יש שלושה שלבים ל"שידרוגיטיס" :
טרום מחלה - (שם קוד - "גן העדן האבוד".) אתה משתובב לך תמים ומאושר על הז"ק הזול שקנית לך במה שנדמה לך שהוא מיטב כספך, נהנה ממנו עד אין קץ ובטוח שרכשת את פיסת הטכנולוגיה המדהימה ביותר על פני כדוה"א, שלמעלה ממנה יש רק פלצנות לשמה. תיהנה מהשלב הזה. הוא לא ייארך לנצח. השלב הראשון - הוירוס חודר לגוף. (שם קוד - "חסד נעורים") יום אחד, אתה עולה על הבעיה של האופניים. אולי זה המזלג, אולי הברקסים. או שאחד המעבירים העלה את חמתך בעליה. אתה בטוח שאם רק תשדרג את החלק הסורר, תחזור ההרמוניה לשרור בינך לבין אופנייך, ממש כמו בירח הדבש. "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך לצידי במדבר..." אתה לוחש בעליות. השלב השני - הוירוס מתרבה. שם קוד - "פרו ורבו" אתה נלחם במחשבה הזו כבר כמה זמן, אבל לא יכול להדחיק אותה יותר. "האם החלפת הבולם הקדמי המעפאן הזה באמת חשובה כל כך ? לא עדיף לטפל בברקסים ? הרי בטיול האחרון דווקא הברקסים היו אלה שפישלו יותר..." אתה מתחיל להבין שכנראה חלית. אם יש דפקט שני באופניים, מי יודע אולי גם יבוא שלישי ? השלב השלישי - המערכת החיסונית נחלשת. שם קוד - "קצה נפשי" אתה מתבונן במיאוס בערמת גרוטאות המתכת שעד לפני שבועות מספר עוד כינית בשם "אופניים". המזלג קצר ולא מגיב. הברקסים - שלשיח' יאסין ישימו כאלה בכיסא גלגלים. הכיסא הזה בוודאי תוכנן ע"י איזה פרוקטולוג סדיסט, והגלגלים - לא נראים לך מקצועיים מספיק, למרות שאתה לא בטוח שאתה יודע מה זה גלגלים מקצועיים. "לפחות ניפרד כידידים" אתה חושב כשאתה מעיין בסתר ב"מדריך לצרכן". ומכאן, אתה כבר יכול לקרוא בפורום.