אז מה השאלה ?
זה הולך ככה: את כותבת מכתב. את מקבלת תשובה שעליך לגשת ללשכת התנועה ולהגיש תלונה מסודרת, כי רק מה שמוגש על הטופס המתאים נחשב לתלונה והגיגים אישיים מבלוגים או יומן נעורים לא נחשבים. את ניגשת לתחנת המשטרה הקרובה, מבקשת מהם לגבות תלונתך כחוק. הם מסרבים, כי יש סדר במשטרה ועליך להגיע ללשכת התנועה המתאימה. נכון שעקרונית ותיאורטית כל שוטר/ת אמורים לדעת לגבות תלונה, אבל גם יש להם עבודה משלהם ולא צריכים להתעסק עם נודניקיות שחושבות שהן מתקנות את העולם. אחרי הפסד חצי יום עבודה את בכל זאת מגיעה ללשכת התנועה המתאימה ומבקשת להגיש תלונה רשמית, לחתום על הטופס הרשמי. השוטרת (שאחר כך מסתבר כי היא בת שירות לאומי במדים כי ככה זה עולה פחות למשטרה) לוקחת את המכתב המקורי שלך ומעתיקה אותו לטופס ומחתימה אותך. לשאלתך על ההגיון שבזימון שלך כאשר בסופו של דבר חתימתך זהה גם על המכתב וגם על הטופס, עונה כי את לא תלמדי אותה איך לעבוד ואם תמישכי להתחצף היא תעצור אותך על הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. את מפסיקה לחייך לנוכח היחס המקצועי, אבל מילא, העיקר הסיוע למערכת במלחמתה בתאונות דרכים. אחרי שלושה חודשים את מקבלת מכתב בו מתבקשת להגיע שוב ללשכת התנועה, כי הנהגת נחקרה והיא מכחישה ובכלל מכחישה שהיתה במקום. אז בבקשה להגיע שוב לחקירה חוזרת למתן הבהרות. את מגיעה למקום ביום ובשעה המוסכמים, כאשר מסתבר שדווקא החוקרת שהזמינה אותך לא נמצאת. את מבקשת שההבהרות יובהרו כעת בסיוע המקצועי של כל חוקר/ת אחר/ת אבל אז אומרים לך שאל תתחצפי כי אל תלמדי אותם לעבוד ואם תתחצפי יעצרו אותך על העלבת עובד ציבור. את פוגשת קצין בדרגה סבירה והוא מורה לאחת החוקרות לגבות תלונתך, להבהיר הנדרש בהתאם לכתוב בתיק. היא מתעצבנת אומרת שלא היית צריכה להתלונן ובכלל אל תלמדי את המשטרה לעשות את העבודה שלה. היא מציינת בטופס שהגעת וחזרת על פרטי תלונתך המקורית. הלך עוד יום עבודה וגם חייך התקצרו קצת בגלל העצבים, אבל מילא. העיקר שעזרת למערכת במלחמתה בתאונות הדרכים. אחרי עוד חצי שנה את מקבלת זימון לבית משפט, לתאריך שבדיוק - אבל בדיוק - יוצא ביום בו את חייבת להיות במקום אחר. לשאלתך הטלפונית את נציגי המשטרה אומרים לך שאם לא תגיעי אז יעצרו אותך כי חוק זה חוק. את מבינה שהם רציניים ומבטלת התחייבות שנקבעה חודשים מראש ושביטולה עולה לך בבריאות ובכסף רב. אבל מילא, העיקר שאת עוזרת למערכת במלחמתה בתאונות הדרכים. את מגיעה לבית המשפט ביום ובמועד וממתינה שלוש שעות לתורך להעיד. אחרי שלוש שעות מספרת לך התובעת כי הנאשמת הודיעה שהיא מרגישה לא טוב ולכן לא תגיע, והודעה זו שוכבת בתיק כבר שבועיים. לשאלתך מדוע לא הודיעו לך ואיך זה שאת, המתלוננת והעדה, חייבת להיות שם או שיעצרו אותך ואילו העבריינית בכוח רק מודיעה שלא מרגישה טוב, עונים לך שלא תתערבי בשיקולים מקצועיים של המערכת ואל תלמדי את המשטרה איך לעבוד או שיעצרו אותך על העלבת עובד ציבור. הלך יום עבודה ואת חוזרת לביתך. אחרי חצי שנה שוב מקבלת זימון למשפט. את מגיעה למשפט, ממתינה עוד שעתיים למרות שהגעת בדיוק בשעה הנקובה בהזמנה. הגברת טוענת שהיא לא אשמה, לא ראית טוב וזה בכלל לא היא, וגם אם היא היתה שם אז לא הפריעה לך ולא תפקיד שלך להיות השוטרת של כל העולם אם לך אישית לא הפריעו. ובכלל את קצרת רואי ולא יודעת בכלל מה משמעות המושג חסימת נתיב. לגברת יש עורך דין שרוצה ממך אישור שאת רואה טוב. הדיון נדחה למועד אחר בעוד חודשיים ואת נדרשת להביא אישור בדיקת עיניים (על חשבונך כמובן) שאת רואה טוב. עוברים חודשיים ואת מגיעה לבית המשפט בדיוק במועד הנקוב בהזמנה. הגברת הנאשמת הודיעה כי נבצר ממנה להגיע בגלל התחייבות קודמת. את מקבלת העלבון ונוסעת להרגע בים המלח ושם מגלה את הגברת בנופש, שהוא ההתחיבות הקודמת. את כותבת מכתב לתביעה ומקבלת תשובה שאין זה מתפקיד התביעה או המשטרה לבדוק נכונות ההודעות של הנאשמת, ואם את לא תשתפי פעולה בהמשך התביעה והנמשפט אז את תואשמי שהכשלת הליך משפטי. טוב, האם העיקרון הובן עד כה או שצריך להמשיך? אז יש עוד שאלות וספקות לגבי הדרך היעילה לטפל בענינים כאלו, אם באמצעות הגשת תלונות במשטרה או לצאת מהאוטו עם נבוט גדול ולהביע דעתך על שמשת הרכב של הנהגת הזו?
אגב מעצלנות אני מקשרת לבלוג ולא מקלידה שוב אתכם ה
