודדות עם אנשים זה לא כזה מפחיד כמו שנראה. ועוד המלצה היא לחשוף את הבעיה בפני בני משפחה וחברים שעליהם את סומכת. אני יודע שזה נשמע לך בלתי אפשרי אבל העובדה שאנשים יודעים שאת סובלת מבעיה כזו ומקבלים אותך ואוהבים אותך כמו שאת תגרום לך להרגיש הרבה יותר טוב. ואת תמיד יכולה לכתוב פה

פה אף אחד לא יחשוב שאת מוזרה

 

[Scarlett of the wind]

הלוואי וזה היה קל

אתה גורם לזה להשמע כל-כך קל, פשוט לקנות חולצה ולהחזיר אותה, ומה אני אעשה אם הם לא יסכימו לזכות אותי או משהו כזה? זה לגמרי ירמוס את הבטחון המסכן שעדיין אולי יש לי. אני לא יכולה להרשות לעצמי פסיכולוג, אני באמת סטודנטית ואני לא עובדת אני לגמרי תלויה בהורים והם בחיים לא יתנו לי כסף לזה, הם יגידו: "לבזבז מלא כסף שטות כמו פסיכולוג?! נו באמת? בואי תשכבי על הספה ותספרי לי וזה יהיה בחינם", אתה מבין הם פשוט לא קולטים שאני לא יכולה לספר להם דברים כי הם סובייקטיבים והם ישר מתחילים לפשוט אותי ופשוט "לצחוק" על הבעיות שלי וחברים/ות אין לי (רק ידידים) לא משהו אמיתי ועמוק. תגיד יש דבר כזה פסיכולוג דרך אנטרנט? חינם? (לא נראה לי נכון?)

 

[גילה זילברמן]

ברוכה הבאה סקרלט ../images/Emo20.gif

לא, זה לא קל. את צריכה להחליט שחשוב לך לצאת מהמצב שאת נמצאת בו ולהיות מוכנה להאבק על זה. להאבק על אכות חייך. זה כולל למצוא את המימון לטפול פסיכולוגי אגב. לא ציינת מאיזה אזור את, אבל אני ממליצה לך לפנות לבית חולים גדול במקום מגורייך (גהה, הדסה, רמב"ם, שניידר, מאיר) ולבקש במרכזיה שיקשרו אותך למרפאה לבריאות הנפש או למרפאה להפרעות חרדה. ברוב בתי החולים יש כזה דבר, וזה יאפשר לך לקבל טפול פרטני או להצטרף לקבוצת אנשים שסובלים מבעיה דומה לשלך. תוכלי לשאול את רופא המשפחה ולבקש ממנו הפניה. ייתכן ובמקרה כזה התשלום יהיה נמוך במיוחד. את צריכה להחליט ולא לתלות את האחראיות על אחרים, הורייך למשל. מקווה שתקבלי כאן השראה מהתמודדותם של אחרים. בהצלחה לך!

 

[Scarlett of the wind]

תודה, אבל...

לצערי אני רואה שאת ממש אבל ממש לא מבינה אותי. מאיפה אני אקבל מימון? (שאני אלך לעבוד בצומת? שם תמיד יש עבודה!) ההורים שלי לא מאמינים בפסיכולוגים הם חושבים שאני סתם מנפחת הכל ושאני רק קצת ביישנית. אוף!!! זה כל-כך מעצבן שאנשים פשוט לא מבינים אותי....... ומאשימים אותי בזה שאני לא עושה משהו עם עצמי.

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo52.gif ../images/Emo39.gif

אני מצטערת שלא הצלחתי להגיב אלייך נכון ונתתי לך להרגיש שאני לא מבינה אותך ולא אמפטית לבדידות ולקושי שאת מתארת. יש כאן אחרים שאולי יצליחו בכך יותר טוב ממני. אני מקווה שתוכלי להעזר בהם. הרגישי חופשי להמשיך ולכתוב.

 

[ניאו30]

פסיכולוג דרך האינטרנט....

נתקלתי בעבר בכמה כאלה צירפתי קישורים למטה. בכל מקרה ,זה נראה לי ייתן לך רק כיוון כללי,לא יותר. שיהיה בהצלחה.

 

[Scarlett of the wind]

תודה../images/Emo24.gif

 

[ReadyOrNot]

אני יודע...

תמיד קל יותר לתת עצות לאחרים מאשר ליישם אותן בעצמנו אבל בשביל זה יש חברים. אבל מה יקרה אם הם לא יסכימו לזכות אותך? את תמותי? יתהפך העולם? תאמיני לי שבתוך רבע שעה מקסימום הם ישכחו מי את. עוברים להם בין הידיים עשרות מקרים כאלה ביום! זה המקצוע שלהם, לתת לך תשובה ולהתמודד עם הקפריזות שלך, על זה הם מקבלים כסף! אני יודע שזו היתה בעיה אצלי, להתיחס לכל נותן שירות\פקיד וכו' בצורה אישית, כאילו אם הם אומרים לי משהו לא יפה אז זה מכוון אישית נגדי, בעוד שאני רק מספר מבחינתם. חלק מהענין של לצאת מהמצב הזה להתחיל להתמודד. אף אחד לא יתמודד בשבילך, ואת יודעת את זה. גם אם זה אומר להתמודד עם משפחה או עם ההורים. לר קל , נכון! לא קל בכלל! אבל תראי שזה יהפוך ליותר קל ברגע שרק תתחילי.

 

[Scarlett of the wind]

טוב, ברגע

שיהיה לי כסף, אני אעשה את זה, (לפחות אני אנסה). אבל לא נראה לי שלקבל זיכוי על חולצה יוציא אותי מהמצב הדפוק הזה

 

[ReadyOrNot]

לא אמרתי שזה יוציא,

ואין שום תרופת קסם למצב הזה. מדובר בתהליך. בסה"כ נתתי דוגמא אחת קטנטונת למשימה שניתנת במסגרת טיפול ומטרתה שיפור האסרטיביות (קראתי אותה בספר שעוסק בנושא). בכל מקרה - בהצלחה, ותזכרי תמיד - בשביל שאחרים יעזרו לך, את צריכה לרצות לעזור לעצמך. יש לי רעיון נוסף - תקני ספר טוב שעוסק בחרדה חברתית (מאמזון), זה יתן לך רקע מתאים ויתן לך כיוון. לילה טוב

 

[Scarlett of the wind]

אתה יכול להמליץ לי../images/Emo35.gif../images/Emo63.gif

איזה ספר אולי לקנות בסטימצקי אם יש. ותאמין לי שאני מתה!!!!!! להשתנות מאד רוצה אבל אני מרגישה כאילו קשה לי לצאת מהבועה הזאת של עצמי ולעשות משהו, מרגישה כבדה משום מה...

 

[ReadyOrNot]

בקישורים שנתנו לך מקודם

יש המלצות על ספרים טובים בנושא חרדה חברתית. ואני הוספתי בלוח הפורום המלצה על ספר, אבל הוא מיועד גם לאנשים שסובלים מהתקפי חרדה שזה לא נראה לי המצב במקרה שלך.

 

[אלין ילדת האiר]

אחות יקרה- אם את רוצה אני תמיד כאן

לשמוע להבין ולעודד כמה שאני רק יכולה. אשמח מאוד לעזור בהכל בכל מה שאפשר. אני במסרים או כאן בפורום, גם ככה אנחנו לא מכירות אז אין לך בעיה להפתח לאנשים שאת לא מכירה ובטח לא מספרת את מה שאת רוצה אל תוך העיניים. בשבילך ולמענך. המשך יום נעים ובוקר טוב. שבת שלום נשמה.