צ"ע, חטא אבל למי וממי?
בס"ד יישר כוחך על התשובה, לכאו' י"ל: אם זהו חטא כאשר הם נותנים ליהודי, או אפילו גם בינם לבין עצמם. שאם נאמר גם בינם לבין עצמם, הרי לא מצאנו ב-7 מצוות בני נח איסור נתינת צדקה... בלאו הכי זה יהיה חידוש גדול לאמר שיהיה אסור להם לגמול חסד עם עמם..מהיכי תיתי? גם לגבי נתינה לישראל יתכן שזה רק לשון איסור אבל לא שיהיה ממש אסור להם כי הרי "מקבלים מהם קרבנות". אמנם צ"ע מערכין ו' ע"א: "תנא חדא <עובד כוכבים> {גוי} שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלים הימנו ותניא אידך אין מקבלין א"ר אילא א"ר יוחנן לא קשיא הא בתחילה הא בסוף. עיי"ש בהמשך גם. בגמ' בב"ב י' גם משמע, לכאורה, שהאיסור הוא עלינו לקחת מהם ולא שהם יתנו, כיוון שזה מאריך את הגלות. שהרי הגמ' מביאה את הפסוק: "ביבוש קצירה תשברנה" (עי' רבנו גרשום עה"מ שכתב: "..והיכי עביד רבא דקביל מהן להימשך מלכותן בזכות הצדקה") וכו'. בגמ' בב"ב גם מובאות מס' דעות: ר' יוחנן למד מהפ' "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת" שזהו חטא מפני כוונתם להתגדל בצדקה. ר' יהושע למד מפני שרוצים שתימשך מלכותם רבן גמליאל למד מפני שעושין להתייהר ר"ג בשם ר"א המודעי מפני שהם מחרפין ומגדפין ר' נחוניא בן הקנה למד שלישראל בלבד הצדקה הוא חסד וללאומים רק חטאת ור' יוחנן קיבל את דבריו אף יותר מדברי עצמו כי הוא פירש את הפסוק כולו על אוה"ע שהצדקה תרומם אותם והחסד יכפר עליהם כקרבן. וצ"ע.
